בראיון אישי, מספר אורן יוסיפוביץ – מקים פודקאסט הספורט הראשון בישראל "הפודיום" – על האתגרים בתחילת הדרך, על משבר הקורונה ועל ההצלחה הגדולה ביותר מבחינתו – הקשר עם המאזינים
בימים אלו, עיתונאי הספורט אורן יוסיפוביץ לא מפסיק לעבוד מסביב לשעון. טורניר היורו מגיע לשלביו המכריעים, ופודקאסט "הפודיום", אותו יוסיפוביץ מנהל ומנחה, מעלה כל יום פרק בו הוא וחבריו לפאנל דנים ומנתחים את המשחקים שהיו. את היכולת הכלכלית לשדר ברמה יומיומית, בלי שהפודקאסט כפוף לאף גוף תקשורת גדול, השיג יוסיפוביץ בזכות הפופולריות הרבה לה הפודקאסט זוכה מאז שהוקם ב-2016.
אורן יוסיפוביץ, 38, נולד וגדל במושב בן עמי בגליל המערבי. את אהבתו לספורט החליט לתרגם לעבודה בעיתונאות ספורט. החל את דרכו בעיתון מעריב כשהיה בן 26 ושלוש שנים לאחר מכן עבר לעבוד באתר "וואלה". בין כתיבת טורים קבועים לפרסום הגיגים ספורטיביים ברשתות החברתיות תחת השם יוסיפון, יוסיפוביץ השתתף גם בכתיבת ספרי ספורט כמו "מה עשה הנוער?" ו-"100 הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים". בשנת 2017 פרסם ספר ראשון בשם "סיפורו של ווינר" – ספר ביוגרפיה על שחקן הכדורגל ערן זהבי. אך אין ספק שההחלטה המקצועית העיקרית בחייו הייתה להקים בשנת 2016 פודקאסט ספורט ראשון בישראל.
מה גרם לך לעשות זאת?
"אח שלי שגר באמריקה, אמיר, האזין לפודקאסטים שם וראה איך זה מתפוצץ ומצליח. הוא הציע לי לפתוח פודקאסט: 'זה יהיה הקול שלך. תוכל לדבר על מה שתרצה ולהביא סגנון אחר'. לקח שנה-שנתיים עד שבאמת הקשבתי לו. לא האמנתי שזה יצליח בארץ, אבל אחרי שגם אני התמכרתי לכמה פודקאסטים, החלטתי לקפוץ למים עם הדבר הזה. לא היה לי יעד כמותי מסוים, פשוט רציתי להביע את עצמי בדרך חדשה. ב'וואלה' תמיד נתנו לי לכתוב על מה שאני רוצה, אבל יש גם אילוצי מערכת. במערכת צריכים שתכתוב טור על X, שתלך למשחק הזה, שתלך לעשות את זה. ידעתי שהמדיום של פודקאסט ייתן לי לעשות מה שאני רוצה וכמה שאני רוצה".
איך היה לעשות משהו שאף אחד לא ממש עשה לפני?
"בהתחלה אף אחד לא האמין בזה. מערכת 'וואלה' נתנה לנו קומת מרתף להקליט בה. התחלנו לשאול את עצמנו (יוסיפוביץ וניצן ליבנה, שותפו בתחילת הדרך, ע.ה.): על מה נדבר כל פרק? יהיה פאנל קבוע או מתחלף? כשפנינו לשחקנים ואנשי כדורגל לבוא להתראיין, הם שאלו 'מה זה פודקאסט?' 'איפה ישמעו את זה?".
בנחישות ובהתמדה יוסיפוביץ עיצב את הפודקאסט בדרך שנראתה לו. הוא גיבש לעצמו פאנל של אנשי הספורט אורי אוזן, ניר צדוק, דור הופמן וירון טלפז, שסיקרו – כל אחד לפי תחום מומחיותו – יחד עם יוסיפוביץ משחקי כדורגל וכדורסל שהתרחשו בארץ ובעולם. מעבר לכך, יוסיפוביץ הקפיד להזמין לראיונות אנשי ספורט ישראליים, גם בתחומים פחות פופולריים כמו שחייה, שחמט וכדורגל נשים. הפודקאסט זכה להצלחה גורפת, השיג נותני חסות קבועים, ושידר שלושה-ארבעה פרקים בשבוע.
ואז הגיעה הקורונה, וטרפה את כל הקלפים. נותני החסות הפסיקו את פעילותם בעקבות המשבר הכלכלי, ויוסיפוביץ נאלץ לחשב מסלול מחדש:
"אין לנו כסף, אנחנו יכולים להמשיך להקליט רק פעם בשבוע. גם אין ספורט: לא היה לנו מה להגיד. אנחנו יכולים לעשות פרק בשבוע או פרק בשבועיים ולמשוך עד שייגמר הדבר הזה (הקורונה, ע.ה.), אבל לך תדע כמה הדבר הזה נמשך. אז אמרנו שנפנה למאזינים שלנו שהם אלה שהכי רוצים".
יוסיפוביץ החליט לצאת לקמפיין הד-סטארט אישי, בו הוא ביקש להגיע ליעד של 58 אלף שקלים. למרות החששות המוקדמים שלו לבקש עזרה כלכלית ממאזיניו ("פחדתי שהקמפיין לא יצליח"), הפרויקט גרף הצלחה רבה:
"זה היה מטורף, הקצבנו לזה 45 ימים והגענו ליעד ביום התשיעי או העשירי. ואז עצרנו את האגרסיביות. מידי פעם הזכרנו, אמרנו "תודה רבה", "הפרק הזה בשיתופכם", אבל עצרנו את האול-אין כי לא רצינו שייראה שאנחנו מכניסים שקל אחד לכיס מהדבר הזה, כמו שבאמת היה – הכל הוקדש אך ורק לפודקאסט".
הצלחת ההד-סטארט מעידה על האהבה הגדולה לה הוא זוכה מקהל מאזיניו. יוסיפוביץ הקים את הפודקאסט בשביל להביע את הקול הייחודי שלו בתקשורת הספורט, והצלחת הקמפיין נתנה גושפנקא בשבילו שקהל המאזינים אוהב אותו ומוכן גם לעזור כלכלית כשצריך, הכול בשביל שהפודקאסט ימשיך להתקיים.
אתה מסיים כל פרק במסר "תעשו טוב". אתה מרגיש שבפודקאסט שלך יש עשיית טוב?
"יש הרבה אנשים שמההתחלה מנסים למצוא את הכותרת הכי פרובוקטיבית, הכי משוגעת, הכי חזקה, שתמכור הכי הרבה קליקים. אני לא אוהב את זה. אני חושב שהדרך הכי חכמה להגיע להרבה אנשים היא כנות ופתיחות. אני מרגיש שמבחינת הראיונות זה הפך למקום שבו ספורטאים גם רוצים לבוא, גם נהנים לבוא וגם מרוצים מהתוצאה. שחקן שהיה לו מוניטין של חמום מוח ואחריי שהוא התארח שולחים לו הודעות 'בואנה הכרתי פן אחר שלך'. שלא יצטייר כאילו זה הכול בזכות הפודקאסט. זה קודם כל האנשים שמתראיינים, אבל אני כן מרגיש שאם אתה מנסה לעשות את הדברים האלה בצורה טובה אז בסוף הדברים קורים לטובה".
תרבות הספורט בישראל נתפסת הרבה פעמים בצורה רדודה. אתה מאמין שהפודקאסט יכול לגרום לשינוי תרבות הספורט בישראל?
"אני מאמין גדול שלאט לאט דברים כן ישתנו. יש אנשים ששומעים אותנו שמשנים את דעתם. לפעמים מישהו בעמדת מפתח שומע וזה משפיע. אני חושב שכל אדם אם הוא יבוא וינסה להפיץ טוב ואת הדעה היותר שפויה על איזה נושא, וישמעו אותו חמישה אנשים, אז בסוף כל החמישה האלה ידברו ויצליחו ואולי גם יצליחו להשפיע עוד ועוד ועוד. סבתא שלי הייתה קוראת לזה 'איים ירוקים'. תהיה אי ירוק של טוב, אל תהיה מיואש שעכשיו רע. תדאג להיות באי ירוק של טוב ואז אתה משפיע וזה מתרחב".
איך אתה מרגיש עם החשיפה האישית הגבוהה בעקבות הצלחת הפודקאסט?
"זה (ההכרה הציבורית, ע.ה.) מבחינתי אולי הדבר הכי גדול. אני במשחקי נבחרת עם 'כאן 11' כפרשן עומד בצד המגרש, והאוהדים של הנבחרת נמצאים מול השחקנים הכי מפורסמים בארץ והם פונים אליי (כמפורסם, ע.ה.), וזה בגלל זה. זה לא בגלל 'כאן' וזה לא בגלל הכתיבה, זה בזכות הפודקסאט".
יצא לך לפגוש מאזינים שלא ציפית שיאזינו לך?
"לא מזמן אחריי הערב הקודם שעשינו בפאב הברזל חיכה בחור חרדי בחוץ בשם זאביק, שסיפר שהוא מאזין לכל הפרקים. הוא סיפר שיש לו נגן MP3 והוא מוריד לשם פרקים, מעביר את זה לאיזה מערכת ואז כל בחורי הישיבה שלו – פוניב'ז – ובחורי ישיבות אחרות יכולים להתקשר למספר 02 בשביל להאזין לפודקאסט בטלפון נייד. הוא סיפר שיש אלפי חרדים שמקשיבים לכל פרק. זה מדהים, זה יותר טוב מכל דבר אחר".
בינואר האחרון זכה הפודקאסט במקום הראשון בתחרות "פודקאסט הספורט של השנה" בעיתון מעריב, ומיתג את עצמו כפודקאסט הספורט הפופולרי בישראל. יוסיפוביץ לא מתכוון להפסיק בקרוב:
"כמה שבועות אחריי שהתחלתי את הפודקאסט הגעתי להחלטה שאם הכול יעבוד נכון זה יהיה הבסיס. להיות אחראי לעתיד שלי, לתת משהו שאני מקווה שהציבור יאהב ולחיות ממנו. בגדול המטרה היא לפתח את זה כמה שיותר, להצליח להגדיל עוד יותר את הקהילה. הרבה ישראלים כבר מאזינים לפודקאסטים אבל הרבה עדיין לא, ובישראל מן הסתם הכול מגיע קצת באיחור אבל רואים צמיחה. יצרתי משהו משל עצמי שיש לי את השליטה עליו, ושאני יודע שכל עוד אני משקיע ועושה אותו טוב, ודואג שכל פרק יהיה הכי טוב שאפשר עם האורחים הכי טובים שאפשר, עם הדרייב הכי טוב שאפשר ושהמאזינים ייהנו, אז זה משהו שיכול להחזיק לטווח ארוך".
