יום רביעי בערב בבאר שבע, אזעקה, אני יוצאת עטופה בשמיכת הצמר הישנה והבלויה שלי לחדר המדרגות, השכנה מהדלת ליד יורדת גם כן, נסערת, אוחזת בידה את הרצועה של לואי, כלב מסוג דוג דה בורדו, ענק, ואנחנו יורדות שתי קומות למטה. השכנה מתקשרת לבעלה בלחץ, היא לא יכולה לסבול את המצב יותר, זאת האזעקה השלישית הערב והיא מפחדת. אני מסתכלת על לואי, הוא רגוע אפילו שמח, מקשקש בזנב הארוך שלו וכל קשקוש משמיע נקישה בדלת של השכנים ליד. אני מופתעת איך הוא לא נלחץ מהאזעקות או מבעלת הבית שלו. שמענו את הפיצוצים ואנחנו חוזרות חזרה לדירה.
אחרי שעה שוב אזעקה אני מתלבטת לרגע אם לצאת לחדר מדרגות ומחליטה שכן, מדמיינת את הקריין חדשות אומר "אם היא הייתה נשמעת להוראות הבטיחות…" ויורדת. השכנה כבר למטה עם לואי, הוא לא מוכן לשבת, הוא מסתכל למטה, לכיוון הקומה התחתונה ומקשקש בזנב. לואי רוצה לצאת לטיול, פתאום זה מכה בי, זאת הפעם הרביעית הלילה שהשכנה שלי שמה עליו רצועה ומורידה אותו במדרגות, לואי מצדו חושב שזהו זמן טיול וכל פעם הוא מתאכזב מחדש. הוא בטח חושב לעצמו שבעלת הבית שכחה משהו בדירה ובגלל זה הם חוזרים למעלה כל פעם מחדש. אני לא צריכה להגיד שהטיול לא הגיע באותו הלילה.
איפה דנה?
יום חמישי, אזעקה, אני אצל חברה בעיר, אנחנו נכנסות לממ"ד יחד עם המשפחה שלה ושני הכלבים. כולם לחוצים, כל בום שנשמע מקפיץ לנו משהו בלב ובפנים. דנה, כלבת הדוברמן, עוד מחזיקה את כדור הטניס שלה בפה, לפני האזעקה שיחקנו אתה בחוץ ופתאום קראנו לה להיכנס הביתה. שוב אנחנו יוצאות לשחק עם דנה בחוץ, זורקות לה את הכדור רחוק והיא רצה, שמחה ומתנשפת, ממשיכות במשחק עשרים דקות ושוב אזעקה, חברה שלי קוראת לה, כולנו נכנסים שוב לממ"ד ואני שמה לב שדנה חסרה. אני חוזרת לכניסה של הבית ורואה אותה שרועה על הרצפה מותשת כשכדור הטניס מתגלגל לידה, אני קוראת לה להיכנס והיא לא מוכנה לזוז, מסתכלת עלי במבט מאשים כאילו אני זאת שהרסה לה את המשחק.
אני שואלת את עצמי איפה "תנו לחיות לחיות"? ארגון "נח"? "צער בעלי חיים"? אורנה בנאי וכל שאר הארגונים שתפקידם לדאוג לרווחת החיות בישראל? בימים אלה ממש עשרות כלבים חתולים ומני חיות בית אחרות, מוצאות כל כמה שעות מבתיהן ללא הסבר של ממש ומוחזרות לבית כעבור עשר, חמש עשרה דקות כששום דבר לא קורה בזמן הזה. החיות המבולבלות והמאוכזבות משפילות מבט בחזרתן הביתה כשהן מרגישות מושפלות ששוב בעליהן רימו אותן והן קנו את המרמה. אני קוראת לכל ארגוני החיות ולכל בעלי העניין לפעול כבר עכשיו, לפני שהמצב מחריף, ולדאוג לחיות הבית לממ"ד גדול ומשותף ממנו לא יצטרכו לצאת ובכך למנוע את הבלבול הטראומטי שייוצר לחיות. תנו לחיות ממ"ד ובכך תתנו להן שקט נפשי ותשמרו על גאוותן!
