שימו ברקע, תסדרו את הווליום ותנו לאצבעות לתופף קצת על השולחן.
עכשיו אפשר להתחיל.
זוהר ארגוב, מוסיקה הודית, פרסית וקצת פופ אמריקאי במוזיאון ישראל. ערבוב של אנשים שנעים למגוון מקצבים וסגנונות במסיבת אוזניות בפסטיבל "נקודת מגע" בירושלים. כך הכרתי לראשונה את המוזיקה של הצמד "לסה פסה" בו מנגן אופיר טובול יחד עם גל כדן.
הרבה עוסקים בתאוריה של התרבות הלבטינית ותרבות השוליים, אבל מעט מאוד נכתב עליה בביקורות התרבות היומיומיות. כך נוצר מצב בו תרבות שחיה ופורחת, במסיבות דוגמאת "לסה פסה", כמעט ואינה זוכה לחשיפה במקומות אחרים. מצב שאופיר טובול, המייסד והעורך הראשי של אתר האינטרנט "קפה גיברלטר", מנסה לשנות. טובול, בן 28, נולד וגדל באשדוד והתחיל לאחרונה התמחות בסנגוריה הציבורית בבאר שבע. את "קפה גיברלטר" פתח לפני שלוש שנים כבלוג שהפך לאחרונה, לאתר של ממש.
"הכל התחיל כשחשבתי שהגיע הזמן שיהיה מקום צנוע שבו אוכל להביא את האג'נדה התרבותית שלי לידי ביטוי" מספר אופיר "ידעתי שיש עוד אנשים שרואים את הדברים כמוני, רציתי להגיע אליהם ושייווצר מזה משהו. בהתחלה לא היו שום ציפיות או שאיפות אבל עם הזמן נפלו עלי מהשמיים האנשים הנכונים בזמן הנכון וקרה מה שקרה".
מאיפה בא הרצון להקים אתר כזה?
"תחושה מצטברת של מחנק ושל סגירות בתוך גטו מאוד צר. זו הייתה תקופה שבה לקחתי את האובססיה שלי לחפש מוסיקה אל מחוץ לגבולות המוכרים של אמריקה, בריטניה, או ת"א. גיליתי מוזיקה מדהימה מכל מיני מקומות בעולם ובישראל, והבנתי שאשכרה אין שום גוף תקשורת בעברית שמתעסק בדברים האלה ויכול לעזור לי למצוא עוד. באותו זמן הייתי מאוד מעורב בפעילות חברתית, דבר שמלווה אותי עד היום, ותמיד חשבתי על מוסיקה בין היתר כאמצעי להעצמה חברתית וביטוי של הקבוצות המדוכאות. אז חשבתי שלא יזיק אם יהיה מקום שאפשר להכניס בו את כל הדברים האלה ושזה יראה טבעי ונכון".
והרעיון היה לצור במה אלטרנטיבית או במה ששואפת להחליף את המיינסטרים?
"מלכתחילה הכיוון של האתר היה מחאתי ולא תלוי בשום גוף, ובאמת מאז ועד היום לא קיבלנו שום סוג של תמיכה או תכתיבים מאף אחד. אנחנו נוגעים בכתיבה שלנו ובאירועים גם במה שנקרא "מיינסטרים", בתכנים שונים לגמרי ממה שרגילים למצוא באתרי תרבות אחרים. בעיקרון האבחנה הזאת בין מיינסטרים לאלטרנטיב לא ממש מעניינת אותי והרבה פעמים היא סתם מיועדת לכל מיני אנשים שרוצים להרגיש מיוחדים וטובים יותר בלי שום סיבה".
אז יגיע היום שתפרסם פוסט על שלום חנוך?
"האמת, אני לא חושב שזה יקרה כי אין לי משהו מעניין להגיד על שלום חנוך. בכללי אני מודה שיש לי אנטי מסויים לאמנים הישראלים הקלאסיים, ה"בני טובים" שקיבלו דחיפה אדירה מהממסד ותחנות הרדיו ולקחו בעלות על הדבר הזה שנקרא "מוזיקה ישראלית" או "רוק ישראלי" ובעצם דחקו לשוליים את הפריפריה. אבל בקפה בעבר עלו פוסטים גם על מאיר אריאל, אהוד בנאי וברי סחרוף שלא ממש מזוהים עם מוזיקה מזרחית. אנחנו בעיקרון בעד להביא זוויות הסתכלות חדשות על התרבות הישראלית ולא שוב למחזר את אותם שמות שמגדירים כאן מהי 'איכות".
מלבד עריכת הקפה מתקלט טובול יחד עם גל כדן בצמד "לסה פסה" באירועים שונים, ממסיבות רחוב ועד חתונות. ב-2 במאי, לדוגמא, יערכו השניים מסיבה יחד עם שאנטל, דיג'יי ומייסד הסצנה הבלקנית ברחבי העולם, במועדון הבלוק בת"א. המיקסטייפים שיוצרים "לסה פסה" הופכים את המוסיקה לחגיגה מקומית וגלובלית חסרת גבולות, זמן ומקום. מוסיקה הודית מתערבבת עם יוונית ואייל גולן עם ביונסה. עירוב התרבויות והמקומות, יוצרים קשת מדהימה של מוסיקה ואנשים.
"אנחנו בעצם מנסים להדגיש את המיקום הפיזי והתרבותי שאנחנו נמצאים בו" מסביר טובול "אנחנו חיים באחד המקומות הכי רב תרבותיים בעולם, אנחנו מוקפים באימפריות תרבותיות מכל כיוון ויש כאן מהגרים מכל העולם כמעט. אבל במקום שנהנה מהעושר המדהים הזה, אנשים מפחדים להיפתח. אנחנו חיים במדינה שמייצרת כל הזמן מעמדות וחומות בין הקבוצות. מה שאנחנו מציעים בקפה זה גם להנות מהתרבות הכי מדהימה שיכולה להיות וגם להשתתף בפירוק החומות בין אנשים וקבוצות. זה יוצא מבצע 1+1".
הקהל הישראלי פתוח לתרבות כזאת?
"לדעתי הקהל פתוח מאוד. אתה פותח רדיו "לב המדינה" ולפעמים אפשר לשמוע שם שירים עם חמש שפות בשעה אחת. באירועים הגדולים של הקפה אפשר לראות איך המון אנשים מגיעים ויכולים להנות באותו ערב מהופעה כורדית, ערבית, אתיופית ורוסית. יש פתיחות כשאנשים באים בלי דעות קדומות. הבעיה היחידה היא שצריך לעבוד קשה כדי להפיל את החומות האלה כי כמו שאמרתי, החברה שלנו בנויה על הפרד ומשול תרבותי בין הקבוצות. הממסד התרבותי מייצר כל הזמן את המחסומים האלה שאומרים לך מה איכותי ומה לא, מה גבוה ומה נמוך, מה בשבילך ומה אתה אמור לשנוא".
יש מקום או אירוע שניגנת בו וזכור לך במיוחד?
"תקלטתי בהרבה מקומות בשנים האחרונות. הערב שהכי זכור לי לטובה כרגע הוא ערב של מוזיקה יהודית-אלג'יראית שעשיתי יחד עם הזמרת נטע אלקיים. היו בקהל הרבה צפון אפריקאים, חלקם ממרוקו או מצרפת, ואני זוכר שאנשים הכירו את המוזיקה וידעו לשיר אותה. חוץ מזה, בהזדמנויות שיצא לי ולגל כדן לתקלט במסיבות רחוב או על גגות, תמיד היה כיף כי אנחנו מאוד אוהבים סגנונות כמו דאנסהול, היפ הופ ורגאטון, שממש נכתבו למסיבות בחוץ. חוץ מזה תתפלא, אני גם אוהב מאוד לתקלט בחתונות".
אחת ההפקות החדשות והמעניינות של "קפה גיברלטר" היא סדרת "מסורת LIVE" שתחל במוצאי השבת הקרוב (27.4) בבית אבי חי בירושלים. הסדרה, בניהולו האומנותי של טובול, מציעה שילוב של מסורת, מוסיקה וריקודים. עם מוסיקאים כמו אסתר רדא, מארק אליהו, אילנה אליה, רביד כחלני ורבים נוספים, כל ערב שתי הופעות ומסיבת ריקודים אחת.
יצרתם סדרה עם מוזיקאים שונים ומגוונים, כמו אסתר רדא, נטע אלקיים ושי צברי וקראתם לו "מסורת", למה?
"בית אבי חי פנו אלינו ורצו לשתף פעולה ולהביא אמנים שמתכתבים עם הזהות היהודית שלהם. הרעיון שעלה לנו הוא להראות בסדרה של חמישה ערבים איך יש כאן בארץ מסורות שחיות וממשיכות לדורות הבאים. מדהים בעיני לראות אמנים כמו שי צברי, רביד כחלני, נטע אלקיים או טיגריניה לילאי (שמופיע עם זבולון דאב סיסטם במופע האתיופי), שממשיכים לנגן את המוזיקה שהם גדלו עליה.
היה אמור להיות בסדרה ערב נוסף שבסוף לא יצא לפועל, של מוזיקה ברוסית ויידיש. בכל מקרה אנחנו מזמינים את כולם להתחבר למסורת שלהם ולהתעניין במסורות של אחרים, דרך הסדרה הזאת, המגזין שאנחנו מוציאים והפרויקט באתר שבו אנחנו מזמינים את הקוראים לכתוב מהי מסורת עבורם".
איפה עוד היית רוצה לראות את הקפה?
"אנחנו מקבלים המון הצעות לשיתופי פעולה וזה אחלה דבר כי אנחנו צוות גדול של אנשים שמאמינים ברעיונות האלה ומפיצים אותם. אנחנו מוציאים בימים אלה בפעם ראשונה מגזין מודפס יחד עם סדרת הופעות שלנו בירושלים, ויש לנו סדרה של ערבים על תרבות בתל אביב. הייתי רוצה שהפעילות תתרחב גם גאוגרפית לעוד מקומות בארץ. וגם לגשת לעוד נושאים עם הטאצ' המיוחד שלנו. למשל עלה רעיון לפתוח מדור אוכל חדש ויש לי חלום קטן שיהיה מדור כדורגל שיסקר את הדברים שלא מקבלים בתקשורת הממוסדת מספיק חשיפה. העניין הוא שכל מדור כזה צריך משוגע לדבר וזה דברים שהם בידי שמיים ולא בידיי, לי נשאר רק לקוות שיגיעו אלי האנשים הנכונים".
"קפה גיברלטר" עוסק בפריפריה וקבוצות שוליים ובכל זאת רוב האירועים מתקיימים בירושלים או ת"א, יכול להיות שהפריפריה הגאוגרפית נשארת פריפריה גם בקפה?
"זה נכון. אבל גם צריך לזכור שבתל אביב או ירושלים יש פריפריה חברתית בתוכן, למשל בדרום תל אביב או בשכונות רבות בירושלים. וגם באזורים שמזוהים כ"אליטיסטים" יש הרבה מאוד אנשים מהפריפריה מכל הארץ. ניסינו בעבר להפיק אירועים מחוץ לתל אביב וירושלים והבנו כמה זה קשה. המסקנה שלי היא שבלי תמיכה של עיריות או של עמותות, הפקות בפריפריה הן כמעט חסרות סיכוי. אבל זה עדיין אתגר ואני מקווה שבעתיד יהיו יותר אירועים כאלה".
לסיום, איפה היית רוצה לתקלט?
"במרוקו. ויש סיכוי שזה יקרה בקרוב כי במאי מרוקאי-צרפתי בקשר איתי ועם כמה ישראלים אחרים על סרט דוקומנטרי שבו הוא לוקח ישראלים שמתעסקים בשורשים המרוקאים שלהם, למרוקו. זה יהיה סרט המשך לסרט יפייפה בשם "טינריר ירושלים" שבו הוא עצמו הגיע לחפש את היהודים שחיו בכפר שלו במרוקו. חוץ מזה כמובן שבעיר הכי יפה שהייתי בה בחיי, איסטנבול. אני גם יודע שהם יעופו שם על "לסה פסה".
"מסורת LIVE" | בית אבי חי, ירושלים | 27.4-25.5
לסה פסה / שאנטל / רביד כחלני | מועדון הבלוק, ת"א | 2.5
