את מכלול החוקים הקיימים במשטר הדמוקרטי אפשר לסווג בקלות לשתי קטגוריות פשוטות וברורות, שאין בהן מאום של שיפוט סובייקטיבי, אלא אך ורק תיאור אובייקטיבי של המציאות: מלמעלה למטה, או מלמטה למעלה.
הראשון, הפופולארי במיוחד הוא החוק שעובד בשיטה שאותה אפשר לכנות: "מלמעלה למטה". זהו חוק שהשלטון או השליט מוצא לנכון להשליט על אזרחיו או נתיניו, ממניעים אישיים וכשיש ברירה אחרת. דוגמא יפה לכך הוא התיקון ה-13 לחוקת ארה"ב, אשר קבע לאזרחים האמריקנים עובדה בשטח לפיה אינם זכאים עוד להעביד שחורים במסגרת החוק.
החוק השני והנפוץ פחות, עובד בשיטה שנקרא לה כאן: "מלמטה למעלה". חוק מסוג זה מגלם את יכולותיו של האזרח במדינה הדמוקרטית להיות אחראי באופן אישי לעיצוב גורלו וקביעת המציאות במרחב הציבורי. חוק שנחקק בשיטת "מלמטה למעלה", פועל בצורה ההפוכה משום שבניגוד לחוק הקודם, כאן מדובר על קבוצה של אזרחים אשר "מנחיתים" את רצונם על נבחרי הציבור ולא משאירים להם שום מקום לברירה. דוגמה נפלאה לכך מההיסטוריה האמריקנית היא התנועה לזכויות האזרח, שבין השנים 1955-1968 פעלה לסיום ההפרדה הגזעית וביטויים שונים של אפליה במסגרת החוק. תנועה זו עשתה הפגנות ומחאה וקבעה בעצמה חוקים במרחב.
חוק מלמעלה למטה עובד על עיקרון פשוט וברור: נבחר הציבור מכפיף את אזרחיו או נתיניו לתודעת הצדק שהוא עצמו מאמין בה. מה שמעניין במיוחד באותו החוק שנוחת עלינו "מלמעלה למטה" הוא הרבה פעמים הפוליטיקאי המנחית. שכן, אותו נבחר ציבור עומד בפני סוגיה קשה: "כיצד אני מכפיף את האזרחים למושגי הצדק שלי, ובה בעת נשאר בחיים (פוליטית)?" עניין זה אינו דבר של מה בכך וכל נבחר שלטון מוכרח לעשות מעט מתמטיקה לפני הגשה כלשהי של הצעת חוק. עליו לכלכל את ההשלכות הציבוריות של החוק ביחס למעמדו האישי, לחשב תומכים שיאבד ולהעריך את מספר התומכים שירוויח. אלמלא יעשה כך נבחר הציבור, תהפוך המתמטיקה שלו להיות מעוילהאך ורק לצרכי חישוב הזמן שנותר לו להחזיק בכיסא הפוליטי.
סיפורו האישי והמזעזע של הקנאביס
חוק “מלמטה למעלה” נעשה על ידי האזרחים והם שמכפיפים את השליט לתודעת הצדק שלהם. אזרחים אלו מייצגים ציבור מוחשי ולא מדומיין שיודע היטב מה רצונו ואין לו מאום להפסיד מהיציאה למאבק כשלעצמה. ההפסד היחיד עבור אותם האזרחים הוא אך ורק החזרה לאותה שגרת חיים במציאות המוכרת. בניגוד לפוליטיקאי, גם המתמטיקה שעושה האזרח המקופח הפוכה ושונה לחלוטין, שכן האזרח מבקש לעצמו מעמד על ידי מחאה עצמה, מודע לחלוטין להשלכותיה ושואל את עצמו את השאלה ההפוכה: "כיצד אני ממשיך לחיות כאשר זהו הצדק אשר כופה עליי השלטון?"
הקנאביס אולי נראה כמו עשב פשוט במבט חטוף, אבל הוא מסמל היטב ומגלם בצורה מפליאה את המאבק הבלתי פוסק בין שני סוגים אלו של חוקים. סיפורו הטראגי של צמח הקנאביס, בתחילת המאה העשרים, הוא גם סיפורו הטראגי של חוק הפועל בשיטת "מלמעלה למטה". הוא סיפור של מעט מאוד אנשים עם הרבה יותר מדי כוח. סיפור על מעט מאוד אנשים שביקשו להכפיף את העולם כולו לתפיסת הצדק האישית שלהם. היום אנו כבר יודעים כי חלקם פעלו בניגוד עניינים, וכשאינטרס כלכלי ברור לנגד עיניהם.
המעשן אינו עבריין
על אף הסיפור הטראגי של הקנאביס בתחילת המאה העשרים, לסיפור במאה העשרים ואחת יש כיוון אחר לחלוטין. החל משנות החמישים של המאה העשרים התחילו אמריקנים לדבר על סיפורו של הקנאביס כתאונה היסטורית. במשך חמישים שנה ויותר עמלו קשה תומכי הצמח בהכשרת הקרקע החברתית ליום שבו הוא יהיה חוקי. הם הבינו שלא מדובר ברצונם האנוכי להתמסטל, אלא בסוגיה של זכות האדם להחליט על דעת עצמו, על גופו ועל הנעשה בין כותלי ביתו.
הם גרמו לאדם המעשן להבין שאינו עבריין, אלא שהחוק צריך להשתנות. במהלך חמישים שנה שחלפו הם שכנעו את האמריקנים שמדובר בתאונה היסטורית והיום כבר יותר ממחציתם תומכים בלגליזציה של הצמח. בארה"ב 2015 הופכים האזרחים תאונה היסטורית לתעשייה משגשגת וההצלחה מתפשטת כמו מחלה מדבקת שלא ניתן לעצור.
בישראל היום יש עשרות ואפילו מאות אלפי "עבריינים" שמעשנים קנאביס. הם עושים זאת בסתר ומסתכלים לכל הכיוונים מהחשש שמא יבוא שוטר. רובם אינם משתפים את בני משפחותיהם במנהג המגונה מהחשש שיתפסו כנרקומנים. הורים שגילו כי לבנם או לבתם יש הרגל לעשן קנאביס עלולים לחשוב, באמת ובתמים, כי עניין זה מסמל את כישלון החינוך שלהם כהורה. מסיבה זו גם דואגים המעשנים הצעירים להסתיר את העניין ולהעלים ראיות מהמרחב הפרטי של חדרם.
חוק שיפול כמו גשם
בחודש פברואר 2014 ביקשה ח"כ תמר זנדברג, ממפלגת מרצ, להעלות שתי הצעות חוק בעניין הקנאביס. על פי הראשונה, לא יוגדרו צרכני הקנאביס כעבריינים פליליים וקנסות כספיים בלבד יוטלו על כאלו שייתפסו עם עד 15 גרם. ההצעה השנייה נגעה להסדרת שוק הקנאביס בישראל וההכרה בו כצמח מרפא.
בניגוד לסיפור האמריקני, בישראל מקווים ציבור המעשנים לנס בצורת חוק. הם מחכים לחוק שיגיע מלמעלה למטה ויאפשר להם להיות חופשיים.
בניגוד לאמריקנים, המעשנים בישראל לא הכשירו את הקרקע החברתית והפכו את האדמה לפוריה דיה עבור חקיקה שתאפשר לגליזציה. אנשים רבים ממעמדות שונים בחברה מוצאים את עצמם "מתארגנים" פעם אחר פעם כמו עבריינים קטנים שנמלטים מהחוק. אנשי תקשורת מעשנים בבתיהם ונפגשים בחושך עם סוחרים, אבל סותמים את פיותיהם בנושא שמא הדבר ידלוף.
בשביל לגליזציה בישראל צריך לשנות ראשית את הדרך בה אנו חושבים על קנאביס. הצרכן או המעשן הישראלי מוכרח להבין כי שום חוק לא ייפול עליו כמו גשם ביום בהיר, אלא שהוא ורק הוא "צריך להביא את ההר למוחמד". שינוי שיוביל ללגליזציה צריך לבוא במספר מישורים: ראשית, המחשבה – כאשר מעשני הקנאביס יבינו בעצמם כי אינם עבריינים, אלא החוק שאינו משתנה הוא הפשע היחיד בסיפור, רק אז הם יעזו להצהיר בגאווה וללא בושה בפני משפחותיהם על תחביבם שאינו מזיק.
להפוך מפאסיביים לאקטיביים
שנית, המעשה – כל אדם שמעשן קנאביס בישראל צריך לקחת חלק מקמפיין אינטרנטי עצום וחסר תקדים, ובו יצא מהארון תחביבו. על כל אדם כזה להרגיש חלק מקולקטיב אבל להבין שרק הוא ולא אחר יביא את הלגליזציה לישראל. עליו להיות שלם עם עצמו ומעשיו על מנת שיוכל לגונן בעת הצורך על מנהגו. אדם שאינו שלם עם תחביבו לעשן, יעשה רק נזק עם יחשוף את הרגלו בפרהסיה ללא רציונל מאחוריו. סביר שבתחילת הדרך המשטרה תערים קשיים על אותם אזרחים אמיצים, אבל המשטרה תיכנע כאשר נעבור את שלב העשרות לשלב המאות.
שלישית, הדיבור – כל אדם בישראל שמעשן ומתגלגל לאוזנו צמד המילים "מריחואנה וסם", צריך לצאת חוצץ כנגד השימוש במושגים יחד. המעשן הישראלי צריך להפנים כי קנאביס אינו סם ובטח שלא סם מסוכן. הוצאת הקנאביס מהשיח ומהמשוואה של מכלול הסמים הכימיים הינה דבר הכרחי, שכן ברגע שלא נסכים לקרוא לקנביס סם, נתחיל לתקן תאונה היסטורית ובעיקר נתחיל לחשוב אחרת על אותו העשב.
רביעית, הכסף – מעשני קנאביס מוכרחים להבין את ההיגיון והרציונל הכלכלי שיביא השימוש בצמח. הם מוכרחים להבין אותו ובעזרתו לשכנע רבים ככל שניתן. חשיבות הרציונל הכלכלי היא עצומה משום שבעבור האדם חסר העמדה, הרציונל הכלכלי היא סיבה מספקת להפוך ממתנגד לתומך. המס עבור רכישה של קנאביס עתיד להיות מרכיב עצום בכלכלת השוק בישראל.
ישנם עוד הרבה היבטים נוספים שראויים להתייחסות אך קצרה היריעה מלכתוב את כולם. אין לי ספק כי ביום מן הימים יגיע הקנאביס גם לישראל, אבל לא בזכות חוק מהשמיים. ההפך הוא הנכון, בזכות אזרחים שמפסיקים לפחד ומתחילים לחשוב בכוחות עצמם. בגלל שהחוק מלמעלה למטה נכשל ועכשיו תורו של החוק מלמטה למעלה.
נסיים בציטוט מדבריו של המשורר יענקלה רוטבליט: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".
