המשימה שלכם, במידה ותבחרו לבצע אותה, היא לשבת בבית בחוסר מעש ולא לצאת לבתי הקולנוע כדי לראות את הסרט החדש של טום קרוז – "משימה בלתי אפשרית 4: קוד הצללים". אכן משימה בלתי אפשרית בפני עצמה. מדובר בסרט האקשן הטוב ביותר של התקופה האחרונה. כזה שישאיר אתכם עם אורגזמה קולנועית גדולה מהחיים. ביקורת זו לא תשמיד את עצמה בעוד חמש שניות. פשוט כי חייבים להעביר את המסר הזה הלאה.
הסרט, כמו הפסקול המוכר, נע בין מוסקבה, דובאי ומומבאי. משם עובר בהבזק של פתיל לסצנות הטיפוס על בורג' ח'ליפה – המגדל הגבוה בעולם, דרך כניסה נועזת אל תוך הקרמלין ועד למלחמה על תוכן מזוודה בחניון מכוניות יוקרתי. הוא מסיים באנחת רווחה כאשר שוב הצליחו הסוכן איתן האנט ועוזריו במשימה, והיא להציל את העולם. ואולי המטרה האמיתית היא לבדר את קהל הצופים באחד הסרטים הכי מוצלחים שנעשו אי פעם בקולנוע האמריקני.
לצחוק עם קרוז
עלילות "משימה בלתי אפשרית" מעולם לא היו חשובות. קצת כמו בסרטי "ג'יימס בונד" או "מהיר ועצבני", ידוע לנו שלד העלילה גם אם מעולם לא ראינו דקה אחת ממנה. העולם בסכנה כתוצאה ממלחמה גרעינית, הממשל מנתק קשר עם הצוות בשטח והם צריכים כנגד כל הסיכויים לרדוף אחרי הרשע התורן, להעניש אותו ולהציל את העולם. לא מסובך. לכן, על מנת לפצות על החוסר הזה, יש צורך באלמנטים אחרים שימלאו את המסך: בידור ופעלולים.
הקרדיט על הצד הבידורי ניתן לשחקן המשנה, סיימון פג, אשר אחראי לרוב הסצנות המצחיקות בסרט. מבלי לחשוף יותר מדי, ניתן לומר שמביני עניין ימצאו את עצמם צוחקים בפה מלא בעת הצפייה; שינוי מרענן מהצורה הרצינית שבה נתפשו הסרטים הקודמים בסדרה. מלבדו, ישנו גם הבמאי בראד בירד, שעד כה התמקד בסרטי האנימציה של אולפני "פיקסאר", כדוגמת: "רטטוי", ו"משפחת סופר על" וכעת נכנס למגרש של הגדולים. הנוכחות של היוצר מורגשת בסרט והיא מוסיפה לו המון חדשנות, במיוחד כאשר מדובר בסדרת סרטים שנולדה אי שם בשנת 1996.
קולנוע גדול מהחיים
הצד החזק של הסרט הוא הפעלולים. כך, בזמן שטום קרוז אינו מקפץ על הספות של אופרה ווינפרי או שולף מתוך הכובע את הכישוף שהצליח לביית את קייטי הולמס, אחת הנשים היפות בתבל ולהפוך אותה לעציץ מהלך, הוא מצליח לגרום לצופים לפעור את הפה ולהגיד פעם אחר פעם את המילה "וואו". וכשה-וואו אינו נמצא שם, ממלאות את חלל האולם מחיאות כפיים סוערות. לא פלא שקרוז בן החמישים התעקש לבצע את רוב הפעלולים בסרט בעצמו. הוא ידע בדיוק לאן הוא מכוון. והתוצאה מרהיבה ומרתקת.
בסופו של יום, קל מאוד להתלונן על הרמה הנחותה של בתי הקולנוע בארץ: העובדה שהפרמיירה מגיעה באיחור בהשוואה לארה"ב, מחירי כרטיסי הקולנוע הגואים, וחבורות הערסים – פאקצ'ות – פריקי האייפון שתמיד יהרסו את החוויה בצורה כזו או אחרת. אבל אז מגיע שחקן כמו טום קרוז – שכה רבים כבר הספידו, בסרט כמו "משימה אפשרית 4: קוד הצללים", ומוכיח מעל לכל צל של ספק שיש דבר כזה קולנוע גדול מהחיים. אני כבר חושב לצפות בו שוב.
http://www.youtube.com/watch?v=V0LQnQSrC-g
