"אני לא רוצה כסף, לא רוצה תהילה, לא מעניינת אותי תרבות בבל. חשקה נפשי רק לאכול עוד בננה ולשבת לי בשקט בצל" (מתוך הסינגל "יושב בצל").
את להקת ארגמל שמעתי בפעם הראשונה לפני כחצי שנה בהופעה בעיר העתיקה בבאר שבע, ומאז נראה שהם לא נחים לרגע. בין כל העומס של הסינגל הראשון שהושק בינואר האחרון, לו"ז צפוף של הופעות ממצפה רמון ועד הגולן ומיני אלבום שהולך לצאת ממש בקרוב, הצלחתי להיפגש עם שניים מחברי הלהקה – גיא דביר (סקסופון) ורותם "עוגייה" פורת (שירה וקלידים) לראיון חגיגי לכבוד חגיגות השנה הראשונה להקמתה של הלהקה שרוצה בעיקר לנגן ולעשות שמח.
יום הולדת שנה ללהקה. איך ההרגשה?
דביר: "מרגש ממש. אני חושב שעכשיו, סוף סוף, באמת מגיעה ההבנה הזאת שאין תחליף לעבודה קשה ולרצינות וזה פשוט עובד בכל המישורים. ממש החלטנו, מה שנקרא, לקחת את זה לשלב הבא במערכת היחסים".
פורת: "בינואר הוצאנו סינגל וקליפ ראשונים, לשיר 'יושב בצל'; במרץ הולך לצאת גם אי.פי (מיני אלבום) ואנחנו מכוונים לעוד הרבה דברים טובים בהמשך. באמת תקופה מאוד מרגשת".
מלבד פורת ודביר, בלהקה חברים גם אור שרובסקי (בס), דניאל איילי (גיטרה), יהב קנר (תופים), מלכה פיאמנטה (חליל), ולמרות שחוץ מדביר אף אחד מהם לא ממצפה רמון במקור, כולם מחשיבים עצמם כמצפאים. "כולנו גרים במצפה ועובדים במצפה ומבחינתנו מצפה זה מרכז העולם. תל-אביב זה הפריפריה" מספר דביר.
איך נוצר החיבור בניכם?
פורת: "ארבעה מאיתנו לומדים ביחד מוזיקה והשאר דרך ג'אמים שעשינו במצפה לכולם יצא לנגן ביחד, כולנו ידענו מה אנחנו מביאים ולכולנו יש את אותן האנרגיות של מצפה".
דביר: " מצפה זה אורח חיים כזה, בכל מקום יש מוזיקה. הסיפור התחיל באמת כשפנו אלינו מתנועת 'תרבות' לעשות איזה ג'אם בפסטיבל במצפה וכבר עשינו ביחד איזה ג'אם לפני, שהיה ממש מוצלח. תמיד היה בינינו חיבור מאוד חזק. ואז מג'אם זה הפך להיות הופעה ואז החלטנו שנעבוד על הקטעים בצורה רצינית ונעשה עיבודים שיהיו יותר מסודרים, וככה עלתה ההופעה הראשונה".
ספרו לי על תהליך היצירה בדרום, הוא שונה מהמרכז?
דביר: "יש לזה הרבה יתרונות. דבר ראשון בראש: כשאתה במצפה, אתה במצפה".
פורת: "לגמרי. יש יותר שלווה, אתה יכול להיות הרבה יותר פנוי. אנחנו קוראים לזה 'מנזר המוזיקה', כי אתה יושב לך במצפה, על ההר הגבוה והקר שלך…"
פורת: "מול המכתש".
דביר: "'מול המכתש. ואתה פנוי לעשות את זה בלי רעשי רקע, תרתי משמע, בלי רעשי רקע של כל האוטובוסים ומשאיות וכל השיט הזה. זה גורם לנו להתמסר יותר למוזיקה ולפרויקט הזה".
איזה דיסק יש לכם כרגע באוטו?
דביר: "לי יש דיסק של הופעה של איברהים מעלוף. חצוצרן לבנוני שנותן בראש".
פורת: "אני שומע בריפיט את 'בא לה לרקוד' של סטטיק וגל מלכה".
מה החלום הגדול?
פורת: "יש הרבה חלומות. אני נגיד רוצה לעשות 'בום פסטיבל', טור באירופה ולהופיע באיראן. וכשאני אומר אני, נראה לי שגם 'ארגמל'. פשוט רובם סאחים, הם לא מעזים לחלום ככה. אבל 'ארגמל' זה משהו שיכול להגיע סופר רחוק, אז למה לא בעצם?"
דביר: "והוא יגיע אני חושב. 'ארגמל' הוא כן סאחי לפעמים, אבל אני מרגיש שאנחנו מהאנשים האלה שיכולים להביא מוזיקה שעשרות אלפי אנשים ירצו לשמוע בהופעה חיה. וואלה, אני לא רואה סיבה שזה לא יקרה".
ולשאלת השאלות: מה זה "ארגמל"?
דביר: "דבר ראשון – מיהו ה'ארגמל'?"
פורת: "או! ה'ארגמל' הוא יצור מאוד מסתורי. יצור בעל שלושה ראשים של גמל עם גוף של אריה וזוג כנפיים אימתניות, שאומרים שכשהן מנפנפות בצד אחד של העולם, בצד השני…"
דביר: "מישהו אוכל לזניה".
פורת: "מישהו אוכל לזניה. והוא חי בהרי החיג'אז הרחוקים, אי שם במדבר. ובעצם כל מה שהוא עושה, כל חמשת אלפים שנות חייו, זה לעודד אנשים לרקוד ולהיות מבסוטים. המסר של 'ארגמל' הוא – תהיו מבסוטים".
דביר: "שב תהיה מבסוט. או תרקוד תהיה מבסוט".
פורת: "חשוב לציין שגם כולן צריכות לרקוד ולהיות מבסוטיות".
"ארגמל" היא מסיבה, הם אומרים. "דמייני את מכתש רמון פוגש את אפריקה, תורכיה, אמריקה, ג'מייקה והמזרח התיכון" (פורת). פייר, חגיגה לא קטנה.
"ארגמל" יופיעו במסיבת פורים של פאב שדרות ב-28.2
*תמונה ראשית: בוריס קצמן
