אבי דבוש מניח את משנתו למהפכה שצריכה להתרחש בארץ. הוא קורא לה "מרד הפריפריות" ומדבר על התארגנות, על שינוי פוליטי וכלכלי. ההיסטוריה נרשמת על ידי החזק, על ידי אנשי המרכז, כך הוא מעיר. ולכן, הוא ממשיך, הגיע הזמן לשינוי, ויש צורך בסולידריות בחברה שלא רואה את המוחלש
את הספר "מרד הפריפריות", דבוש (46, שדרות) כותב מתוך חוויה אישית כמי שגדל בפריפריה חברתית-גאוגרפית, באשקלון, בבית ימני-דתי-מזרחי ועם מבט קדימה. הספר התפרסם בנובמבר 2021 דרך הוצאת "פרדס" והוא מכיל 103 עמודים בסך הכל. דבוש מספר בו כי הבין את המציאות בה גדל רק כשיצא מהבועה החוצה וגילה שסיפור המשפחה שלו, שגדלה בעוני מרוד, הוא גדול יותר ולא רק אישי. המעברים בין ארגונים שונים בחברה אזרחית לתנועות פוליטיות, הבהירו לו את עומק השינוי שצריך להיעשות בחברה הישראלית. במהלך מבצע "צוק איתן" ב-2014, הוא הוביל את הקמת תנועות אזוריות כמו תנועת הפריפריות ומועצת הנגב, דרכן ראה שבטים מתחברים. מתוך פועלו בשנים האחרונות הבין את הדחיפות ביצירת שינוי מלמטה, שמוביליו הם אנשי הפריפריות. בנוסף, דבוש כותב שהספר הוא פרי שיחות וכתיבה משותפת עם אביב שניר, עליו אין כמעט מידע בו, אך מחיפוש פשוט ברשת נגלה שהוא חבר תנועת הפריפריות וכתב בעיתונים שונים כמו "דבר", "המקום הכי חם בגיהנום" ו"העוקץ".
הגרמני המשוגע לא נתן לה מנוחה: ראיון עם הסופרת דנה לוי אלגרוד
"כל עוד בלבב": זיכרון השואה בהתאמה אישית
סיבוב ההופעות של רן דנקר: הפרפורמר המציא את עצמו
"2019": מראה חברתית נוקבת מאת אוהד נהרין
במילים אחרות, דבוש טוען שהשינוי מתחיל וקורא לו לגדול. לשם כך הוא מכניס בספר נתונים שישמשו ככלי נשק מול מי שמעז להפריד ולמשול. הוא קובע שגם אחרי ועדות שדרשו טיפול בפריפריות, הפוליטיקאים הזיזו מעט מאוד, העיקר לא לזוז מהכיסא שלהם. דבוש מסביר על הוואקום הפוליטי, על האופן בו גם השמאל וגם הימין הזניחו את הפריפריות לאורך קיומה של המדינה ושהגיע הזמן לשמאל עממי שרואה את טובת כולם. הוא מצביע על הכשלים של העשורים הראשונים במדינה שהונהגה על ידי מפא"י, על האפה ואפה שעשו בין מרכז לפריפריה ועל הכשלים של הימין שהנהיג את המדינה בעשרות השנים שבאו לאחר מכן. בין הפתרונות שהוא מציע עולה האפשרות לחלק את הארץ למחוזות מבחינת ההצבעות לכנסת, כדי להבטיח את הקשר הישיר בין האזרחים בכל מקום בארץ לכנסת, בית המחוקקים הישראלי.
הספר מעורר השראה לעשייה, לחיבורים ולכוח משותף. וגם יראה מסוימת, שמא יקראו משפטים בודדים מהעמוד הראשון על הצורך במהפכה שתבוא מבני העניים ויפרשו לא נכון את דבריו. דבוש קורא לאחריות חברתית, לשותפות גורל. במדינה בה הפערים רק הולכים וגדלים, אנשי המרכז צריכים לפחד באותה המידה כמו הפריפריות. כשקבוצה אחת סובלת, האחרות לבסוף יסבלו גם הן אם לא יגיע תיקון בר קיימא. הספר שעשוי להיראות אולי לבני החברה המשכילה בלבד, כשם שהוא ספר עיון עם נתונים רבים, מחולק לפרקים קצרים וברורים. הוא חשוב לקריאה ופשוט להבנה, אבל לא בהכרח קל לעיכול. והוא בעיקר מסתיים בתחושה של רצון לדעת עוד, כמו למשל על התנועות וחבריהן, ולייצר פתרונות משותפים.
משנתו של דבוש מתקשרת לאותם ספרים שהגיעו מהצד השמאלי של המפה הפוליטית אחרי המחאה החברתית ב-2011 ושקוראים לשינויים רדיקליים במדינה. כולם נכתבו על ידי דמויות ציבור שראו את גודל השבר והציעו צורת מחשבה אחרת על המציאות. בין הספרים אפשר למצוא את "באין ממשלה – איך לתקן את קלקולי המשטר", שכתב אמנון רובינשטיין. הוא יצא לאור ב-2012 ומתקשר באופן הבולט ביותר לאותה מחאה מדוברת. ב-2019 התפרסם הספר "מה לעשות עכשיו?" מאת דב חנין ודני פילק, בין היתר ממייסדי תנועת "עומדים ביחד" שקמה ב-2015 בעקבות מבצע "צוק איתן". השניים מונים את משנתם על הצורך בשמאל עממי בישראל. דבוש מוסיף את נדבכו בעניין מתוך סיפור חייו, למען אלו שרואה בהם בני הברית המיידיים שלו, תושבי הפריפריות. ספרו קצרצר לעומת כל האחרים, אולי מדי, ומאפשר לצלוח את הקריאה גם בתוך סבך הנתונים.
לעיתים נדמה שהפאזל שהוא מרכיב חסר פרטים ונראה שאפשר ללמוד מספרה של רחל עזריה, "המדריכה למהפכה". היא משלבת בין מקרים אישיים שחוותה כאשת ציבור, לכלים פרקטיים שניתן ללמוד מהחוויות בעמוד האחרון של כל פרק. ספר מדריך למהפכה דורש הגדרה של פעולות ברורות קטנות כגדולות, הבנה היכן לשלב כוחות ושיהיה מספיק מעניין להעביר אותו מיד ליד ולקיים עליו חוגי דיון. דבוש מצליח לעשות את הרוב והוא גם מחכים לעשות בכתיבתו מתוך מבט יהודי פלורליסטי שמניף את ערכי הצדק, השלום והשוויון. מתקיימת בנייה ברורה ונכונה של הספר שמתחיל בשאלה ונתונים ומסתיים בציטוט שירה של להקת "כנסיית השכל" השדרותית, "בואי מהפכה". ובכל זאת, אולי אפשר עוד קצת לקרקע את הפתרונות ואת סיכומי הפרקים בספרו, עוד לתת את הדמיון כיצד תיראה המחאה הבוערת שתבוא מהפריפריות.
"מרד הפריפריות" רלוונטי לעכשיו כמו אולי לכל עת. בשבוע שעבר שוב היו מטחי טילים לשדרות ועוטף עזה אבל מי סופר, הם ייזכרו רק כשייפלו בתל אביב. דבוש קורא להצטרף לעשייה, לקולקטיב שמחבר בין הפריפריות לבין עצמן ובשותפות עם המרכז. הכתיבה שלו אינה מיליטנטית, אלא כזו הקוראת לשלום מתוך הכרח המציאות בה חי והוא מסביר שיש אפשרויות אחרות לעמים החיים פה ולשבטים השונים. דבוש עובר מהמרחק הפיזי בין רמת השרון לשדרות, אל התהום הלימודית לתפיסות הכלכליות שמניעות את המדינה.
הוא לא שוכח להזכיר ולהנציח את ההיסטוריה של הפריפריות, גם אם בקטנה. וזו אחת מנקודות ההתייחסות החשובות למאבק, מי היו ומה היה לפני דבוש והכתיבה שלו. יש עבר ויש ממי ללמוד. הוא מסיים את הספר בכמה צעדים פרקטיים לעשייה. הוא קורא לעשייה פנימית ברשויות, לחיבור ביניהן, ליצירת כוח משותף וקהילה חזקה. לכן, באופן הכי הגיוני, הוא גם מייצר סביב הספר דיונים במקומות הרלוונטיים כמו קריית מלאכי, שדרות, ירוחם ואפילו, איך לא, בתל אביב.
הספר נפתח בציטוט מהמקורות: "היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה", שהוא קריאה לחיבור. כמחיאת הכפיים של הרב פרומן שחיבר בין ימין ושמאל, בין דתיים לחילוניים, בין כל קבוצות החברה הישראלית, קריאה להתאחד, להיות סולידריים, להפסיק לפחד ולתת לקבוצה אחת למשול באחרות. "התורה הזו מפחידה. התורה שיוצאת מבנות ומבני העניים יכולה לפוצץ הכל. היא מחריבה את המקולקל, ובונה את המתוקן". את האזהרה, דבוש מסביר, אנשי המרכז אומרים לאורך ההיסטוריה כולה ולדעתו הגיע הזמן לדרישה לקחת את הכוח והאחריות לידיים.
"מרד הפריפריות": המדריך למהפכה הנחוצה בחברה הישראלית
88 ₪
להשיג בחנויות הספרים ובדיגיטל
כותב: אבי דבוש, כותב שותף: אביב שניר
עורכת: נוית בראל
