"בינינו, הלבנטינים" ספרו החדש של בני ציפר, מתאר את ביקוריו במדינות השכנות: טורקיה, יוון, ירדן, ומצרים. באמצעות מסעותיו ציפר משתף את הקורא בתובנות על מה זה אומר להיות תושב הלבנט בתקופה זו של ההסטוריה. ישראל – המתכחשת להיותה חלק מתרבות הלבנט – היא המראה לכל אותן מסקנות ונמצאת במרכז ההתרחשויות בכל רגע בקריאה. ברקע הדברים, הספר מספק מידע רב על יצירותיהם וארועים רלוונטיים מחייהם של מוזיקאים, ציירים, וסופרים ים תיכוניים. מתוך ראייה אופטימית זו, מבקש ציפר לעורר ספק בקורא הישראלי ובהנחות הבסיס שלו בכל הקשור לאזור בו הוא חי ולתרבויות המקיפות אותו.
בניגוד לספריו הקודמים, כדוגמת "ציפר ובני מינו", ובניגוד לדמות העוקצנית שיצר לעצמו בבלוג הפופולארי "ציפרלנד", הפרסונה של בני ציפר, שבאה לידי ביטוי בספר זה, היא כמעט שונה בתכלית. ועל אף שהרשימות המובאות בספר לקוחות מהבלוג, הן נערכו בצורה כזו שציפר חדש נולד לעולם – מאוזן, מתון, ואף נחמד. הפרובוקציות הוחלפו במידע מעמיק על אמנות מזרח תיכונית ואורחות החיים הייחודיים לכל מקום ומקום, וההתרסות הוחלפו ברגשות מעורבים המתעוררים כל פעם מחדש בעת ביקורו. אפשר לומר שהציפר הבא לידי ביטוי בספר זה, הוא הקרוב ביותר לציפר הממשי, זה המהלך בינינו, הלבנטינים.
ממשרדו במערכת העיתון, הקלטנו איתו שיחה שסבבה סביב הספר ומגוון של נושאים אחרים, כמו (לפי הסדר): קולוניאליזם, הביטוי "שורום בורום", הטורקים כנושאי דגל המין האנאלי, זואופיליה, המנטליות הישראלית, תרבות ערבית, המילה "פליצה", ביטויים בשפה העברית, העצומה הקוראת לפיטוריו, האידאל הסוקרטי, פרשת יצחק לאור, פרשת קצב, האלימות הלא מדוברת, קונספירציות, פוסט-קולוניאליזם, צירופי מקרים, וה"אני" בספרות אז והיום.
להאזנה לחצו על כפתור ה-PLAY או לחצו כאן להורדה.
משך השיחה: שעה ו-28 דקות.
