אחרי הפרק הראשון על משינה, "נושאי המגבעת" היא הלהקה השנייה שמספרת על תהליך הקמתה בעונה השנייה של האלבומים. הלהקה הזאת לא מוכרת לרבים. היא קמה באמצע שנות השמונים חדורי מוטיבציה כדי להפיח חיים ברוק הישראלי שהיה באותם שנים רדום, חשוך ולא בועט, ונעלמה בתחילת שנות התשעים כשבידה קסטה אחד ויחידה. חברי הלהקה הם: אוהד פישוף, אדם הורוביץ, אלון כהן, תמיר אלברט, ישי אדר ורם אוריון.
יש שלושה מרכיבים דומיננטיים שמאפיינים את הלהקה והם: גיבוש, תובעניות וצעירות. את הגיבוש אפשר לראות ישר בשוט הראשון של הפרק – רוב חברי הלהקה מתקבצים על במת החזרות כדי להתראיין, הם עדיין מגובשים, מאוחדים ובעיקר חברים טובים, דבר שהוא לא עניין של מה בכך. יש הרבה להקות שמתראיינות לתכניות דוקו אבל אין להם את קסם הגיבוש שיש ל"נושאי המגבעת".
שמעו עליה ולא שמעו אותה
התובעניות, שלא נדבר על הטוטאליות, היא שם המשחק העיקרי של הלהקה, והיא באה לידי ביטוי בעודף המוטיבציה שלהם. כל אחד מחברי הלהקה מרגיש שזה לחיות או למות, מוזיקה זה לא עניין של בחירה זה עצם קיומם. "נושאי המגבעת" הוציאו תקליטים ואף חתמו על חוזה הקלטות יחד עם חברת הד ארצי, הם היו בטוחים שהם הדבר האמיתי ולא עוד גימיק שבא והולך.
בשביל להיות טוטאלי במשהו אחד אתה חייב לוותר על משהו אחר. בתכנית אפשר לראות את אחד מחברי הלהקה – ישי אדר, הבן אדם ההגיוני של החבורה, מביט מבחוץ ורואה איך כל הרעיון של הלהקה מתנהל. שניים מחברי הלהקה עסוקים בכתיבה והלחנת טקסטים עד מעל הראש במקום שיתעסקו בדברים אחרים כמו: לימודים וצבא. הוא לא היה מעוניין להמשיך במשחק התובעני הזה, המצב הזה הפחיד אותו. בגלל זה הוא הראשון שעזב את הלהקה וזה הכניס גוון שחור ושלילי. אחרי אדר, אוהד פישוף "התובעני מכולם" ראה שהוא לא יכול להתמודד עם העזיבה של אדר ופרש.
לכל הסיפור הזה אפשר להוסיף עוד נדבך של ריקנות. שאחד מהחברים בלהקה אמר: "הרבה אנשים שמעו על הלהקה, אבל לא שמעו אותה". אם היום יש הרבה זמרים ולהקות שיוצאות באופן מחתרתי, לא דרך הצינורות המקובלים, אלא דרך הופעות שהם מארגנים לעצמם ולא דרך הרדיו או פרסומות לעיתונים. נושאי המגבעת היו מקרה הפוך – הם התפרסמו, אבל לא ראו אותם ולא שמעו מהם.
שיעורי בית
נושאי המגבעת הייתה להקה עם אופי של להקת רוק פר אקסלנס, היא הראשונה שהחדירה את המושג רוק ישראלי לתרבות שלנו. נושאי המגבעת הביאו את הקטע המופרע של הרוק הישראלי. מה שאביב גפן או היהודים עושים בשנים האלה זה שעורי הבית שהכתיבו נושאי המגבעת. הלהקה חתכה כל עדינות אפשרית והכניסה את ההתפרעות לרוק הישראלי תוך כדי שהיא שוברת כל מוסכמה אפשרית.
אבל עצם זה שהם היו עם שיגעון גדלות שהוא עשיית מוזיקה ולא בוגרים בנפשם ובדעתם זה מה שהפיל אותם. אם הם היו לוקחים את המוזיקה בתור תחביב, או לצורך העניין היו הולכים לפי הדרך המקובלת כיום: בית ספר, לאחר מכן צבא. אז הם היו יכולים להתמקד בעשיית מוזיקה. להיות טוטאלי על דבר בעודך צעיר ללא מחשבה על מה יהיה בעתידך זה דבר ילדותי. אבל אם מסתכלים על זה באור אחר אפשר להגיד שהם הלהקה הצעירה הראשונה שהשמיעה את עצמה בלי לפחד מה יגידו עליה ושברה כל מוסכמה אפשרית.
אפשר לקחת את להקת נושאי המגבעת וללמוד מהם כמה דברים: אנשים צריכים להיות נאמנים לעשייה שלהם ולא לוותר על מה שהם עושים ועל הדרך שלהם, גם אם היא קצת חורגת מגבולות הנורמה. הדבר השני והלא פחות חשוב הוא שצריך להיות שקול, מחושב ובוגר בדעתך כדי לעשות דברים.
