בכל שנה מזה תשע שנים מתקיים ב"מכון וייצמן למדע" ערב "שירת המדע" שעוסק כולו בקשר בין המדעים לאומנויות. האירוע נערך לזכרו של פרופסור עופר לידר, מדען ומשורר שהתמודד עם מחלת הסרטן במשך כמעט עשרים וחמש שנים, חקר את המחלה ומת ממנה בגיל ארבעים ותשע. עמותת "שירת חייו" מנציחה את זכרו בתחרות כתיבה יוצרת המיועדת למדענים.
השנה, בתחרות זכה זאב סמילנסקי. לא סתם השם מצלצל לכם מוכר, האבא של זאב סמילנסקי הוא ס' יזהר, חתן פרס ישראל לספרות. סמילנסקי, דוקטור למתמטיקה, מחזיק בשני סטרטאפים: האחד בתחום המחשבים וראיית מכונה, והשני בביו טכנולוגיה. יחד עם בת זוגו חיה הקים את יקב "מישר" והם מגדלים לבדם כרם ענבים במשק המשפחתי. הוא מעיד על עצמו שהוא לא משורר ולא מדען אלה איש שעוסק במדעים, שירים הוא כתב פעמיים בחייו אבל כותב דברים אחרים, תוכניות עסקיות, בקשות למענקי מחקר ותוכנות מחשב. פעם, כשהיה מובטל, כתב לפרנסתו ביקורות ספרים משעשעות למדי ב"קול העיר" ונמאס לו, כי בעצם הוא אהב לכתוב על הספרים בעוקצנות צינית חדה ופחות על הספרים הטובים- זה פשוט שעמם אותו.
אז מה זו בשבילך היכולת לכתוב?
"היכולת לכתוב יש לה מקום וחפיפה בהמון מקומות, אם אתה יודע להביע רעיון בצורה כובשת, במילים על הכתב, בצורה תמציתית, יש לך יתרון בכל תחום, במשפטים, בכתיבת תסריט, בכתיבת הצעה בביו טכנולוגיה או לכתוב תוכנה. היכולת להביע רעיון בצורה מוצלחת חשוב בכל מקום. זה דבר שצריך ללמד בבית הספר, איך מתמצתים רעיון, אם הייתי יכול, הייתי מוסיף לתכנית הלימודים, שני דברים, אחד זה לקרא בקול, השני להביע דברים בתמצות. לכתוב רעיון אחד פשוט, שמשהו יקרא ויבין מה רצית להגיד. לדעת להביע רעיון בכמה שורות זה כישור חיים הכרחי".
לכתוב תוכנה זה כמו לכתוב שיר?
"גם בכתיבת תוכנה יש אלמנט של כתיבה, זו תקשורת עם המחשב, גם שם יש אסטטיקה. יום אחד משהו אחר ייקח את הקוד הזה ויצטרך לעשות עם זה משהו. זה צריך להיות מובן, ברור, זה צריך להיות תמציתי, זה צריך להיות קולע, זה צריך להיות יעיל, לא כמו שירה אבל אני יכול לשבת על איזה רוטינה ולא להיות מבסוט ממנה כי היא מכוערת, וזה מציק לי, ולא רק לי, לכל מי שכותב. אומרים, שתכנת טוב כותב עשר שורות ביום, מתכנת רע כותב אלפיים".
כשכתבת את מחזור השירים "קיין", כתבת עשר שורות ביום?
"זה התבשל לי ה"קיין" הזה תקופה, ואז זה יצא בשלוק בכמה ימים, הייתה לי תקופה שמאוד הזדהיתי עם קיין, כל אחד יכול להזדהות עם קיין, והפריע לי שכותבים עליו דברים לא טובים, אני הייתי לטובתו. ואני לא משורר, אני לא צריך להוציא שירים, אני לא חשבתי להוציא את זה אבל פתאום הייתה הרגשה שכן יש משהו שיש לו מטווה של שיר והוא הולך לצאת ואז זה לקח כמה ימים והוא יצא, ועוד כמה ימים עד שהוא נגמר. ואחרי חודשיים חזרתי אליו וזהו".
כולם היום כותבים ומפרסמים, לא רצית לפרסם את זה?
"נורא מטריד אותי שכולם כותבים. בתוך הים שמתפרסם אני לא יודע מה לקרא. אני מתמטיקאי אז אני עושה חשבון. את התנ"ך כתבו ככה, שאם עושים חשבון זו מילה במאה שנה לבן אדם שחי אז. אלו מילים ששוות הרבה, זה מעט שמחזיק את המרובה. היום כולם כותבים. אבא שלי תמיד היה מדבר על זה שיש יומנים כאלו של מנזרים וכנסיות שמאוד עשו עליו רושם, בהם כתוב: שנת 1240, ירד גשם וקור גדול, כל היבולים הלכו. 1241, מתו שלושים ילדים. 1242, לא כתוב כלום. 1243, היה רעב. זה תמצות. היום כל זבל כותב. אם הייתי יכול לתת עצה לאנשים זה, אל תכתבו, ואני גם אני, רק אם אני מרגיש שיש משהו שממש שווה בעיני, וגם אחר כך אני לא בטוח אלה אם כן זה קצר כזה, יש מספיק".
למה אתה כתבת את השירים, רצית שמשהו יקרא אותם?
"אני לא יודע למה כתבתי אותם, אבל אחרי שכתבתי אותם, בניגוד למחזור הקודם אמרתי, אני רוצה לפרסם אותם, ולא ידעתי איך, אז אמרתי לעצמי, אני עוסק בתחום המדעים ויש לי מקום. בכל ימי חיי כתבתי שני מחזורי שירים, אחד של עשרה שירים שכתבתי לחיה בת בזוג שלי, אבל זה שלה. כתבתי אותו לה במתנה, הוא היה יותר טוב. ואחד של תשעה, מחזור השירים הזה. אני מסתכל היום על המחזור הזה ולא מהכול אני מרוצה יש דברים שנראים לי קצת זולים אבל זה מה שהוא.
אבא שלך קרא את מה שכתבת?
"אף אחד לא ראה את מה שכתבתי עד עכשיו. את מה שכתבתי לחיה, רק היא ראתה. בטח עכשיו יראו אני יודע?"
אתה קראת את הספרים שלו?
"בטח, את כולם, אני גם עשיתי עליו סרט עם ענת אבן שבו הוא קורא את כתביו. אני חושב שיש משהו שלא מספיק עושים בארץ וזה לקרא בקול. ולקרא בקול, זה אחר".
"יש שני סוגים של אנשים, במובן שיש אלו שמנסים להבין מה הקליינט צריך, מה אנשים רוצים, אני אתן להם את זה ובתמורה הם יתנו לי משהו, כסף נגיד. אבא שלי היה מאוד קיצוני בזה, מה שאנשים רוצים היה נראה לו כמו איזה מין משחק משונה וחסר פשר. מה שהיה לו לכתוב יצא לו מבפנים בין אם משהו היה מעוניין בזה ובין אם משהו לא מעוניין בזה. הוא לא היה מוכן אף פעם להתעניין בזה בזמן התהליך. אחרי שזה יצא הוא היה מאוד שמח וכמובן עניין אותו והוא רצה שיתעניינו בזה. אנחנו כולם מוכים עכשיו בזה שאנחנו מקבלים מה שאנחנו רוצים".
סמילנסקי היה קרוב מאוד לאביו והם גרו יחד באותו משק חקלאי. הוא אומר לי, "אבא שלי ידע את כל התנ"ך, אני יודע הרבה פחות ממנו, והילדים שלי לא יודעים בכלל". ובכל זאת, סמילנסקי אומר שהוא חי בעתיד, ההווה לא מדבר אליו, וגם לא העבר, כי מה שעושים היום זה כבר העבר. בכתיבה הוא כן חזר לעבר, לדימוי הכי בסיסי, בעיקר בגלל המילים והשפה. "היו לי כמה שנים קשות שהרגשתי שכל מה שאני נוגע בו לא מצליח. ואני חושב ש"קיין" נבע ישירות מזה. ועכשיו, זה שקיין מקבל הכרה זה מראה שיש שכר לרדיפה אחרי ההבל"
איך פנית למדע?
ההכשרה הרשמית שלי היא מתמטיקה, כשהשתחררתי היה לי ברור שאני הולך ללמוד. אבל לא ידעתי מה. בתיכון היה לי מורה משונה בתיכון הוא היה מתמטיקאי, אבל איך שהוא הרגשת דרכו את הדבר האמיתי. אגי משעול כתבה עליו שיר, הוא היה גם מורה שלה. היה לי תיכון ממש גרוע ברחובות ורוב הזמן באמת לא הייתי שם.
זה לא היה חלום ילדות שלך להיות מדען.
"לא".
ומשורר?
"כמה שירים יש בעולם, לא את כולם חייבים לקרא, אם יש אחד שמגיבים אליו זה מעולה. לא צריכים את כולם".
קַיִן
1
הָיִיתָ עוֹבֵד אֲדָמָה, מֵהַשָּׁמַיִם זִייְנוּ אוֹתְךָ
הַצְּנוֹנִיּוֹת, הַכְּרוּב הַנָּבוּל
הַתְּלָמִים הָעֲקֻמִּים
אִי אֶפְשָׁר לִסְבּל עוֹד
בַּמִּדְרוֹן מַשְׁחִירוֹת הָעִזִּים
פּוֹעוֹת כְּזִמְרַת מַלְאָכִים
הוֹ, אֶנֶרְגְיוֹת שֶׁלִּי, לא אָכִיל אֶתְכֶן עוֹד
2
הַגֶּשֶׁם הַדַּק עוֹכֵר אֶת הַשִּׂמְחָה
קַיִן לֹא
לְמַעְלָה בָּהָר מְהַבְהֶבֶת פַּרְוַת הַנָּמֵר
וּלְמַטָּה זוֹרֵם הַנָּהָר, רָחָב, שָׁקֵט וְנֶחְרָץ
רְאֵה אֶת הֶבֶל אָחִי, אִשְׁתּוֹ הָרָ זָה, יְלָדָיו
הָעִזִּים הַמְזֹהָמוֹת
קַיִן לֹא
שָׂכָר פֹּה לְךְ לֹא יִתְּנוּ
מִי שֶׁיְּבָרֵךְ אֶת אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב
אוֹתְךָ לֹא יְבָרֵךְ
מְנֻתָּק תִּהְיֶה, רָחוֹק מִשִּׂמְחָה
נְשֹׁם אֶת הָרוּחַ
עֲמֹד לְגוֹרָלְךְ לְקֵץ הַיָּמִים
3
וְאוּלַי
קִרְעֵי בְּשָׂרָהּ שֶׁל חַיַּת הַבָּר יְבָרְכוּ אוֹתְךָ
שִׁרְיוֹנוֹ שֶׁל צַב הַיָּם יְבָרֵךְ אוֹתְךָ
אֵם הַחִטָּה תְּבָרֵךְ אוֹתְךָ
שְׂדֵה בָּר מֻכֵּה נוּרִיּוֹת יְבָרֵךְ אוֹתְךָ
לַיְלָה זוֹהֵר כּוֹכָבִים יְבָרֵךְ אוֹתְךָ
בָּרֵךְ אֶת עַצְמְךָ
יַאֲרִיכוּן יָמֶיךָ
4
אֶתֵּן לְךְ עֵצָה מוֹעִילָה
עֲשֵׂה כָּךְ וְכָךְ, וְאַל תַּעֲשֶׂה דְּבָרִים אֲחֵרִים
חֲשֹׁב מַחְשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה וְלֹא אֲחֵרוֹת
עֲמֹד יָשָׁר, הַבֵּט קָדִימָה, הָנֵף יָדֶיךָ
צְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל: אֲנִי אֲנִי אֲנִי אֲנִי אֲנִי
שְׁכַח אֶת הָעִזִּים הַנּוֹרָאוֹת
הִתְרַכֵּז בָּעִקָּר: לִשְׁאֹף מַהֵר וְלִנְשֹׁף לְאַט
