"זמן להתעורר", האלבום החדש והשביעי במספר של להקת "הדג נחש" הוא מעין סינתזה. שילוב בין המזרחי למערבי, אבל באופן מאוד קיצוני וייחודי לכשעצמו. כנראה שאי אפשר לעשות כל הזמן את אותו הדבר. זה עלול לגרום לאיבוד עניין ואולי אפילו לאיבוד הערך של כל הדבר הזה שנקרא מוסיקה.
שיר הנושא "זמן להתעורר" הוא דוגמא מצוינת לכך. מדובר במיקס חסר פשרות בין הכלים המוזיקליים של המזרח לבין הטכנו המשובח של המערב, מהלך יפה ואמיץ לכשעצמו. נכון, הדג נחש היא לא הראשונה שמשלבת כך סגנונות. גם כנסיית השכל, למשל, עשתה שילוב שכזה עם מוסיקה אנדלוסית, אבל היא לא עשתה זאת בצורה כה דרסטית.
מזרחים ולא מלידה
הייחודיות של הדג נחש נעוצה בעובדה שהיא לא טעמה מניחוחות המזרח, כלומר היא לא יצאה מעיירות הפריפריה הקטנות כמו שדרות. היא באה מירושלים ושמה את הדגש על המערביות הירושלמית הטבעית. להלחין מוזיקה מזרחית בלי שיהיה לך קשר כה ישיר אליה, בלי שינקת אותה בחלב אמך – מראה לטעמי על גדולתו של המלחין.
בכל זאת, כדי לא ליפול במימד של האותנטיות, הדג נחש צירפה לאלבומה את הזמר דקלון ששר בפזמון בשיר "מבסוט", בחירה שעושה את השיר הזה ליפה ומושקע; את טריפונס, גדול הזמרים היוונים העכשוויים, בשיר "אילו זה היה" הרווי בצורה טובה באלמנט היווני, ובשיר שממקד את המזרחיות וממעיט לגמרי מהמערביות – "אינני בוגד", שבתוכו מופיעים שלל כלי נגינה מזרחיים שמשביחים את השיר.
יום שישי את יודעת
כמו בכל אלבום שלה, גם כאן הדג נחש לא פסחה על האלמנט הירושלמי וחתמה את הדיסק בשיר "יום שישי", בו מתואר הווי השכונה הירושלמית. בשיר הזה מתארח יצחק קלפטר עם הגיטרה שלו, והוא מעניק לשיר הזה קצת בלוז נוגה ומרגש.
אבל בל נשכח שהדג נחש היא אולי קודם כל להקת היפ-הופ ורוק ונושאת בכובע של המחאה בישראל, וכמעט בכל אלבום היא לא מזניחה את הצד הזה. דוגמה מצויינת לכך באלבום הזה היא בשיר שהיא הלחינה לטקסט של מאיר אריאל – "קובלנה על מפלגות ישראל". השיר נכתב על ידי אריאל ב-1999, אבל נשמע אקטואלי גם היום.
סך הכל "זמן להתעורר" הוא אלבום פלורליסטי מאוד ורב-גוני, ובעיקר מאוד שונה משאר אלבומי הדג נחש. הוא מוכיח שמאחורי המילים "מוזיקה מזרחית" לא חייבים להסתתר כל הסטריאוטיפים הצפויים, לפעמים יכולה להופיע דווקא להקה מערבית מוצהרת שיודעת לקחת את המוזיקה הזו ולעשות אותה כמו שצריך.
*צילום תמונה ראשית : יריב פיין וגיא כושי
