החביבה עלי בעונות השנה היא הקיץ, עובדה שלא עולה בקנה אחד עם שמה החדש: "יש לי 12 חתונות בשבוע, כוסומו". יכול להיות שלעצם היותי נצר לשושלת אשכנזית אותנטית, יש קשר לעובדה שלא הוזמנתי להרבה חתונות בחיי, אך לצערי לאחרונה חלה תפנית בעלילה, ובעוד חבריי ואני מתקרבים לגיל 30 החלו אירועי הראווה הנוצצים לאיים על שלוות נפשי, כמו גם על כיסי הסטודנטיאלי המרוקן ממילא.
כמה כמה?
אבל שלא תבינו אותי לא נכון. אני יכול להבין למה אנשים בוחרים להתחתן (כי התרבות לוחצת, ואמא כבר בדודא לנכדים), מה שאני לא מצליח להבין היא הדרך. סביר להניח שכשהוא ילך לסופר, הוא יעבור ויבדוק את פערי המחירים בין מותגי החומוס, פעמיים, אבל ישלם 100$ על פאקינג מנה. היא תתמקח על חולצה ב-50 ₪ בכרמל, אבל תשכור שמלה ב-10,000 (לערב, כן?).
אז תגידו לי שזה "אירוע של פעם בחיים". אני אענה לכם שגם לוויה, ברית, גיוס או שחרור הם אירוע חד פעמי, ועליהם לאף אחד לא נראה סביר להוציא כ-150,000 ₪. חוץ מזה, לפי הסטטיסטיקה כל זוג שני יתגרש, ככה שישנה סבירות גבוהה שאלה שלא למדו את הלקח יתחתנו בשנית.
ובכלל, כל התפיסה סביב מתנת החתונה ככל הנראה אבדה איפשהו במהלך ההיסטוריה. לדוגמא: פלוני ופלונית מתחתנים ואלמוני בוחר לתת 500 ₪ לחתונתם. נריץ לעתיד, לאחר שנתיים של חיפושים בלתי נדלים ברשת (כולל בדארק-נט) הניבו פרי והאלמוני שלנו זכה לפגוש בבחירת ליבו – האלמונית. הדעה הרווחת היא שעל פלוני "להחזיר" לו. ולכן (בהנחה שפלוני יפקיר את פלונית בבית) בבואו לחתונה ישים פלוני במעטפה הממוענת לאלמוני 500 ₪ גם כן.
ראשית מדובר במשחק סכום אפס, מה שמבטל את ערכה (הכספי) של המתנה. שנית, מה בדבר עליית המדד או היחלשותו של השקל? מי בדיוק בודק את הסוגייה? האם אצטרך לפנות לרואה חשבון כדי לדעת את הסכום המדויק שעליי לתת? ולבסוף, מה בדבר עוגמת הנפש שגרם הרב כשלא שיחרר את המיקרופון במשך 40 דקות?
בלי שופוני ובלי מגנטים
אם כן, למה אנשים ממשיכים את מעגל הדמים בו כולם מפסידים? לטענתי, מדובר בסיטואציה שמשכנעת אותנו שהמצב תמיד היה ככה, ותמיד יהיה, אז למה להילחם בעצם? מעין אינרציה שכזו, שכאילו נגרמת מעצמה, ונגזרה עלינו מלמעלה (או למטה). לצערי, יותר מחוזקה של האינרציה מדובר בחולשתו של הציבור: הורי הזוג העתידי, הזוג עצמו ואורחיהם העתידיים. הראשונים לוחצים, השניים נלחצים והאחרונים נכנעים. וככה סגרתם אירוע שעולה יותר מדי וכולם מתבאסים עליכם, עליו ועל הרב.
אז יש פתרון? כן. אל תתנו ידכם לטרור הכלכלי; ותרו על השופוני (או לפחות על המגנטים, נשבר הזין), צמצמו באורחים, או אפילו – חמסה מלח מים בן פורת יוסף – תפתיעו בחתונה חברתית. אורחים בחתונת ראווה בזבזנית? תביאו מתנה מוחשית, כזו שלא ניתנת לסחר על-פי שער חליפין כזה או אחר. כי כמו שאמרה כל מורה בישראל: "אם כולם יקפצו מהגג גם אתה תקפוץ?".
אל תקפצו, תדחפו את כל השאר.
