בתחילת החודש עיטרה את שער המגזין "!OK" נערה צעירה בשם אמבר, האוחזת בזרועותיה תינוקת. הכותרת זעקה: "הסיוט של אמבר!" וכותרות המשנה פירטו: "היא הותקפה על ידי בן זוגה! יצאה עם פושע! פרטים מזעזעים על החקירה של שירות הילד!". שבועיים לאחר מכן, הופיע בשער המגזין עדכון בלעדי: "אמבר נפרדה מהתינוק, נזנחה על ידי גארי ועומדת להיכנס לכלא!". לצידה, צולמה בתמונת השער נערה בשם מייסי, שעליה נודע לי שהיא "עוברת ללוס אנג'לס עם התינוק, אבל האב ראיין אומר בראיון בלעדי, שהוא לא יניח להן ללא מאבק!".
אמבר ומייסי הן ידועניות אמריקאיות, על אף שאינן כוכבות קולנוע, דוגמניות או זמרות פופ מפורסמות. הן מפעילות לאחרונה את הדמיון האמריקאי ואת סיפורי המוסר שהמעמד הסלבריטאי מספק לנמעניו, סיפורים שבמידה רבה מעצבים את הזהות הקולקטיבית האמריקאית ואת השפעתה הגלובלית. שתי הנערות האלו הן כוכבות סדרת מציאות שנקראת "16 ובהריון", שעלתה לשידור בשנה שעברה והוכתרה כסדרת המציאות המצליחה ביותר שהפיקה רשת MTV. הסדרה מלווה בכל פרק את סיפור חייה של תלמידת תיכון בת 16, שנמצאת בהיריון מתקדם, ואת יחסיה עם משפחתה ועם אבי הילד, וכן את הדינמיקה שהיא מעוררת בחצר בית הספר.
האצולה הפוסט-מודרנית
כוכבות הסדרה – נערות עם גשר על השיניים, פצעי בגרות ומדי מעודדות – הפכו חיש מהר לדמויות ציבוריות הנרדפות על ידי צלמי הפפרצי ומככבות בסרטוני פרסומת ובאתרי רכילות. הן הצטרפו – ללא סיבה מיוחדת, מלבד הריונן – למעמד הסלבריטאי, כלומר לאצולה הפוסט-מודרנית: הן מעוררות תשומת לב תמידית, מובילות דעה ומעוררות השראה. הופעתן בסדרה ובתקשורת היא ביטוי של רכילות ורכילות היא אולי חסרת טעם, אבל יש לה תפקיד חברתי חיוני. היא מייצרת אישור קולקטיבי לערכים מוסכמים, באמצעות שיפוט של התנהגות שהולמת או חורגת מהם. היא מייצרת סיפורים שבאמצעותם בני אדם יכולים להבין את החוקיות של התנהלותם החברתית ואת גבולותיה.
לאמבר ולמייסי תפקיד תרבותי. הן דמויות חולפות, אך רבות השפעה. שיעור ההריונות המתוכננים בקרב נערות אמריקאיות בנות 16 עלה ב-10% מאז שידור הסדרה, על פי הניו-יורק טיימס. בתרבות החלום האמריקאי, המבטיחה שכל אחד מסוגל להשיג הצלחה, פרסום וזוהר אם ייאבק דיו, קיום יחסי מין בלתי-מוגנים מצטייר כאפשרות נגישה להגשמת החלום המדומיין: אלפי צעירות נכנסות להיריון ושולחות סרטונים לצוות ההפקה של התכנית כדי לככב בה. הן נענות מבלי דעת למערכה התרבותית האמריקאית, שבה מתנהל מתח ערכי משלהב יצרים בין פוריטניות לבין מתירנות, שמתגמל את שחקניו הסוררים בהערצה וביוקרה.
"תרבות הנוער"
לתופעת הלגיטימציה והניראות התרבותית של נערות בהריון יש השפעה מסקרנת ומורכבת על התרבות האמריקאית ועל הידע שהיא מקדמת ברחבי העולם. היא ביטוי נוסף במגמה מקצינה והולכת של השתלטות "תרבות הנוער" על הדמיון התרבותי הבוגר, שמזהה בבני נוער דמויות מרכזיות של הזדהות. כאשר הטלוויזיה האמריקאית – סוכן החיברות הראשון במעלה – מגבילה את האפשרות לזכות בתואר הסמלי "אמריקן איידול" לצעירים בגילאי 16-29, היא מצהירה על האופן, שבו מוגבל הסיפור המופתי של התרבות האמריקאית ושל מיצגיה לסיפורם של נערים ונערות. הסאגות שהם מספקים – מאבק על לגיטימציה בחצר בית הספר או הקולג', יחסים מורכבים עם ההורים וסיפורי הסתבכות ראשונית עם חוק, מין ומרות – ממקמים את סיפורי ההתבגרות כ"סיפור-העל" של התרבות האמריקאית העכשווית. הדילמות שלהם, פעוטות והרות-גורל בו זמנית, מתפקדות כייצוג דרמטי וקולקטיבי של החיים האמריקאים; ואלו נשקפים באמצעותן כנאיביים ואימפולסיביים, כנטולי ניסיון, אחריות או סבלנות. הם מסמנים הסבת מבט מדילמות של מבוגרים, כמו משבר כלכליים או מוסר צבאי לקוי, והם מחיים בעבור נמעניהם, צעירים ומבוגרים כאחד, את התקוות האמריקאיות הצעירות והטהורות להגשמת החלום.
יתרה מכך, ההצלחה הפנומנאלית של "16 ובהריון" מעמידה את מוסד הסלבריטאיות בפני תמורה: הסלבריטאים אינם עוד קאסטה סגורה שמגלמת צורת חיים נשגבת, המוזנת על ידי השראה של שפע, יופי ומזל בנוסח הרומנטי. המעמד הקאנוני שמאפשר לידוענים זכויות יתר עובר הפרטה דמוקרטית. אין סיבה שאמבר ומייסי תהינה בנות אצולה: הן מערערות על הזיקה המובנת מאליה שבין ניראות ציבורית לבין כישרון, יופי, כסף או השפעה. כוחן נטוע בחולשתן ובאפסותן: סיפורן הסתמי הוא קלישאה אנונימית שמשותפת לרבים. ובכל זאת, הן ממוקמות באופן שרירותי בלב המעמד הנחשק ביותר בתרבות האמריקאית, רק כדי להצהיר על מימוש חלום ההתעשרות המהירה ונטולת המאמץ, על האפשרות למלא תפקיד רב השפעה בתרבות האמריקאית ללא כל נכסים ביוגרפים או אישיותיים, מלבד ההיריון הדמוקרטי, הפתוח כמעט בפני כולן. זו תמורה מרתקת ביחסי הכוחות החברתיים: היא מפקיעה מהאצולה את נכסיה, מאפשרת לכאורה לכל אחד ליהנות (או לסבול) מנכסיה, רק אם ייבחר על ידי הפייה הטובה, קרי תכניות המציאות הטלוויזיוניות, שתהפוכנה אדם מן השורה בהנפת מטה קסם לנסיך או לנסיכה. הריונן של אמבר ומייסי בנות ה- 16 זכאי לעמוד השער: הוא מסמן הגשמה מופתית של הפנטזיה האמריקאית האינפנטילית ושל האתוס הקפיטליסטי שמכונן אותה.
ומה עם התינוקות?
במופע שבאמצעותו מספרת התרבות האמריקאית לעצמה את יעדיה ואת חזונה, הם מתפקדים כניצבים בלבד. התינוקות של הכוכבות הצעירות נמסרים ברובם לאימוץ – מה שמאפשר כתבות שער נרקיסיסטיות בנוסח "הלב שלי נקרע שנפרדתי מהתינוק שלי!". גם מופעים בדיוניים פופולריים של הריון-עשרה (כמו הסרט ג'ונו, או הריונה של קווין מסדרת הטלוויזיה הפופולרית "גלי") פוטרים לעד את התקלה הדרמטית לאחר תשעה חודשים, לא יותר. הדרמה נעוצה בהיריון, ולא בלידה; בפוטנציאל של הפנטזיה – ולא בטרחנותה הסיזיפית של המציאות.
