בוידעם, המקום האפל של הדברים שנשכחו. איזה ספרים אפשר למצוא שם? כאלה שיצאו בעיתוי לא מתאים, כאלה שמחברם לא הכיר את האנשים הנכונים וכאלה שפשוט נדחקו לאותו חלל טחוב. כמות הספרים שלא תקראו, כי הם לא הגיעו לתודעה הציבורית היא עצומה. יצאנו לחפש את הספרים שלא קיבלו את הבמה הראויה כשיצאו לאור, ואף אחד כבר לא זוכר אותם. נעזרנו באנשי ספרות, אנשי רוח ואנשים שמכירים את בוידעם הספרות כדי להעלות באוב את הספרים החשובים האלה. אתם מוזמנים לפתוח את הבוידעם.
דר' ליאת שטייר-ליבני נברה בבוידעם הפרטי שלה. היא פותחת את המדור עם ספרו של יהושע גרנות "ספל קפה מר" שיצא לאור בשנת 1967.
דמותו של הערבי מלווה את התרבות העברית מראשיתה. סופרים, ציירים, ויוצרי קולנוע הנציחו את דמותו ביצירות שונות מראשית המאה ה-20. אך רק יצירות מעטות הציבו את הערבי כגיבור ראשי ויצרו דמות מורכבת, שקולה מאפשר לחדור אל נימי נפשה. אחת היצירות הראשונות שהציבה במרכזה כזו דמות היא "ספל קפה מר" ליהושע גרנות (1967). במרכז הספר עומד אחמד שאפיק, עיתונאי המגיע לתל אביב מכפר בגליל ומנסה בכל כוחו לעבור תהליכי ישראליזציה, להשתלב ולהצליח בחברה היהודית. הספר מציב במרכזו סוגיות טעונות מאוד כגון הגזענות הישראלית, התפתחותה של שנאה עצמית וזהות היברידית.
בעיית הזהות משתקפת בראש ובראשונה דרך סוגיית השם. אחמד עוזב את הכפר ומגיע לתל-אביב לחיות עם אחיו, שגורש מהכפר משום ששכב עם אשה נשואה. אחיו, שינה את שמו מ"יוסוף" ל"יוסף" ומייעץ לאחמד לעבור את אותו תהליך שינוי ואכן אחמד הופך עד מהרה ל"מיכאל" אך התהליך מערער את זהותו ("לוותר על שמך האמיתי – יש בעצם מעשה זה משום אבדן חלק מעצמיותך, משלמותך, משל ויתרת על איבר חיוני מגופך"). זמן רב הוא חש בשמו החדש כשחקן במה, המשחק את דמותו וחייו של אדם אחר. אבל לא יכול היה לרדת מעל הבמה. לתחפושת, הוא מוסיף בגדים מתאימים.
בגדים של יהודים
פרנץ פאנון בספרו "עור שחור מסכות לבנות" טוען שלשחורים יש תסביך נחיתות, והם מנסים לשנות את זהותם על-ידי לבישת בגדים אירופאיים, אימוץ חפצים שהאירופאי משתמש בהם, טקסי הנימוסין שלו, קישוט השפה המקומית בביטויים אירופאיים, או מעבר לדיבור ולכתיבה בשפה אירופאית – כל אלה מגויסים בניסיון להשיג תחושת שוויון מול האירופאי ואורח חייו. עבור אחמד הבגדים הערביים המסורתיים מסמלים "את התגלות הפיגור וההסתגרות העיקשת של זקנינו השמרנים". הוא לוקח מאחיו הלוואה וקונה לעצמו כהגדרתו "בגדים של יהודים". הוא אף מציין בסיפוק כי דמה לבן המערב "בהיר עור, קל דיבור וזריז מחשבה. לא אחת היו אנשי נצרת, שבתחילה לא הכירוני, טועים בי ורואים בי יהודי לכל דבר".
אך זהותו רודפת אותו בכל אשר יפנה. אחמד חי בחברה בה הגזענות הגלויה היא נורמטיבית. במערכת העיתון בו הוא עובד, כתבים ועורכים לרוב נוהגים בו באדיבות מאופקת אך אין לו חברים. עובדי הצווארון הכחול, למשל המדפיסים, מטיחים בו קריאות גנאי גזעניות ברורות: טוענים שראשו מלא כינים, ולועגים לרצונו להתרועע עם נשים יהודיות. כאשר הוא מבקש לעזוב את החדר כדי למנוע תגרה, הם לועגים לו שהוא בורח כפי שברחו המצרים במלחמת סיני ומיידים בו מטליות מלוכלכות משמן. למרות שאחמד הוא אינטליגנטי, סקרן וחרוץ הוא מתקשה במציאת עבודה. כאשר הוא עונה למודעות דרושים הוא מקבל תשובות רבות, אך כאשר המעסיקים מגלים שהוא ערבי הוא נדחה. בצד הביקורת הקשה על החברה היהודית-ישראלית, ניתן למצוא אצל גרנות ביקורת על החברה הערבית: על שמרנות, גזענות פנימית וחוסר יכולת להשתלב בעולם המודרני.
וכך מוצא עצמו הגיבור תלוש בין שני העולמות, חי בזהות קרועה, מפוצלת, הרוויה בשנאה עצמית לצד שנאה לעולם היהודי-ישראלי הגזעני ("דומה אני לאדם ששתי נשמות מתרוצצות בקרבו ולא תהיה לו מנוחה עד אשר אחת מהן תשתלט עליו")
ניצחון הסטראוטיפ
הבעיה העיקרית שלי עם הייצוגים בספר זה הוא הסיום: יוסף, אחיו של אחמד נרצח על ידי מכר ערבי במהלך ויכוח ואחמד עוזב את העולם הישראלי ויוצא לנקום את דמו. מי שביקש עד אותו רגע להתרחק מזהותו המקורית משנה את עורו: הוא נוטל את הכפייה הישנה והעקאל השחור והדהוי שהיו מונחים על מדף בארון וכורך אותם על ראשו ומצחו. לאסנת, חברתו היהודיה, הוא מודיע ששמו אחמד ולא מיכאל. הוא מסביר לה שזו לא שאלה של רצון אלא שאלה של חובה. תיאור זה יוצר שיוויון בין זהות פלסטינית לבין המנהג הבעייתי של נקמת דם. וכך גרנות, שלאורך כל הספר מתעמת עם הגזענות של החברה הישראלית ועם תפיסות סטראוטיפיות של ערביי ישראל, בסופו של דבר מצמצם את הזהות המורכבת שלהם לכלל סטראוטיפ שלילי אחד.
ועדיין, למרות הסיום הבעייתי, מדובר בספר יוצא דופן ופורץ דרך. כמה עשורים לפני שסייד קשוע החל להציג בפני החברה היהודית-ישראלית מראה המשקפת את יחסיה אל ערביי ישראל, נעשה נסיון של גרנות להציג בפני החברה היהודית את נקודת התצפית הכואבת של הערבי-ישראלי אך הנסיון לא צלח. למיטב ידיעתי, הספר לא עורר הדים רבים ונשכח עד מהרה וחבל.
עוד על הסופר: יהושע גרנות נולד ב-1934 בחיפה. בין ספריו, "הבא אחריו"(1964), "פרגוד הבדולח"(1969).
