השאלה של המהות מול חומריות עלתה לאחרונה שוב כשנדב פרי, אחד הפרשנים הפוליטיים הבכירים, החליט לנטוש את מערכת החדשות של ערוץ 10 שבה צמח ואת תפקידו במה שהצטייר ככלב השמירה של הדמוקרטיה, וחצה את הקווים לעבר משרה משתלמת בחסותו של טייקון הגז ואיל הנדל"ן, יצחק תשובה.
רובם המכריע של האנשים שקוע כיום עד צוואר במאבק יום יומי סיזיפי להישרדות בעולם צרכני ותובעני. היצירה והמחשבה פורצת הדרך מנווטות לשני אפיקים עיקריים: שכלול המנגנון הבירוקרטי של חברת הבקרה מחד, והתמסרות ליזמות שבאה לידי ביטוי בתרבות "האקזיט" מאידך.
התמסרות שכל תכליתה היא השקעה ברעיון חדשני שיניב במהירות רווחים כספיים גדולים. נראה כי בחברה הפוסט מודרנית ההתעכבות על פרטים, כאלה שלא יניבו רווח חומרי, נחשבת במקרה הטוב לשולית וחסרת ערך, ובמקרה הרע היא מדרדרת עד לכדי הפרת הסדר הציבורי באמצעות פעולות מחאה אנטי ממסדיות.
התפוח לא נופל רחוק מהעץ
אייזק ניוטון, אחד מהפיזיקאים וההוגים החשובים בהיסטוריה, ישב ביום קיץ נינוח מתחת לעץ במדשאה בבית הוריו והרהר, ואז צנח מהעץ תפוח ונחת על האדמה, כך לפחות מספרת האגדה. בעקבות אותה "התבטלות" מתחת לעץ אותו צעיר חולמני הגיע לתובנה כיצד פועל כוח המשיכה, ושינה את המחשבה האנושית לעד.
סביר להניח שאילו חיי גאון כמו ניוטון בימנו, הייתה מופנית עיקר המוטיבציה שלו לתחומים אחרים ובטח שלא הייתה מוקדשת לשעות רבות כל כך של מחשבה מופשטת. העידן שבו אנחנו חיים היום מקדש ערכים מסוג אחר, דוגמת יזמות וקרייריזם. המטרה היא לנוע כל העת לעבר היעד הבא, לא להישאר במקום.
אין לטעות, הפחד מבטלנים ובטלה לא החל היום והוא מלווה את החברה המערבית לאורך ההיסטוריה. מראשית התפתחותה היוותה הבטלה מקור לפחד ולאימה, "וקנתה" לעצמה מתנגדים רבים. במיתולוגיה ובהגות ראו בה גורם לניוון ומקור כל חטא, החל מסיפור הגירוש של אדם וחווה מגן העדן והציווי האלוהי "בזיעת אפייך תאכל לחם", כלה בדרישתו של אפלטון לסלק את המשוררים מהמדינה ועד הגדרתה של הבטלה כאחד משבעת החטאים בנצרות.
אולם, לצד תפיסות חברתיות אלו התקיים ציר הגותי מקביל ואלטרנטיבי, שכן הכיר בחשיבות האינטלקטואלית והמוסרית של התפלספות והשתהות. לאחר המהפכה התעשייתית וביתר שאת בעשורים האחרונים, אוחז בחברה המערבית פחד מצמית מבטלה, מחוסר מעש. ככל שיותר גירויים חזותיים מצפים את חיינו הולך וניתק הקשר בין הוויה האנושית לבין שאר הרוח. כל מה שהוא מעבר לקיום התועלתני, נדחק הצידה.
רוח האקזיט מרחפת על פני הקידוחים
כשזו רוח הזמן אין פלא שהפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות הולכות ומצטמקות ולא מן הנמנע שבעתיד יחשבו לזיכרון מעומעם מעולם שקרס, מה שיישאר הן חממות להכשרת יזמים. כבר היום ישנם לא מעט כלכלנים שלא מבינים את הצורך בתקצוב של תחומים שלא יניבו רווח פיננסי כמו פילוסופיה או ספרות.
לא מפתיע שעיתונאים מוכשרים ובעלי מעמד כמו נדב פרי מעדיפים לעשות אקזיט ולנצל את כישוריהם וקשריהם כדי לשרת בעלי הון. המאמץ המחשבתי, אם הוא כבר נעשה, מוכוון למינוף קצר מועד ולמציאת דרכים להצלחה מהירה וחומרית. האפשרות לישיבה נינוחה, בטלה, מתחת לעץ התפוח אגב מחשבות על הקיום האנושי, הולכת ואובדת.
