60 אמנים עבדו במשך 6 שנים על סרט האנימציה ההודי ״שושנת בומביי״. הבמאית גיטנג'אלי ראו מציגה בסרטה דרמה רומנטית על פמיניזם הודי, כוח נשי וחלומות גדולים.
קאמלה, גיבורת הסרט, היא מוכרת פרחים הינדית. היא ומשפחתה ברחו אל בומביי כדי להצילה מנישואים כילדה עם גבר עשיר ומבוגר. ביום היא חולמת להיות נסיכה באימפריה המוגלית, אבל עד שהיא תהיה נסיכה, היא רקדנית ברים בלילות.
סלים מוכר הפרחים במדרכה המקבילה לה. פליט יתום שברח מחבל קשמיר המדמם, ומי שאולי ימלא את תפקידו של הנסיך בעולמה האגדי של קאמלה, סלים מחזר אחרי קאמלה ובכל הזדמנות, מניח ורד אדום בסלסלת הפרחים שלה. בינתיים טרה אחותה הקטנה פוגשת בילד קטן אילם ברחוב, שוטף כלים ועובד במסעדה כמלצר, תוך ניצולו וניצול של חבריו הקטנים. טרה חומלת עליו ומביאה אותו לחיק המשפחה שנותרה, מיד הוא מתחבב על כולם במתיקותו ובחוכמתו הרבה.
לצד הרומן עם סלים שלא ממוצאה, נוצרו בעיות עם בעל המועדון שהעסיק את קאמלה ושלא הניח לרומן של קאמלה וסלים להתפתח, עד לסופו הטרגי ולמותו של סלים, כך באמצע הרחוב, לעיני עוברים ושבים כאשר הוא בזרועותיה של קאמלה.
הסרט מבוסס על סיפור אמיתי, מונפש בטכניקת ציור מדויקת, חדה וברורה. זה סרט שרואים בו את ידי האומנים עד לירידה לפרט הקטן ביותר. מבחן אהבה אסורה, על רקע הבדלי דת, תרבות ונטיה פוליטית. זהו סיפור של סרט רומנטי בוליוודי על שני חולמים חסרי מעצורים, בתוך סיפור של העיר בומביי הצבעונית, מלאה בשווקים עמוסים, מסחררת החושים, אבל גם הענייה והמסוכנת.
דרך עיניה הצעירות של קאמלה, מתקבל מבט שנע על ציר של חוסר ודאות. היא הגיונית וקשוחה, אך גם מלאת חושניות ורגש – כמו הורד האדום שסלים הניח לה בסל. הודו מביאה לנו נשיות מתפרצת, שונה מהנשיות המערבית, בויזואליות עשירה של נשות בומביי. זה סרט שנוגע לא רק בנקודה שבין השמחה לכאב, אלא מעביר מסר פמיניסטי. קאמלה מצליחה להרים את עצמה ממותו של סלים ומבינה שאם היא התגברה על אהובה שמת, אז היא תוכל להתגבר על הכל, ובכך היא מרימה את ראשה ומראה את היכולות שלה מול כל מחסום שעומד בדרכה. קאמלה שייכת לדור של נשים בעלות תושייה, עוצמתיות, בעלות מעוף ודמיון.
ברקע פס הקול של השיר המקסיקני צורב הלב "Cucurrucucת Paloma". במיוחד כאשר קאמלה רצה לעבר אהובה סלים, לעבר החלום שבסופו לא התגשם, עיניה היפות מלאות בתוגה, תנועותיה חושניות, מבט של חוסר אונים בעיניה, אבל היא לא מוותרת, ברחובות ושווקים צבעוניים עם שמלת סארי אדומה כמו הורד האדום.
אחת הסצנות בסרט שנותנת זוית מחשבה מן הצד הנשי, בתוך עולם שרובו גברי, זה סרט שמתבסס על קולנוע פטריאכלי באופן מובהק (בוליווד), הנוכחות הנשית דומיננטית בסרט, קאמלה מזכירה לנו אנשים שכוחי אל, שחיים עדיין בעוני, חיים בתוך ייאוש בלי תקווה, חיים בטרגדיה ועוני, אבל היא מרשה לעצמה לחלום, כאשר סבא שלה שואל אותה, מה המיוחד בחוף הים, היא עונה לו ששם חולמים.
יש יחידי סגולה שזוכים לאהבה כמו קאמלה שדוהרת על הסוס עם אהובה סלים אל עבר החלום שנגוז. ואז מתגלה איזה דודה שמורישה לטרה הקטנה את רכושה, כאשר סלים מת, קאמלה פותחת חנות לצעצועים עם משפחתה, היא נשארת, מסתדרת, גם בלי ללכת לעבוד בדובאי כמשרתת. היא מכתיבה לעצמה את התנאים, היא בוחרת במי להתאהב, היא בוחרת במה לעבוד ולא מקשיבה לאף גבר, מתמקדת בקולות של עצמה.
למרות ש"שושנת בומביי" מציגה דמויות לאו דווקא מהאזורים העניים ביותר בעיר, לא ניתן להתעלם מהעוני והסבל בהודו ומעבדות של ילדים רכים. הסרט בסופו מלא בקסם אנושי, ברגש, בצבעים המעניקים לו רגע של חסד אנושי נפלא – רגע של לידה מחדש, מביא פשטות, מביא אמת, בעיקר הסצנה האחרונה שבה קמילה משוחררת וצועדת לעבר המצלמה, עוצמתית יפה ואסרטיבית – חלומה של כל אישה כלואה – גם גם אם איבדה את אהובה, היא מצאה את עצמה.
יש חלקים בסרט שגורמים לנו לתהות האם זה סרט מצולם או סרט אנימציה, החדות והדיוק הרב, הכי קרוב למציאות, כמו שהסיפור הכי קרוב למציאות. המעברים בין הסצינות בסרט ייצגו יכולת אנושית ומידי פעם הזכירו לי שזה אנימציה ולא סרט מצולם. הסרט שפתח את פסטיבל הסרטים בוונציה.
"שושנת בומביי" מציע נקודות מבט מרובות, וגם ראייה מורכבת של המציאות עצמה באמצעות שימוש היברידי בסגנונות חזותיים שונים ודחוסים. יתר על כן, הוא שובר את הזמן, לוקח אותנו מהמציאות הליניארית של העולם היומיומי למרחב של חלומות – לזרם התודעה. הכל יכול לקרות בתחום המיתוס הזה. באופן הביקורתי ביותר, זה המקום היחיד בו קאמלה וסלים יכולים להביע את אהבתם האסורה, הם רוצים לפתוח את העולם לשכמותם, לפעול וללכת לפי הרגש ולהשאיר את יתר הדברים בצד, את הצבע, הגזע, המוצא והפוליטיקה. בעיקר כשהסיפור מגיע לשיאו במוות טרגי והקרבה והחלום בסופו לא התגשם, הוא משאיר את החלום לנשים אחרות שיעזו לחלום. ככל שצופים בסרט,מבינים שקאמלה מנסה בכל כוחה, במציאות או בחלומות שלה לעשות משהו אחר, להעז, להראות לא רק את היופי, אלא גם את האופי והנחישות שלה גם אם זה טרגי.
ככל שצופים בסרט, מבינים שהמסר הפמיניסטי עובר טוב, ומביא את הצופה לראות, כי גם הודו חלק מתהליך עולמי שמתרחש ויש מקום לאישה להביא לא רק את גופה, אלא גם את חוכמתה.
מעבר לתוכן העלילתי הטרגי של הסרט שמוצאו בהודו, הוא לא חידש הרבה על הדרמות סוחטות הדמעות ההודיות המומלצות על ידי פסיכולוגים. מה שעושה אותו לסרט מיוחד הוא תחילה המסר הפמיניסטי הנשי שמגיע ממדינות בהן מעמדן של נשים נמצא בשאול התחתית, ושנית היא האנימציה המיוחדת והצבעונית על המסך.
לצפייה בטריילר –
