השעה הייתה 21:00 ומועדון ה"זאפה" בירושלים התמלא עד אפס מקום. הקהל מגוון: דתיים וחילונים, מבוגרים וצעירים, אפילו צעירים מאוד. ברקע נוגנה מוזיקת פולק שקטה שכמעט ולא נשמעה בגלל הפיות שעסקו בדיבורים ובאוכל. ואז כבו האורות וויקטוריה חנה עלתה לבמה. הפיות חדלו מעיסוקיהם והעיניים כולן הופנו אל הבמה בציפייה. זרקור נדלק וחשף את חנה בשמלה אפרסקית ארוכה. "קול דודי דופק" היא שרה ונתנה לקהל להרגיש איך המשפט כמעט דופק בהם פיזית.
חנה, היא אמנית קול בין לאומית, חרדית לשעבר, ששרה טקסטים עתיקים מספר היצירה, מהתנ"ך, ומספר הזוהר. יותר מאשר שהיא שרה טקסטים, היא חוקרת אותם ואת הקשר לצלילים המופקים בעת שירתם. "יש קשר בין מילים לצליל שלהן", אומרת חנה. "לדוגמה המילה 'צליל'". היא חוזרת אחר אות ואות ומתעכבת על כל אחת מהן כמה שניות. "היא נשמעת כמו פעמון, אני ממש מדמיינת צלצול פעמון כשאני אומרת צליל. תנסי לומר את המילה ולחשוב עליה, את תרגישי את הלשון שלך מתגלגלת. מאוד מעניין אותי לראות איך צליל קשור למילה, במיוחד בתרבות היהודית. אני חושבת שבשפה העברית יש יותר קשר בין הטקסט והצליל למשמעות המילים מבכל שפה אחרת".
מתי התחלת לשיר?
מגיל אפס. הייתי עומדת מול המראה ושרה, אני זוכרת את עצמי שרה מאז שאני זוכרת את עצמי. זה לא שפתאום ביום בהיר אחד התחלתי לשיר, אין אצלי את הדבר הזה. אמא שלי מספרת שהתחלתי לדבר נורא מוקדם, שהייתי בת שנתיים והייתי שרה לכולם ומדקלמת שירים של מרים ילן שטקליס. אהבתי את הבמה, הייתי מופיעה שרה ומשחקת.
זו טעות לומר שהגעת לשירה בעקבות חקר השפה?
לא יודעת אם זה מה שהוביל אותי לשיר. במהלך הילדות גמגמתי המון, ואני זוכרת שצחקו עליי, ודווקא בגלל הגמגום הייתי מאוד מחוברת לקול ולשירה. כששרתי הגמגום נעלם כלא היה. אבל כן, בהחלט העבודה על השפה קשורה לשירה, נאלצתי לבחון מה קורה לכל אות ואות לפני שהיא יוצאת מהפה. בדקתי כל הזמן מה קורה לי בתוך הפה לפני שהמילה יוצאת. גם כששמעתי שפות אחרות, לא רק עברית.
איפה שמעת שפות אחרות?
הייתי בכל מקום בעולם חוץ מבאפריקה. יצאתי למסע לחקור שפות אחרות, הייתי בהודו, במונגוליה, אוסטרליה, אוקראינה, ארצות הברית, אירופה ובדרום אמריקה והבנתי ששפה היא מוזיקה, היא צלילים. משמעות השפה מתגלה במלוא הדרה הייתי אומרת, ברגע שמתייחסים אל המילה כאל צליל.
והתחלת להופיע בעולם?
כן, הופעתי כמעט בכל מקום. זה לא היה סיבוב אחד, זה היה התהליך. הזמינו אותי להופיע מול הדלאי לאמה בדלהי. אפשר להגיד שאחרי כל פעם שהופעתי הזמינו אותי להופיע במקום אחר, לא תכננתי כלום.
המסע בעולם היה טוב, מלמד ובעיקר טבעי לה, אך היום כאישה נשואה ואם לשלושה ילדים, היא לא יכולה לנדוד ממקום למקום בעולם וזו גם אחת הסיבות שהובילה אותה לצלם קליפים ולהקליט את המוזיקה שלה בארץ, כדי שתוכל להגיע איתה לכל רחבי העולם.
על הבמה היא מוכרת כ'ויקטוריה חנה' אך לא רק על הבמה אלא גם בחייה. "אני לא יודעת מאיפה ויקיפדיה ואתרים אחרים מביאים את כל השטויות האלה שאומרות שאימצתי את שמות הסבתות שלי כדי להתחבא. אנשים אוהבים להמציא סיפורים. ויקטוריה זה השם שאיתו נולדתי, וכשסבתא שלי חנה נפטרה הוספתי גם את השם שלה. זה כל הסיפור".
חנה מופיעה עם טקסטים עתיקים שלא תמיד מצפים לשמוע, מקטעים מספר הזוהר ועד ברכת "אשר יצר". היא מחייה את התרבות היהודית הקדומה שישראלים רבים אולי שכחו ממנה. כל מילה וכל צליל מקבלים את מלוא מקומם, והאותיות כאילו נלעסות ונפלטות מפיה בחדות מדויקת. "אני רוצה להקדיש את השיר הבא לזכרו של אבי" אומרת חנה לקהל בהופעה בחיוך מבויש. "המילים הן מהזוהר. הוא היה תלמיד חכם, אני זוכרת שהייתי מקשיבה לו כשהוא למד. ישבתי לידו, הקלטתי אותו ושמעתי שוב ושוב את ההקלטות וככה למדתי את ההגייה הארמית".
למקרה המאוד סביר שהיושבים בקהל לא מבינים ארמית, מסבירה חנה לפני כל שיר מאיזה מקור הוא לקוח ועל מה מדבר. היא נותנת לכל טקסט את הכבוד המגיע לו. על "אורייתא" מספרת שזהו שיר אהבה לתורה של רבי שמעון בר יוחאי, "אורייתא – אתה האור של העולם" אומרת.
מה עם "קול באישה ערווה"? לא נתקלת בהתנגדות מהבית בהתחשב בזה שהוא חרדי?
בתור ילדה לא הייתה בעיה, שרתי תמיד, הופעתי בפסטיבלי שירים לילדים. כשהתבגרתי והפכתי להיות נערה זה כבר הפך להיות קצת אחרת, שרתי בשקט בלי שישמעו, עד שגדלתי והחלטתי לעזוב את הבית וללמוד משחק בתל אביב, אבל עזבתי את המשחק בשלב מסוים וחזרתי לשירה.
והיום את רחוקה מהדת?
לא, ממש לא. אני שומרת שבת כמובן, קידוש בשישי בערב, אני לא נוסעת בשבת וגם לא מופיעה. שומרת על לבוש צנוע, זאת אומרת, לא כיסוי ראש. יש לי את הדרך שלי.
איך הגעת לז'אנר המיוחד הזה? אביך היה ההשפעה?
לאו דווקא ממנו, למרות שהוא כן השפיע עליי. וכן, זה ז'אנר מיוחד. מישהי שמכירה אותי אמרה לי פעם שהיא עדיין לא הייתה בהופעה, והיא שאלה אותי מה אני שרה? איזה סגנון? והשתתקתי. אני תמיד משתתקת. אנשים מנסים למצוא הגדרות, אבל לא תמיד אפשר. אני עדיין חוקרת את עצמי, אני לא יודעת עוד בדיוק מה אני, אז איך אנשים אחרים יכולים לדעת? יש את הקטע של חיפוש הגדרה, כבר שמעתי שהדביקו לי את ז'אנר ה"היפ הופ הארמי", אבל מי שנמצא בהופעות שלי יודע שיש לי שירים שקטים שאין להם שום קשר להיפ הופ. מה שכן אני יכולה להגיד זה שהבסיס של העבודה זה חקר צלילים.
כשחנה על הבמה היא לא מתאמצת ולא מנסה להרשים. מתנדנדת מצד לצד, קופצת, מושכת את ידיה למעלה ומדגימה את השירה על העיניים הפה והגרון. היא שרה עם הגוף וחושבת מהפה וקל מאוד להבחין בכך. אפשר לראות גם בקליפים שלה שהיא מצביעה על איברים בגוף כשהיא מוציאה אותיות מפיה. היא מספרת שלפי ספר היצירה – חיבור קבלי עתיק שנכתב על ידי אברהם אבינו, האיברים בגוף משויכים לאותיות.
את רואה את עצמך מלמדת לשון ושפה, אולי מוזיקה?
לימדתי בבית הספר הגבוה לאמנויות המילה בירושלים. זה בית ספר מדהים לכתיבה. לימדתי סמסטר אחד והפסקתי עם זה.
מה בדיוק לימדת?
העברתי קורס שנקרא "כלי הקול". לימדתי איך להתייחס לטקסט כשצריך להקריא אותו בקול. יש הרבה כותבים טובים שמתחבאים מאחורי הדף, קשה להם להקריא את הטקסטים שלהם בקול. נתתי להם כלים להתחבר לזה ולעשות את זה נכון. למרות שלימדתי עכשיו וזה היה נחמד וטוב אני לא רואה את עצמי עוסקת במשהו אחר בקביעות. אני שרה מאז ומתמיד.
הושפעת מאמנים אחרים?
כן, במהלך המסע שלי בעולם פגשתי אנשים מופלאים ואמנים בחסד. פאטימה מירנדה שרה ומשחקת עם הקול ועושה איתו דברים מדהימים. נורי אנדרסון לוקחת טקסטים מלחינה ומבצעת אותם בצורה אחרת. ואני יכולה לשמוע את האלבום של PJ Harvey אין סוף פעמים.
את מופיעה כבר המון שנים, למה לא הוצאת אלבום משלך עד עכשיו?
אני מאוד מודעת לציפייה הזאת, שאחרי שנים של הופעות יגיע גם דיסק. הופעתי בכל העולם ולא הוצאתי אפילו אחד. נרתעתי מהדברים האלה.
ממה נרתעת?
אני חושבת שכל הזמן אמרתי לעצמי שאני לא מצליחה להתארגן. אני לא בן אדם מאורגן. לא הייתה לי סבלנות לכל הדבר הזה, להפיק, להקליט והכל. היום אני יודעת שהסיבה היא עמוקה יותר. כל בן אדם צריך לפתור לאט את הבעיה העמוקה שלו.
ומה היא הבעיה העמוקה שלך?
הבנתי שמשהו בתוכי לא רצה באמת להוציא את הדברים החוצה. אהבתי לשיר ולהופיע בעולם אבל לא כל כך רציתי להגיע ולפרסם את עצמי בישראל. אני חושבת שבעיקר לא רציתי לפגוע.
לפגוע במי?
פחדתי לפגוע במשפחה. בית הוריי חרדי וכמו שכבר אמרתי, אישה בוגרת ששרה ומופיעה זה לא כל כך מקובל. היום אני מבינה שזה חלק ממני ואני מוציאה את האלבום באהבה.
ומה הוא יכיל?
הוא יכיל את הטקסטים שאני מתעסקת איתם היום, תפילות ומזמורים, טקסטים בארמית, שירים קצביים. כולם לקוחים ממקורות עבריים קדומים.
את חושבת לפעמים על קריירה מחוץ לישראל?
לא יכולה לדעת מה יהיה. קריירה מצריכה מעבר מחוץ לישראל והאמת שאין לי מושג. יכול להיות, זה לא שאני נאחזת פה, אבל בשבילי השפה היא כמו הבית, ואני מאוד מחוברת לשפה העברית ולתרבות היהודית. חוגגים פה חגים ושבתות, זה לא קורה בכל מקום וזה מיוחד בעיניי.
ועל העתיד בכלל?
אני רק מקווה שכולנו נהיה בריאים ושיהיה לנו טוב בחיים. בקשר למוזיקה אני בטוחה שאעסוק בה באיזה שהיא דרך, לא יודעת איך בדיוק אבל מוזיקה תמיד תהיה בחיי.
"אני מקווה שכולנו נהיה בריאים ושיהיה לנו רק טוב בחיים". במשפט זה חתמה חנה גם את הופעתה ב"זאפה". היא ירדה מהבמה בחיוך גדול לקול מחיאות הכפיים הסוערות, ובעקבות הסערה הזו עלתה בחזרה לבמה לביצוע נוסף של "אורייתא".
