עדיין לא יצאתי לטיול הגדול. את המזרח הרחוק ותאילנד בפרט אני מכיר רק ממבטים חטופים בתמונות שחברי הסטודנטים משתפים במהלך תקופת הבחינות ותכנית אקראית בנשיונל ג'יאוגרפיק. אני גם לא מבין את ההתלהבות ממסיבות אסיד, וודקה זולה בלילות ירח מלא. מה אני איש זאב? הצטרפתי לכת מכשפות? מה הקשר בין הדברים? ובכלל, ממזמן סיפרו לי שזה כבר פאסה בגלל הישראלים, הטרנד החדש זה מסיבות הלף-מון כלומר חצי ירח.
ולפני כחודש סיפרה לי ידידה בהתרגשות רבה כי "הוט בידור ישראלי" עתיד לשדר את הדרמה היומית "פולמון", סדרה על ישראלים בנופש בתאילנד בכיכובו של תומר קאפון (31) שרק לאחרונה כיכב בעונה הראשונה של הדרמה היומית של "Yes", תאג"ד. אליו מצטרפים מספר שחקנים נוספים מהסדרה. המשפט "זה כמו הטיול אחרי צבא של כוכבי תאג"ד" הפך להיות הבדיחה החוזרת של כל מי שידע קצת פרטים על התכנית החדשה.
ב"פולמון" מגלם קאפון את עידן, צעיר ישראלי המנהל כפר נופש באי בתאילנד. ארבע שנים לפני כן, הוא השתתף בפעולה צבאית בה נפצע קשה ואיבד את הזיכרון וחבריו ליחידה נהרגו. וכעת העבר מתחיל להדביק פערים כשבר האקסית שאותה אינו זוכר מגיעה לפגוש אותו לאחר שקיבלה ממנו מייל וכרטיס טיסה. במקביל המאפיה הרוסית קיבלה חוזה לחיסול עידן.
בעודי צופה בפרקי התכנית אינני מחבר זאת לתאג"ד כמו צופים אחרים למרות שהתכניות חולקות מספר חברי קאסט. גם הרמז לקונספירציה של אנשי עסקים בתוך צה"ל לא יוצר עבורי את הקשר המיידי. אני מזהה פה דפוסי חיקוי של דרמות יומיות אחרות שמציגות ישראלים בחו"ל כמו העונה השנייה של "עספור", והסדרה "נויורק".
הדמיון מתחיל בכך שהדרמות הללו עוסקות במגע שבין ישראלים לעולם הפלילי הבין-לאומי. ב"נויורק" יוסי אלחריזי, בנו של ראש משפחת פשע (אושרי כהן, 33) חי בזהות בדויה ועובד אצל איש עסקים ישראלי שהוא גם פושע צווארון לבן במקרה הטוב. הוא מסתבך עם עבריינים ישראלים, ארגוני פשיעה שונים כמו המאפיה הרוסית ומארגן מבצעי סחר בסמים. ב"עספור" מעבר לעובדה ששם הסדרה הוא מילת סלנג ערבית לעבריין שמלשין לרשויות על עבריין אחר, בעונה השנייה קבוצת החברים הסטלנים, הפושעים הקטנים מסתבכים בטעות בפרשת חיסול של המוסד. הם מוצאים את עצמם בשוליים של עולם פשיעה בין לאומי ובשל כך הם יוצרים קשר עם מבריחים וזייפנים. בעקבות זאת משטרות אירופה במרדף אחריהם ופושע ישראלי רוצה לסגור איתם חשבון, בזמן שהם בטוחים שגם המוסד מנסה לחסל אותם. בפולמון כמעט מיד מובהר לנו שישנה קונספירציה, שמישהו רוצח חיילים ולא מסיבות לאומניות, המאפיה הרוסית מוזמנת לחסל את עידן.
נקודת דמיון נוספת היא מה שאקרא לו הזומבי. אדם שהיה אמור להיות מת אך מסתבר שהוא בחיים. ב"נויורק" זו הדמות הראשית כאמור, הבן יוסי אלחריזי, ששני אחיו למחצה זממו לרצוח אותו. אחד מהם התחרט ועזר לו לזייף את מותו, לאחר מכן יוסי טס לניו-יורק כדי לחיות בגלות מתחת לראדר עד מותו. ב"עספור" היה זה איציק (עוז זהבי, 33) שהיה צריך לזייף את מותו ולהסתיר את האמת מחבריו לאחר שפגע מבפנים במשפחת פשע ירושלמית. איציק טס לצרפת כדי לחיות עם בת זוגו. ב"פולמון" מדובר ביובל (דין מירושניקוב, 28) אחד מחבריו ליחידה של עידן שלכאורה נהרג באותה פעולה. בשלב זה עדיין לא ברור איך אך הוא הצליח לזייף את מותו וחי בזהות בדויה כעבריין רוסי בשם סיימון.
ועוד נקודה בולטת היא השימוש של הדרמות הללו בצמדים האחראיים על האתנחתות הקומיות. ב"עספור" זה היה בולט במיוחד בשימוש בצמד בני הדודים ניוטון וקצר, שהיו מסתבכים בצורות משעשעות, מעוותים פתגמים ומאבדים פרופורציות בגלל מצבי הרוח שלהם. ב"נויורק" היו אלה לירון ושמרית שקיימו דינמיקה של עקיצות ושנאה הדדית שהובילה לבסוף לרומן משעשע על גבול הביזארי. "בפולמון" עוד לא טרחתי להבין ולזכור מי הם. רק שמדובר בצעירים שחולמים לפתוח עסק מזון בארה"ב כדי להתעשר שם בקלות.
העובדה שלא טרחתי להבין היא חלק מהבעיה בסדרה. הדמויות לא מעניינות מספיק. הן לא מעוררות מספיק אמפתיה והן מרגישות מלאכותיות מידי. ולא מדובר רק ביכולות המשחק של השחקנים. מלבד תחושה של חוסר כימיה בין דמויות כמו בין בר ודורון, ובין עידן לקארן למשל, ישנה תחושה של חוסר עקביות בין טקסטים למה שדמויות משדרות (בדגש על אורטל בן שושן). אך מנגד דין מירושניקוב דווקא מפגין יכולת משחק טובה יחסית לטקסטים והוראות בימוי שנראים אבסורדים. גם רוסלנה רודינה, שזהו תפקיד משחק ראשון שלה, מפגינה יכולת משחק לא רעה בסצנות הראשונות שלה ומצליחה לשמור על עקביות. לכן אני נאלץ לחרוץ שלא מדובר בהכרח בשחקנים וברמות המשחק אלא יותר בטקסטים עצמם. הסיפור עצמו יכל להיות מעניין יותר אך הדרך בה בנו אותו לא מעניינת, עומס פרטים בצורה שקופה מידי כבר בפרק הראשון, רגעים אבסורדיים או צירופי מקרים מידיים, וסיום כל פרק בקליף הנגר שפשוט לא מותח אותך. אתה לא חושש ואפילו לא במתח. כי הדמויות לא עוררו עניין מספק בשביל שיהיה אכפת לצופה.
אבל למרות הטענות למחזור נוסחאות מתכניות אחרות, יכולות משחק ירודות, אמינות נמוכה, וחוסר עניין בדמויות עדיין הסדרה יכולה לצפות לרייטינג לא נורא. תזמון עליית הסדרה בתקופת המבחנים הוא הברקה, כי המון צעירים שהתכנית הזו מופנית אליהם בין היתר סטודנטים כמוני, רוצים בשעות הערב לאפס את המוח הביקורתי לכמה דקות ולצפות במשהו לא מורכב שלא דורש מאמץ. אחרים יצפו בשביל תומר קאפון או יובל שרף, מה שהופך את הסדרה לממתק זול וקל לעיכול. אבל אם קיוויתם לסדרה מעניינת על ישראלים בתאילנד או דרמת פשע ישראלית סוחפת אל תבנו על כך ש"פולמון" תענה על הצרכים שלכם.
