לאחר כתיבת רבי המכר לילדים שכתבה גליה עוז, "שקשוקה נעלמת" ו"שקשוקה שתים", חוזרים גיבורי סדרת "שקשוקה", לספר שלישי וחדש. "שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא", רואה אור בהוצאת "כתר", ומספר על חיי היומיום של ילדים.
גיבורת סדרת "שקשוקה", יולי, מתארת בספר את חיי היום יום שלה. הספר מעביר רגשות אכזבה, קנאה ויחסים בתוך המשפחה. אבל בניגוד הסיפורים הקודמים בסדרה, הפעם יולי אינה מתוארה כילדה קטנה.
מה הביא אותך לכתוב לילדים?
"יש לי בעיה רצינית עם כתיבה חינוכית, שמנסה לתקן את הילדים, להכניס למוחותיהם ערכים ולטפטף מוסר השכל. אני רוצה לספר סיפור טוב, נקודה".
במה שונה הספר הזה מהספרים הקודמים?
"מצד אחד הספר הזה מאפשר לגיבורים להיות יותר מודעים לעצמם. יש איזו הליכה פנימה, לתוך הנפש. חששתי קצת במהלך הכתיבה, לא ידעתי אם זה יעבור את המבחן של ילד בן שבע, נמרץ וחסר סבלנות, שהוא (בהכללה) הקורא שלי. לפי תגובות הקוראים, זה הצליח. מצד שני, למרות החידושים יש המשכיות ברורה ודמיון לספרים הקודמים: המרכזיות של הילדים בעלילה והעובדה שהמבוגרים לא פותרים להם את הבעיות, ההומור, הסיפורים המוזרים שממציא אביב, היחס לבעלי חיים".
האם הרעיונות לסיפורים מבוססים על חוויות אישיות או שכל הרעיונות הם פרי דמיונך?
"כתיבה היא ערבוב של מציאות ודמיון. בתוך הקביעה הבנאלית הזאת אפשר לשחק בלי סוף עם המינונים של אמת והמצאה. בסופו של דבר, כשאני כותבת קשה לי להבחין מה אמיתי ומה לא. לפעמים אני יודעת שאירוע אמיתי נכנס לספר. לפעמים זה זיכרון לא מדויק מהילדות. לפעמים זה קטע מחלום. מה שבטוח – אין שיטה. צריך להקשיב לסיפור ולזרום איתו. אסור להיזהר ואסור לצנזר ולא כדאי להתקבע על שום עיקרון".
יש דברים נוספים שמעסיקים אותך חוץ מכתיבה?
"חוץ מלכתוב ספרי ילדים אני גם מביימת סרטים תיעודיים, בעיקר לטלוויזיה. החיבור בין הכתיבה, שהיא עבודה שבה יושבים לבד מול מחשב, לבין העבודה על קולנוע תיעודי, שדורשת התרוצצות והתערבבות עם אנשים- זה חיבור מרתק. לפעמים קשה, אבל אף פעם לא משעמם".
האם בעוד כמה שנים את רואה את עצמך כותבת גם ספרי מבוגרים?
"מי יודע מה יקרה בעוד כמה שנים. שמעתי לא פעם את השאלה הזאת על כתיבה למבוגרים, ונדמה לי שמתחבאת בתוכה ההנחה שלכתוב רומן זה 'התקדמות' לעומת כתיבה לילדים. אז זהו, שבכלל לא. בכתיבה לילדים צריך לדייק לא פחות, אסור לזייף ובעיקר אסור לרמות. יש לי בעיה רצינית עם כתיבה חינוכית, שמנסה לתקן את הילדים, להכניס למוחותיהם ערכים ולטפטף מוסר השכל. אני רוצה לספר סיפור טוב, נקודה. שיהיה דומה לחיים ככל האפשר ושלא יעליב את האינטליגנציה. הלוואי שבעוד כמה שנים אשכלל את זה עוד קצת".
"שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא" מאת גליה עוז, איורים: תמר נהיר-ינאי, עריכה: רחלה זנדבנק, הוצאת כתר, 2011
