בשנים האחרונות רבים מבניה של ארץ זו מוצאים עצמם במחשבות, בדיונים ובויכוחים על דמותה ומהותה של ישראל. לצד הצלחות מדהימות בתחומים שונים והתפתחות מהירה ביחס למדינות אחרות בעולם, מתפתח לו בקצב מהיר אך מוזר גם נושא הערכים, המוסר וההיגיון במדינתנו הצעירה. כמו למשל אחד החוקים המוסריים ביהדות האומר "הבא להורגך השכם להורגו" נשכח כמעט לגמרי.
בואו נדבר תכלס על המציאות שלנו בשנים האחרונות בישראל. תענו בכנות. אתם יכולים ללכת לטייל חופשי במדינה שלנו, היכן שבא לכם? ניסיתם לטייל בחברון? בוואדי ערה? בכפרים ערבים הסמוכים לירושלים? בישובים ערבים בצפון המוגדרים "ערביי ארץ ישראל"? אולי ביישובי הבדווים בדרום, טיילתם פעם לבד? ברור לכולם שישנם מקומות במדינתנו שלא נוכל ללכת לטייל שם באמתחתנו וללא ליווי של כוחות הביטחון. זו עצמאות? לא ממש.
מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה?
מה זה אומר מדינה יהודית? מדינה שהשלטון בה יהודי? או שהיא חייבת להתקיים בארץ ישראל? ואם תהיה מדינה שכל ראשיה ומנהיגיה יהודים אך היא תמוקם אי שם באמריקה, זו תהיה מדינה יהודית? או מדינה שכל תושביה יהודים והשלטון לא, זו תהיה מדינה יהודית? ובכן צריך להבין כיצד להגדיר את המדינה היהודית. הרעיון הכללי בהקמתה היה להחזיר את העם היהודי לארץ שאלוקים נתן לו ולמעשה לאפשר לו להתקבע במדינה אחת ולהפסיק לנדוד בין העמים. לכן הכריזו על "הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל". מדינה שתתאים לצרכי העם היהודי, תתנהל על פי מיטב המסורת והערכים שלה, תכיל ריבונותה על כל שטחה ותהא חופשיה לממש את רצונותיה והחלטותיה בכל השטח הריבוני שלה. כל זאת תוך כיבוד המסורת היהודית והצבתה במעלה סדר העדיפויות.
העם היהודי נחשב לאחד העמים העתיקים בעולם שחי ושרד לאורך אלפי שנים. מה שהחזיק אותו לאורך כל השנים הללו היא ההתעקשות לקיים את תורתו. כפי שאומר אחד מחכמי ישראל "אין אומה זו אומה, אלא בתורתה". אז היום אנחנו קצת השתנינו, יש השכלה ויש קדמה ומודרניזציה, אבל עם זאת האם עלינו לשכוח את מה שהחזיק אותנו מחוברים ושורדים במשך אלפי שנים? אומה שאין לה עבר והיסטוריה משותפת, אין לה גם עתיד. למחוק ולהשכיח את המסורת, הפולקלור והתורה שלנו זה ממש כמו לכרות את הענף עליו אנו יושבים.
יש כיום כאלה החושבים כי מדינתנו צריכה להיות מדינת כל אזרחיה. כלומר יבואו ויתכבדו כל מי שחפץ, לבוא ולגור כאן בישראל ויקבל זכויות שוות. לא מן הנמנע שבמהרה יהיה כאן נשיא מדינה או ראש ממשלה ממוצא ערבי בעקבות אי אילו הסכמים קואליציוניים או אינטרסים צרים של מפלגה הזויה כזו או אחרת. או אז מה יקרה? תוך שנים מעטות יעלם שוב העם היהודי מישראל ושאריותיו ימצא עצמו נודד בין העמים. אז מה הועילו בתקנתם מקימי המדינה שרצו להקים בית בישראל לעם היהודי?
כניעה לתקשורת
לא ברור לי כיצד הגענו למצב בו התקשורת נזעקת לשוט אחד שצולם ומראה קצין מנסה לפזר הפגנה בכוח ותוך כדי מכה בקת נשקו את אחד האנרכיסטים שהגיעו לכאן מדנמרק, על מנת להזיק לעם היהודי היושב בציון ולסייע לאויבנו הפלסטינים. בכל מקום אחר במזרח התיכון ולא רק, היו מעיפים אותו לא מהקת של הרובה אלא מהקנה. ואז ראשי הצבא נלחצים מהתקשורת יפת הנפש שפרסמה את הדברים ומתחילים לאבד את שיקול הדעת הצבאי הרציני ומקבלים החלטת הדחה כאילו הדבר הזה לא נעשה מליון פעם במקומות אחרים ואולי על ידי אותם אנשים שהדיחו בעצמם, אלא שלא היו מצלמות בסביבה. הקצין אכל אותה. הייתה מצלמה לאחד הפעילים ופעולה פשוטה ובעייתית אחת שעשה להגנת המדינה משכיחה את כל השנים בהן נתן מעצמו ימים ולילות להגנת תושבי ישראל.
כל פקודיו של הקצין הזה מספרים על קצין נערץ ומבריק. ביניהם גם אנשי תקשורת ששרתו תחתיו. אז איך קורא שהצבא שלנו כל כך חלש מנטאלית ומקבל החלטה להדיח קצין נערץ על שטות כזו קטנה בזמן שבאותו יום ממש שוטרים מפוצצים במכות ילד בן 9 בקרית ארבע עד זוב דם. שם לא הייתה מצלמה. מהאירוע הזה התקשורת מתעלמת.
מדינה עצמאית בהחלטותיה?
מה לגבי העובדה שממשלת ישראל לא יכולה לקבל החלטה חשובה כל כך כמו תקיפת הכור באיראן המסכן את קיומנו ללא רשות מארה"ב? ישנן החלטות נוספות שישראל לא עצמאית להחליט לבדה אלא באישור מעצמות העל כמו בריטניה, צרפת, גרמניה, רוסיה, סין וארה"ב כמובן. הם יקבעו לנו היכן לבנות בארצנו ומתי? מתי נקפיא את הבניה ומתי נוכל להמשיך? האם נוכל להגן על עצמנו כאשר יורים עלינו טילים ללא הרף וללא הבחנה? והאם נוכל בכלל לעלות להר הבית, המקום בו על פי האמונה היהודית הוא הקדוש ביותר ושם ניצב בעבר ואמור להיות בעתיד, בית המקדש? ישראל מצידה מעניקה חופש פולחן דתי לערבים ולכל החפץ לבקר במקום הקדוש לו, אבל ליהודים אסור. אפילו שזו היא מדינתם הריבונית. הלזה יקרא עצמאות?
לקראת יום העצמאות כדאי שנקדיש כמה דקות לחשבון נפש כללי שלנו כעם, ולפני שמתחילים החגיגות והזיקוקים רצים בשמחה צבעונית השמימה, ננסה להבין אם לא הגזמנו, אם לא ניסינו להתיפייף מדי בפני העולם, אם אנו לא חוטאים לעצמנו עם כל הבנת האחר ותקיעת עצמנו. כשהולכים לאיבוד בדרך, הדבר הנכון ביותר לעשות הוא לזכור מהיכן באנו ומאיפה בדיוק התחלנו, לשחזר את הדרך שעשינו עד היום ואיפה טעינו. אח"כ נתקן את הטעות ונמצא עצמנו במקום הרבה יותר טוב והרבה יותר נכון.
בינתיים כדאי להזכיר מה עשתה המדינה שלנו בשנים האחרונות שראוי לתת לו מחשבה נוספת ואולי לנסות לתקן את מה שניתן עדיין לתיקון: היא מסרה את סיני, החריבה ישובים פורחים וויתרה על שדות הנפט, מסרה את עזה ויריחו, הכירה באש"ף כשהיה על סף התפוררות ושיקמה אותו. היא הקימה משטרה פלסטינית וחימשה אותה, מסרה את חברון וסגרה חצי ממערת המכפלה ליהודים, גירשה יהודים בכוח ובאכזריות מגוש קטיף ומסרה את השטח לחמאס, שלא יצטרך לטרוח כשירצה לירות על אשדוד, ביטלה קצבאות ילדים והורידה אלפי משפחות מתחת לקו העוני, הדיחה צוערים מקורס קצינים כי לא רצו לעבור על הלכת "קול באישה ערווה", הדיחה קצין כי ביצע את משימתו תוך הכאת האויב בקת נשקו. לקחה כל מס אפשרי מתושביה והתפארה בכלכלה יציבה כשבאמתחתה מאות אלפי משפחות הנמצאות מתחת לקו העוני והפערים בין עשירים לעניים הולכים וגדלים.
מרגישים חופשיים בארצכם? שמחים ביום העצמאות? אני מאמין שאפשר לעשות את זה טוב יותר. חג שמח.
