מחילה מכל הנשים שתכננו להקדיש בסופשבוע 110 דקות ו-40 שקלים לכבוד איימי שומר, אבל הסרט החדש "מרגישה פצצה" (I Feel Pretty) של צמד התסריטאים והבימאים אבי קוהן ומארק סילברסטין – הוא הכל מלבד העצמה נשית. תליתי בו תקוות גדולות, הרי לא כל יום יוצא סרט שעוסק בדימוי גוף ירוד מבלי ליפול לתבנית המוכרת של הברווזון המכוער שהפך לברבור יפה. זה בדיוק מה שנערות מתבגרות צריכות בימינו, ייצוג נשי חדש על המסך, שיסייע להן להשתחרר מהמרדף אחר אידאל היופי המצומצם שהקרדשיאנס למיניהן מכתיבות. אבל התקוות התפוגגו כשיוצרי הסרט גרמו לרנה (איימי שומר) חסרת הביטחון, להרגיש יפה מתמיד בעזרת חבטה חזקה בראש במהלך שיעור ספינינג. גבירותיי – אני קוראת לכן לנצל את המנוי למכון הכושר שהעלה אבק ולדווש באופניי הספינינג בכל הכוח, עד שתיפלו מהם. רק כך תזכו לאהוב את עצמכן. אבוי לנו. ואבוי גם לך, המאה ה-21 "הנאורה".
רנה בנט, רווקה בשנות ה-30 לחייה מניו יורק, עובדת בשיווק דיגיטלי של מותג קוסמטיקה יוקרתי. היא כמהה לעבור ממשרד המרתף המעופש בצ'ינהטאון לבניין הרשמי והמפואר של החברה הממוקם בשדרה החמישית. עד שחלומה יתממש, היא מעבירה את זמנה במשרד לצד מתכנת מחשבים שמנמן ועצלן שמאונן בשירותי המשרד. חכו, זה לא הכל, כי נדמה שלאנשים שמנים הבעיות מגיעות בצרורות. על אף הסטייל, הבלונד, והחיוך השובה של רנה – אין לה בן זוג. לכל זה מתווספת שנאה עצמית עזה; לגוף שלה, לפנים שלה, ואפילו למידת הנעליים הלא פרופורציונאלית שלה. כשרנה מגיעה לשיעור ספינינג, היא מבקשת מידת נעליים קטנה יותר משלה – מה שגורם לנפילה שתשנה את חייה.
כשרנה הופכת ל"יפה" היא מתרחקת מחברותיה הטובות, נעשית מתישה, מעצבנת, מטורללת וחסרת מודעות עצמית. היא מתנהגת בברוטליות, מביכה את עצמה בתחרות נערת ביקיני לצד דוגמניות ומפרשת סיטואציות חברתיות בצורה שגויה. ולמרות כל זאת, חייה משתנים לטובה; היא מתקבלת לתפקיד פקידת הקבלה בבניין המפואר שייחלה לו (ויורדת בדרגה מהתפקיד הקודם), יוצאת עם בחור נחמד (רורי סקובל) שמתאהב בה, נכנסת למסיבות V.I.P ומתגלה כחשובה בחברת האיפור שבה היא עובדת.
תקרית מפתיעה גורמת לרנה להרגיש שוב "מכוערת" ו"שמנה", הביטחון העצמי שלה יורד ואיתו שמחת החיים שלה. כל ההישגים שהרוויחה והחברויות החדשות נעלמו בן רגע והיא שוקעת בדיכאון, כי אם את לא יפה אז מה את שווה? לבסוף היא מתפכחת ומבינה שהיא לא השתנתה חיצונית והשינוי היה רק בראש שלה (כאילו סבלה מאי שפיות זמנית) – היא עולה על הבמה ונואמת בפני עשרות נשים: "תאהבו את עצמכן". יופי, תודה לך באמת. עכשיו נזכרת?
"מרגישה פצצה" נופל לקלישאה המקוממת שנשים רבות נלחמות כבר שנים רבות; "בשביל להיות יפה צריך לסבול". אמנם רנה לא מרעיבה את עצמה, או נופלת שבי לניתוחים פלסטיים וגם לא מתפתלת מכאבים בגלל שעווה חמה – אבל היא עדיין סובלת. האומללות שלה קשורה בחוסר המזל שהיא נולדה איתו, בניגוד לאותן נשים יפות שקיבלו את ברכת האל. לכן, כל שעליה להסתפק בו הוא לטעום מברכת היופי שפסחה עליה, להרגיש "פצצה" לזמן שאול, בדיוק כמו פצצה מתקתקת.
מדכא לגלות שלא התקדמנו הרבה מאז "סינדרלה". בעבר זו הייתה פיה שהפכה את הנערה המלוכלכת ליפת מראה עד חצות, וכעת זאת חבטה חזקה בראש שפוגעת בצלילות הדעת ונותנת לאישה להרגיש יפה לתקופה קצרה. למה לא ליצור סרטים שהגיבורה הראשית בהם מתמודדת עם דימוי גוף ירוד בעזרת שינוי תודעתי, פנימי? למה לא להראות את העבודה היומיומית והקשה? למה לא להרחיב את מודל היופי? צריך להמשיך לעורר שיח מפויס ובריא, כזה שיצמיח שינויים בחברה, ולא יעודד פתרונות קלים ומהירים שגובים מחיר כבד. דבר אחד טוב אפשר להגיד על "מרגישה פצצה", לשחקנית איימי שומר יש ביצים גדולות. היא מתערטלת לעיניי הצופה מבלי לדפוק חשבון. וזה מה שרנה צריכה ללמוד ממנה, וגם אנחנו.
