על ה"זאלמה אכבר קוקטייל-בר" שמעתי כשפניתי לעזרה בקבוצת הפייסבוק "עזרת נשים" כשחיפשתי מקום בילוי חדש בדרום. זו קבוצה פרטית של נשים בלבד מאזור באר שבע והסביבה, בה כל בקשות החברות נבדקות כדי לוודא שלא יסתננו גברים. בקבוצה מתקיימות התייעצויות, המלצות, דיס המלצות, ובגדול, הכל.
בשבת בצהריים כתבתי פוסט בקבוצה שאני מחפשת בר או מסעדה בבאר שבע, מקום שיענה על שני קריטריונים – שיהיה מגניב ופתוח במוצ"ש. במהלך שעתיים קיבל הפוסט 101 תגובות ואני קבלתי בפרטי חמש הודעות. היה קשה מאוד לבחור אז ספרתי את הקולות והמנצח ברוב קולות היה – ה"זאלמה".
הרומן שלי עם ה"זאלמה" התחיל בשיחת טלפון שעשיתי כדי לוודא שהכלבה שלי יכולה להצטרף לבילוי. לטלפון ענה בחור נחמד בשם דוד, שאמר שאם לא מפריע לכלבה מוזיקה רועשת, היא יותר ממוזמנת, וסיכמנו בקריצה טלפונית "זוג פלוס כלב על הבר בתשע וחצי". "הגעת ליעד" עדכן הוויז, ואנחנו התפלאנו כמה שומם המקום. הגענו לחניה של אזור תעשייה ריק ממכוניות. פתחנו את החלון ושאלנו את הבחור הצעיר שנשען על הגדר "איפה ה'זאלמה'?", "זה אתם עם הכלב? תחנו, זה כאן".
למרות שהאלמנט הזה כבר מוכר בנוף הבילויים הישראלי, עדיין יש משהו קסום במקומות שמבחוץ נראים אפורים. זה הופך את הבפנים לעוד יותר נוצץ. בחור מזוקן ומחויט פתח לנו דלת כבדה ממתכת וליווה אותנו פנימה.
כששאלנו על המקום קיבלנו הסבר מפורט. המבנה הישן עבר שיפוץ על-ידי הבעלים, בעזרת עוד כמה זוגות ידיים מקצועיות. נראה שהם חשבו על הכל במקום, כי מהרגע שרגל הלקוח תדרוך על ריצפת המקום, עד לשירותים נעים לו, גם בעיניים. הקירות צבועים באדום, התקרות גבוהות מאוד עם מנורות תלויות יורדות לכיוון בר עץ חזיתי, ארוך ועשיר.
בר-קוקטייל לא יכול להיכנס לאחת הקטגוריות של טוב או רע. הוא יכול להיות או סופר דופר טוב, או סופר – דופר – בחיים – לא – אדרוך – שם – שוב. הטאץ' והידע האלכוהולינרי שדורשת מלאכת הערבובים לא משאירים מקום לאי דיוקים בשונה ממלאכת הברמן הישראלי הממוצע שלא צריך הרבה ידע מלבד מזיגת בירה מחבית, ערבוב וודקה עם משקה אנרגיה או ג'ין עם טוניק.
בשביל להרגיש אווירה של בר-קוקטייל צריך לשבת על הבר, וכך עשינו. מאחוריו עמדו שני ברמנים מחויטים גם הם עם חולצות מכופתרות, סגורות עד הכפתור האחרון. הברמן המחויך נתן לנו הסבר קצר על המקום, השאיר אותנו להתייחד עם התפריט ויצא מהבר לקבל גם את פניה של הכלבה עם חיוך גדול.
הברמן שאל איזה אלכוהול אנחנו שותים בדרך כלל כדי לדעת לאיזה קוקטייל נתחבר. נתנו כיוון, והברמן כבר ידע מה לשקשק לנו. הקוקטיילים שקיבלנו היו קוקטיילים קלאסיים שלא הופיעו בתפריט, "דאבל סטנדרט" עם קציפה זהה לזו שעושים ברוב הקוקטיילים המוקצפים, אך במקום חלבון ביצה, את הקציפה הם מכינים מחלבון חומוס "כי יש הרבה טבעונים היום", אמר הברמן המחויך. הקוקטייל השני שהוגש לנו היה על טהרת הוויסקי, חזק חזק כיאה לגבר גבר. ואכן הברמן קלע לטעמנו והתקדמנו להזמנת אוכל. הזמנו שתי מנות ראשונות, טחינה עם לימון כבוש, גרגירי חומוס ורצועות בשר בקר שהוגשו לצד שתי לאפות קטנות מגולגלות, וסירות בטטה צלויות לצד איולי צ'יפוטלה. מנות פשוטות וטעימות שהתאימו לתפריט הקוקטיילים שתפסו יותר מקום בדפי התפריט.
לפני כחודש לקחה באר שבע אליפות נוספת. והפעם לא הפועל. דוד קלינצ'ב, אחד מהבעלים של ה"זאלמה" זכה בחודש שעבר בתואר "הברמן הטוב ביותר בישראל" בתחרות "וורלד קלאס" הישראלית וגבר על מאה ברמנים ישראלים נוספים שהתחרו על המקום בתחרות "וורלד קלאס" העולמית, שזוהי תחרות רשמית של תאגיד האלכוהול הגדול בעולם. בחודש הבא הוא נוסע לייצג את ישראל בתחרות העולמית במקסיקו סיטי, בה יתחרו כחמישים ברמנים מרחבי העולם. קלינצ'ב לא יושב בבית ומתכונן לתחרות, הוא מגיע ל"זאלמה" לבוש טיפ טופ ומשרת את הלקוחות שמגיעים, וגם את הכלבים, שעוד לפני שהחלפנו איתו מילה הוא הגיש לכלבה קערת מים ענקית וליטוף ורק אז בא להתעניין אם אנחנו מרוצים.
הבר התמלא לאיטו וזה לא מנע משני הברמנים הצעירים להמשיך לחייך גם כשקצב העבודה שלהם עלה. עם קצב העבודה, עלה גם מעט קצב המוזיקה, שהיה ג'אזי עם נגיעות ערבי ואלקטרוני, ממש כמו העיצוב והאירוח. פאנסי ומעונב אבל עם גמלים, סטייל יוקרתי אבל חם כמו הנגב באוגוסט.
עד הפעם הבאה, אנחנו מחכים לתחרות ומחזיקים אצבעות לדוד קלינצ'ב.
חשבון על-סך 164₪ שכלל שני קוקטיילים ושתי מנות ראשונות, וכששילמנו ויצאנו מהמקום חשבתי לעצמי, למה תל-אביב? מה רע פה?
ה"זאלמה" פתוח מיום ראשון עד חמישי מ-19:00 עד 3:00 ובשישי שבת מ-21:30 עד- 3:00. רחוב הנגרים 4, באר שבע.
(התמונות בכתבה באדיבות זאלמה אכבר בר-קוקטייל)
