מה קורה עם מגוון הגברים הנשיים שהחלו אופפים את חיינו לאחרונה? בסדר, תודה רבה לנשות הגל הראשון והשני, תודה גם לגולשות הסאפ המגניבות, תודה לווירג'יניה וולף שהעניקה השראה לשלל נשים להעניק את שמה לחתוליהן. תודה על יום ללא חזייה או בכלל, על ימים מלאים ללא הסרת שיער. רק מי מוכן בבקשה למתוח פה קו ביני לבין גבר שמתלבש כמוני מסיבות לא ברורות?
הוא לובש טוניקה, הידועה כחולצה ארוכה שמכסה את הישבן, מכנס סקיני שחור, נעלי סירה קצרות אשר מצריכות חצאי גרביים, גרבי ניילון או גרבי נעלי בובה (מה, מה, מה?). שיערו עבר החלקה משקמת מסוג קריאטין, ואחרון ואולי המטריד אותי מכל- הוא מורח לק חדש שיוצר במיוחד עבורו, מאותה חברה בדיוק המשמשת לי נחת בימי דלות פנימית ופנאי- Jade"". ואם ג'וני דפ יכול להיתפס באירועים חברתיים עם לק כחול נוצץ, מי יעצור את הגבר הישראלי?
הדרישות של המאה הנוכחית מנשים לעומת זאת, יעוררו מחלוקות מצד פמיניסטיות בשנים הבאות שיבואו עלינו לטובה. בזמן שהגבר זכה ליהנות גם מתקופת הצייד בימי האבן, ועכשיו מתקופת מציאת העצמי שאבד לו בסופר פארם, או במכוני הלייזר הקרובים לביתו, האישה נדרשת לעבות את גבותיה. לפתע, להיות טום בוי זה סקסי. נגמרו ימי המלפפונים על העיניים חביבי, מעכשיו רק גבות עבותות ונעלי עבודה בצבע חרדל. ואני תוהה, האם העולם מאבד את שפיותו ואת ההבניות החברתיות אשר טבועות בו היטב מילדות? ואם זה כך, אז למה גבר יכול להלך ביננו כמו אישה והכל טוב כי הוא אומר "אחי", ואישה שתהלך ביננו כמו גבר היא לס? (לסבית סטרייטית). אלו הן שאלות שצריכות להישאל!
מה, על זה היא חלמה כל החיים?
האם אותם לובשי הטוניקות ומורחי הלקים גם מאזינים לאדל, ומכורים למרדית גריי? האם הם משתמשים בטינדר, או שמא באוקיי קיופיד? האם הם קרניבורים או אוכלי פסטה, עגבניות שרי וזיתי קלמטה? סביר להניח שאותם גברים כל כך מרוכזים בעצמם כמעט כמו שנשים יכולות להיות. אבל זה בדיוק העניין. כשרואים נהגת באגד תמיד חושבים "מה, על זה היא חלמה כל החיים?" או "וואו, !you go girl". אבל גבר מטרוסקסואל? מי מגיב לעניין הזה פרט לנשים מתוסכלות שמפנטזות על אסי כהן בימי "אהבה זה כואב", לבוש סרבל מוסכים עם ריח של קפה שחור כמו החיים, ומרלבורו אדום?
הנושא הזה מעלה שוב את עליונותו של הגבר לעשות מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה, גם אם זה אומר להיות נשי. אך זהו הפמיניזם שבכלל הותיר לו להשיל מעליו את גבריותו. אז תודה רבה נשים יקרות, על כך שפתחתן את הדלת לעולם סודי של קרם עיניים, לילה ויום. ומה זה עושה אותי? "לולא הפמיניזם לא הייתי יכולה לכתוב כאן", יאמרו הפמיניסטיות כמו גם הבועה מעל לראשי. לי יש בעיה לצוד, אין לי בעיה לאכול את הראש. לכן תחת הגדרות רווחות אני אישה מיושנת. אני גם בוכה ממש כשהלב שלי נשבר, ותמיד תהיתי האם פמיניסטיות הארד קור ישר יוצאות להפגין נגד גברים ובן&ג'ריס כשזה קורה.
פרחים ופרלינים..
והמטרוסקסואלים? האם הם התפתחו גם רגשית כמו האבולוציה החיצונית שלהם? האם נצטרך להביא להם פרחים ופרלינים? מה יעלה בגורל מערכות היחסים שלנו פה במאה ה-21. אמרה קווין בי בשם הפמיניזם, who run the world ?girls"", ועם קווין בי אי אפשר להתווכח. אולם באותה נשימה, אני תוהה האם בשם הפמיניזם מותר לאישה לעשות הכל אבל בעצם אסור לה לעשות שום דבר? אולי, גם להיות קצת פחות פמיניסטית.
