המוזיקאית רחל ירון מספרת בראיון קצר על השנה האחרונה: המשבר האישי שהתעורר והמוזה שנעלמה, ואיך אלו התכנסו לפרי יצירה חדש – ׳מאחורינו׳
רחל ירון, רק בת 26, וכבר עם רזומה של שני אלבומי אינדי – ׳רחל ירון׳ ו׳פעם ביום׳ שזכו להצלחה עם השמעות ברדיו, הופעות וגם חשיפה בסדרה הפופולרית ׳תאג״ד׳. אחרי הוצאת אלבומה השני והשלאגר ׳פעם ביום׳, המשבר האישי לא איחר לבוא, דפק על הדלת, והיא קיבלה אותו בזרועות פתוחות.
ירון גדלה בבית דתי בקריית אונו. כשהייתה רק בת חמש, אביה נפטר מסרטן, דבר שהשפיע רבות על כתיבתה. בהתבגרותה היא חזרה בשאלה ויצאה מהארון, וכיום מנהלת זוגיות עם בת זוגה. ירון מספרת כי בין המוות של אביה בילדותה, לבין החזרה בשאלה והיציאה מהארון בנעוריה, תמיד בער בה הדחף לכתוב.
השיר ׳מאחורינו׳ נכתב עם המפיק המוזיקלי מיכאל הרשלקביץ׳, לפני פרוץ הקורונה, מתוך כוונה להוציאו כחלק מהאלבום השלישי. אבל רחל הרגישה שאי אפשר לחכות יותר. חיוך על קצה שפתיה, ובמילותיה היא אומרת – ״נבואה שהגשימה את עצמה, לא ידעתי שהמילים יהיו כה מדויקות למציאות שלנו עכשיו״.
׳מאחורינו׳ הוא מעין המשך של שירך ׳פעם ביום. אם ׳פעם ביום׳ חיטט בפצעי העבר אז ׳מאחורינו׳ מאחה ומשלים איתם.
״השיר ׳פעם ביום׳ נכתב על הגעגועים לאבא שלי, דרך הכתיבה פצעתי את הנפש שוב ושוב כדי להיזכר. ב׳מאחורינו׳ התחלתי לחיות, להבין שאני נושאת על הגב את השבר, אבל גם את הטוב״.
הסינגל ׳מאחורינו׳ בא בדיוק בזמן – המסכות נעלמו מחיינו, הזרקור שב להאיר את הבמה, הנגנים חזרו להרקיד את אצבעותיהם על הכלים, וקולה של רחל מפציע במילים ״נרפא את הפצעים שקיבלנו בילדות, ונרגיש שזה מאחורינו״.
כמה קשה היה ליצור מוזיקה בתקופה הקורונה?
״זה לא היה קל. יש פעמים שאפילו חשבתי להניח לחלום שלי כמוזיקאית ולחפש מקורות הכנסה אחרים. אבל הבנתי שככל שאני מתרחקת מהמוזיקה, אני נעשית יותר כבויה״.
עלתה מחשבה לכתוב טקסט מחאה? אמנים גדולים כמו שלום חנוך וטונה הוציאו שירים פוליטיים
״התחלתי לכתוב כי רציתי לרפא את הפצעים שלי. הבנתי שאני מצליחה גם לרפא פצעים של אנשים אחרים. ברור שיש פחד לכתוב על פוליטיקה. המוזיקה שלי פונה לכל המגוון בחברה הישראלית, אמירה על המצב במדינה הוא גם סיכון כלכלי״.
אבל הסיכון הכלכלי אינו מתחיל או מסתיים שם – במסמך שיצא בשנה האחרונה ממכון ׳ון ליר׳ בירושלים, המתמקד באי השווין המגדרי בישראל, בחנו את היקף השמעת זמרות לעומת זמרים בכל תחנות הרדיו בישראל. הנתונים לא מעודדים בלשון המעטה – בשנים 2015-2019 ,שיעור הזמרות המושמעות בארץ נע בין 17% ל-23%. נשים היוו כ-25% בלבד מהבמאים בתיאטראות וכ-40% משחקני התיאטרון ב-2018. לא קל להיות אישה בישראל, כבר אמרנו? אבל את רחל ירון הסטטיסטיקות לא מדאיגות, היא פועלת מהבטן.
הפקת האלבום השני הייתה כולה סביב יצירה נשית, גם הפעם בחרת לעבוד עם במאית בקליפ. מאיזה מקום זה מגיע?
״מאוד קשה למצוא נשים בתחום. פניתי לבמאית כי היה לי חשוב שתביא את נקודת מבט שלה. אני מרגישה יותר טבעית מול אישה כשאני צריכה להצטלם. וגם הבנתי שחוסר האיזון המגדרי במוזיקה עולה על כל דמיון, תראי את גלגל״צ. יש לי את הכוח לשנות בתור אישה מוזיקאית, יצא לי להתארח בפסטיבלים של מוזיקה נשית, והדרך היא להמשיך ליצור, לא משנה אילו מכשולים יש לי בדרך״
אחרי הפריצה הגדולה של רחל ירון עם ״פעם ביום״ ב-2019, במקום לטרוף את הבמות, היא החליטה לרדת למחתרת. להניח את הגיטרה ולהתרחק מאבק הכוכבים.
לא ניצלת את חמש עשרה דקות התהילה שלך, כמו שרבים ציפו.
״הרגשתי נפילת מתח בכתיבה. אחרי הפרסום של השיר בסדרה ׳תאג״ד׳, קיבלתי חשיפה גדולה. מאות סיפורים מאנשים שכתבו לי איך השיר נגע בהם. ישבתי ובכיתי מול המסך. מצד אחד הרגשתי חשופה, ומצד שני נתתי לאנשים מקום להזדהות. הייתי צריכה להימלט כדי שאוכל ליצור שוב״.
מה גילית על עצמך מתוך המשבר האישי ?
״להיות נאמנה למוזיקה שאני יוצרת. הציעו להחתים אותי על אלבום בחברת בת של אחת מחברות התקליטים בארץ, כששאלתי איזה סוג מוזיקה אשיר או מה אלבש – זה כבר היה לבחירתם. זה מבאס שאמרתי לא לחוזה, כשיכולתי אולי להיות עכשיו במקום אחר. אבל לא אהיה במקום שיכבלו אותי, גם אם זה אומר שאשאר מאחור. כשהבנתי את זה, הכל היה פשוט יותר״.
מה הרגע שבו תוכלי לומר שהגשמת את עצמך?
״המטרה שלי היא לחפש כל הזמן את היצירה הבאה וזה בחיים לא יפסיק. המפיק הראשון אמר לי פעם ״הדרך לא ארוכה, היא אינסופית״. כשאחזור להופיע ויהיה קהל וביקוש אז אתמלא אושר. להגשים כל ערב מה שאני יודעת ואוהבת״.
האלבום עדיין בשלבי כתיבה וצפוי לצאת בקיץ הקרוב.
