מפגרת, מטומטמת, בתחת שלי, לבעוט לך בפרצוף, כוס שלהאמא שלך, כלבה אנטיפתית, נבלה, מוצצת, בת שרמוטה.
לא, אל תיעלבו, זה לא אישי. אלה רק מבחר פנינים מתוך הפרק הראשון של "מטומטמת", הסדרה החדשה שיצרו בת חן סבג ושי קפון ל"הוט". וכל הפנינים מופיעות תוך פחות מחמש דקות. אפשר היה לבטל את המפגן המרשים הזה בכך שזו תצוגת תכלית – אפיון של הדמות הראשית, הבעיה היא שזה נמשך ונמשך לאורך הפרק כולו.
לא ראיתי את הפרק השני מהיצירה סבג וקפון, אין לי חשק. יש מצבים בהם צופה מחליט שהוא לא חלק ממשהו, ויש לו יופי של שליטה עם האצבע על ההדק, סליחה, על השלט. אז התנתקתי, כמו בהרבה סדרות אחרות. כי זה לא באמת התחיל ב"מטומטמת".
כמו נהג משאית וולשי
הטלוויזיה המקומית מפוצצת ביצירות מקור שלא מפסיקות לזהם את המרחב שבין המסך לעור התוף שלכם. מי שצלח את "פוליאקובים", עוד יצירה מעודנת מבית מדרשה של הוט, אולי יצליח לראות את סבג מקללת כמו נהג משאית וולשי.
בזכות משפחת פוליאקוב אנחנו כבר יודעים טוב מאוד מאיפה יעל הגיחה לעולם ומה שוש חושבת על הבת שלה. וזה עוד כלום לעומת הניבולים שיצאו לכוכבת הסדרה מהפה. אבל גם משפחת פוליאקוב לא לבד. לכו מעט אחורה בזמן ותיזכרו ב"הבורר", "עספור", "זגורי אימפריה" שהיו אולי האימהות המייסדות של התוצרת הנוכחית.
לא תהיה פה התייחסות לכך שהנוער או הילדים שלכם עלולים לראות את החומרים האלה, למרות שזה ברור. גם ברור לכם שהם רואים. אם לא הם, אז החברים שלהם לכיתה. או מה זה עושה להם. או איזו חברה אנחנו רוצים פה. אם איכפת לנו בכלל.
הן לא נחמדות
בואו נדבר רגע עלינו, אנשים בוגרים שכבר שמעו קללה אחת או שתיים בחיים. סדרות דוגמת "זגורי" או "מטומטמת" מנסות להעביר דרך המסך את החיים עצמם ואת המציאות הישראלית המזיעה. הן כמעט מצהירות על עצמן בגלוי כ"לא נחמדות".
מילא אם ליצירה טלוויזיונית כמו "מטומטמת" היתה מטרה נעלה, איזה אידיאל. כי אז אפשר היה להצדיק את הגועל נפש הזה שנשפך מהרמקולים. "זגורי" עוד הלכה על הקו הדק הזה בהצלחה. אבל נראה שכבר אין הבדל בין ה-VOD שלכם לרחוב. אולי זה טוב, לא לחיות באשליות. בלי אסקפיזם או איזושהי קריאה לסדר ציבורי. כמו בליין שמקיא לך על הנעליים באמצע מסיבה. מי בכלל יכול לבוא בטענות ליוצרים כששרת התרבות..נו, את זה מיצינו כנראה.
ואחרי הכל, זו מדינה חופשית וחופש היצירה חייב להישמר. אם זו הדרך היחידה בה הדור הצעיר של היוצרים יכול לבטא את עצמו, לו יהי. רק שיקחו בחשבון שליצירה שלהם יש השפעה, ואם אלימות היא דרכם (כן, קללות הן אלימות), ראוי לצפות שיקיימו זאת גם בחיים. אה, לא נוח להם לקלל את הטלר בבנק או את האיש עם היד על הכסף בישיבת הקריאייטיב של הזכיינית? ככה חשבתי. אז למה לירוק על הצופים שלכם? ובנימה אופטימית זו – יאללה, ת'קדמו.
