השנה 2019, ירושלים. 12 אנשים, רובם זרים זה לזה, נפגשים בסלון בית ברחוב יפו בקומה השמינית. הם יושבים כל אחד עם מחברת ועט על הברכיים, זה עם כוס קפה זה עם כוס תה, מפתחים שיחות סלון מאולצות. המנחה, נערה בעלת מראה עדין וקול רך, מבקשת להתחיל. שמה לינדה, היא מציגה את עצמה, וברוכים הבאים לקורס יסודות תקשורת מקרבת
תקשורת מקרבת היא גישה שפיתח ד"ר מרשל רוזנברג בשנות ה-60, "לניהול יעיל, מקרב, בונה ומספק של מערכות יחסים", כך מתארת ויקיפדיה. הגישה מתמקדת בזיהוי צרכים ורגשות של הצדדים השונים במערכות היחסים ומציעה לשוחח ולנהל תקשורת דרך הבנה של הצרכים הבסיסיים ביותר של האדם. רוזנברג בנה את הגישה סביב שתי דרכים לתקשר, אחת היא הנפוצה בימינו וזו שאנחנו רוצים להיפטר ממנה בהדרגה, היא "שפת התן". זו תקשורת שמשתמשת תכופות בפרקטיקה של האשמות, ציפיות ושפיטה של עצמנו ושל אחרים. השנייה היא השפה של תקשורת מקרבת, "שפת הג'ירף".
לינדה (26), מנחת המפגש, היא מנחה מוסמכת של תקשורת מקרבת אחרי קורס יסודות שעברה בעצמה, קורס מתקדמים וקורס הנחייה. את הגישה עצמה פגשה לראשונה בצבא, "הייתי מורה חיילת ירוקה בחברה להגנת הטבע, גרנו חמישה חבר'ה בקומונה ועשינו הכל ביחד, אם תשאלי אותי זה מתכון לאסון. המנהלת שלנו הבינה שכדאי שיהיה מישהו מבחוץ שילווה אותנו חברתית ורגשית, אז הגיעה מישהי פעם בשבועיים שהכניסה אותנו לחדר לשעתיים והייתה עושה איתנו תרגילים". היא מספרת שהשינוי היה כל כך דרסטי בזמן כה קצר, שהיא הרגישה כאילו קרה שם קסם.
"הייתי בהלם מההבדל בין איך אני נכנסת לשם ואיך אני יוצאת: אני נכנסת כשאני שונאת את האנשים האלה, רוצה לברוח משם, לא מאמינה שיכול להתפתח משהו טוב ביחסים שלנו, בעיקר חסרת אמונה. היו לנו כל הזמן התחשבנויות אחד עם השני, איך מחליטים ככה החלטות ביחד? אחרי המפגש איתה קרה משהו אחר, פתאום הרגשתי שאני סומכת על האנשים האלה, מלאת אמונה בקשר שלנו, מרגישה קרובה אליהם". אותה אישה שהעבירה להם את הסדנאות השתמשה בכלים ואלמנטים מעולם התקשורת המקרבת, שמעודדים אותנו ל"ביטוי עצמי" ול"הקשבה אמפטית". "שאלתי אותה על זה והיא סיפרה לי על תקשורת מקרבת. משם התחלתי לקרוא ספרים, להקשיב להרצאות וככל שנחשפתי לזה יותר הרגשתי שמצאתי את הדבר שמרכז את כל מה שאני מרגישה שעקום בעולם ומציע לזה פתרון".
אז אמרנו ג'ירף. למה ג'ירף? לפי רוזנברג, הג'ירף מסוגל להסתכל מלמעלה ולראות את התמונה בשלמותה, את הצרכים של שני האנשים הנמצאים בתקשורת ביניהם. אדם שמתרגל את שפת הג'ירף ינסה להימנע משיפוטים והאשמות, ממשפטים מוכרים כל כך כמו "את/ה כבר לא אוהב/ת אותי", "זה ממש תוקפני/חצוף/מגעיל מצידך" וכדומה, ויתרגל ביטוי עצמי של רגשות. הרעיון הוא שאם נאמר "אני מרגיש עצוב/נעזב/בודד כשאתה עסוק בעבודה במקום להיות איתי" השותף שלנו יבין מה עובר לנו בנפש, במקום להרגיש שאנחנו מאשימים אותו.
"השפה שאנחנו מדברים ברגיל, ששופטת אחרים ואת עצמנו, היא לא סתם. היא משרתת אותנו", אומרת לינדה. "כשמישהו עושה משהו שכואב לי אינסטינקטיבית אני אאשים אותו כי זה מגונן עליי, כלומר זה עונה על הצורך להרגיש מוגנת. זה לא תלוש מהמציאות ולא שגיאה. מבחינתי, העניין הוא לאט לאט להבין שמתחת לפני השטח יש עוד המון צרכים שלא התייחסתי אליהם והם לא נענים, צרכים כמו חיבור, אינטימיות ומציאת מקום משלי בעולם. ככל שאני לא עונה עליהם נוצר חוסר יותר ויותר עמוק".
נועה (26), סטודנטית לספרות כללית ולימודי יהדות, החליטה להצטרף לסדנה אז, ב-2019, יחד עם בן זוגה, דביר. "הכרתי את עולם התקשורת המקרבת דרך לינדה, שהגיעה להעביר מפגש חד פעמי בנושא במסגרת לימודית שהשתתפתי בה בעיר. דביר ואני חיפשנו דרכים לשפר את התקשורת בינינו, הרגשנו צורך כזה בתוך הזוגיות שהעולם של תקשורת מקרבת ענה לי עליו. לא באתי עם ציפייה שזה מה שיפתור לנו את כל הבעיות, אבל הקורס בהחלט עלה על כל ציפייה שכן הייתה". נועה מודה שהגישה הזאת תקפה לכל מערכת יחסים, לא רק זוגית, גם אם בהתחלה היא מימשה אותה דרך הזוגיות שלה. "זה מאוד עזר שדביר היה איתי בתהליך והכיר את המושגים האלה, את המונחים של תקשורת מקרבת. אבל עם הזמן זה הפך להיות לעוס… אי אפשר כל הזמן לדבר צרכים ורגשות מתוך השיטה, לפעמים בחיים מעדיפים לנפנף. אבל אם תשאלי אותי עכשיו איך אני מתמודדת עם סיטואציה, כל סיטואציה לא רק עם דביר, את תצליחי לראות את ההשפעות של תקשורת מקרבת. זה בהחלט הצליח להוריד לי שיפוטיות כלפיי וכלפי אחרים".
ישנן כיום דרכים רבות להעביר את השיטה ולהפיץ את המסר כמו הספר של רוזנברג עצמו, סרטונים ביוטיוב, סדנאות זוגיות וקבוצתיות ואפילו פודקאסטים. עומר (25), סטודנט שנה א' בעבודה סוציאלית במכללת ספיר, הגיע לפודקאסט בנושא די בטעות. "לפני שהתחלתי ללמוד שמעתי על תקשורת מקדמת, שזה משהו אחר לגמרי. חיפשתי על זה ואיכשהו הגעתי לפודקאסט בספוטיפיי על תקשורת מקרבת שמעביר דני מקורי. התחלתי לשמוע אותו בהליכות בוקר שלי, כל פרק הוא עשרים דקות וזה נוח, זה לא מחייב לשמוע אותם ברצף ובעיקר מעשיר. הוא נותן כלים טיפים לחיי היומיום דרך סיפור החיים שלו וזה מוביל אותי לחשוב איפה אני נפגש עם תקשורת מקרבת בחיים שלי, מתי אני חושב לפני שאני מדבר, זה בעיקר מה שאני לומד עד כה", עומר מסביר שעכשיו הוא בפרק החמישי בסדרת ההסכתים.
למה לא כולנו לומדים את הגישה? למה לא כולנו מדברים "ג'ירפית"? עומר מסביר ש"בפועל שיח הוא כמו פינג פונג וקשה להסתכל על בן אדם ותמיד לחשוב מה הרגשות שמתעוררים בו, מה הרגשות שמתעוררים בי". גם נועה מסכימה, "קשה לעשות תמיד את כל המהלך שמלמדים בתקשורת מקרבת, לחשוב לפי הצעדים של ניתוח והבחנה, לחשוב על הרגע במקום להיות בו". יחד עם זאת היא מוסיפה שאף על פי שהשיטה עצמה לא תמיד קלה ליישום, היא לא פילוסופיה מסובכת. "אף אחד לא המציא פה את הגלגל מחדש. פשוט לקחו משהו קיים, צרכים רגשות רצונות ועשו בזה סדר".
לינדה אומרת שאפילו לה, כמנחה של השיטה, קשה ליישם אותה בחייה. ברשתות החברתיות היא משתפת את חיי הזוגיות שלה בשקיפות רבה, ומשתמשת בריבים ובכעסים שלה ושל גיא, בן זוגה, כדוגמאות חיות למקומות שתקשורת מקרבת יכולה לעזור בהם.
גיא (31) חי את שפת התקשורת המקרבת ברמה יומיומית באופן בלתי נמנע. הוא בחר במנחת תקשורת מקרבת להיות זוגתו, אשתו, אם ילדיו. הוא מספר שהכיר את השיטה עוד קודם לכן, כשהיה בן 24 בימי הנוודות ההיפים שלו. "הייתי בסדנה באקומי, מקום שכבר לא קיים, שישב בצומת יריחו והפגיש בין יהודים ערבים. זה היה מקום של שלום, רוח ויצירה והוא התבסס על תקשורת מקרבת, מעין חלום מבחינתי". למרות חוויה לא נעימה מול אחד המנהלים, "שדיבר בשפה שהיא מאוד תקשורת מרחיקה", הוא השתתף בסדנה של שלושה ימים ויצא נפעם. "זה היה ממש עוצמתי, היו מורים מכל העולם, הוצגו על מיני גישות בתוך תקשורת מקרבת, והייתה חוויה מרגשת לשמוע איך אנשים יכולים לדבר אחד עם השני גם על נושאים מאוד טעונים, כמו למשל יחסי ערבים ויהודים".
על אף החוויה הראשונית החיובית גיא לא המשיך להעמיק בתקשורת המקרבת, "זה כמו דברים של ניו אייג' שאנחנו עושים", הוא אומר, "טועמים מהרבה דברים אבל לא ברמה מספיק מעמיקה כדי לקלוט מה מנסים ללמד אותנו באמת". מעבר לזה, הוא מספר על מפגשים לא מוצלחים של תקשורת מקרבת, דווקא לא אלה שאשתו מעבירה. "הייתה לי חוויה ממש צורמת ומעצבנת עם אדם שהמון שנים בתחום של תקשורת מקרבת. הוא שיתף אותנו בסיפור ואז שאל בכלים של תקשורת מקרבת מה שמענו שהוא אמר, כלומר ביקש שיקוף. אני הייתי תמים, ביום הראשון או השני של הסדנה, לא הכי הבנתי על מה מדברים. נראה לי שנתתי לו עצה או משהו בסגנון, והוא פשוט עצר אותי אמצע המשפט ואמר לי: לא לא זה לא מה שאני רוצה. שזה מצד אחד מגניב שהוא יוצר לעצמו גבול והוא יודע מה נכון לו, אבל מצד שני אף אחד לא עושה את זה. עד היום כשאני חושב עליו אני סולד מהבן אדם".
חשוב להבין שתקשורת מקרבת היא כמו שפה חדשה, שיש תהליך בו לומדים איך להשתמש באוצר מילים בתוך קונטקסט מסוים. באותה מידה, כמו שאיש מהמערב מגיע לסין ואף אחד לא מבין אותו, גם מי שלומד תקשורת מקרבת יכול להיתקל פעמים רבות במבטים מבולבלים, כאילו הוא דובר שפה אחרת. לכן התרגול של השפה לא נפסק לעולם ואיתו, כמו בכל תרגול, עולה שיפוט עצמי על כישלונות והצלחות.
לינדה מכירה מקרוב את התחושה הזו של שיפוט עצמי, שבאופן פרדוקסלי יוצרת פער בין הפילוסופיה והרעיון לבין המימוש, כיוון ששיפוט עצמי זה אחד הדברים ששפת הג'ירף מנסה להימנע ממנו. "זה לא חדש לי, אני חושבת שזה ככה בכל דבר בחיים, יש את התיאוריה ויש את המציאות. בתור אישה ובטח שבתור מנחה של תקשורת מקרבת צורם לי הפער בין מה שאני מדברת לבין מה שלפעמים אני לא מצליחה לעשות". אבל חוויית הכישלון, כך היא מסתכלת על זה, רק מקרבת אותה למטרה.
"כל מי שמנסה לשנות משהו בעצמו נתקל בקשיים עצומים, המון הצלחות קטנות וכן גם כישלונות קטנים. אבל אנחנו לא מפסיקים לנסות, אם הכישלון ביישום תקשורת מקרבת בחיים שלי נהיה עוד משהו שאני שופטת את עצמי לגביו, שבהתחלה זו הייתה החוויה שלי הרבה פעמים, אז לא עשיתי בזה כלום. בלי חמלה לעצמנו על איך אנחנו מתנהגים ולמה אנחנו מתנהגים ככה, אנחנו יוצרים ניגודיות בתוכנו – מה שאני עושה זה רע ודרך אחרת זה טוב. זה רק ליצור עוד מאותה אנרגיה בתוכנו".
כמו שאפשר לנחש, התקשורת המקרבת נוכחת בחיי הזוגיות של לינדה וגיא. לרוב היא עוזרת ויוצרת אמפתיה וחיבור, ולפעמים גם זה לא מצליח. "זה ממש מציל אותנו מריבים שטותיים", אומר גיא, "לינדה הרבה יותר מיומנת ממני בלהיות שם בשבילי בלי להידלק מהכעס שלי, להידבק בג'ננות שלי. אני גם מנסה, אבל אני מרגיש שלי זה יותר קשה. זה בהחלט יכול להוסיף מתח, בזמן ריב כשהיא עושה דברים שהם כביכול לא של תקשורת מקרבת אני מעיר לה על זה. זה די מעפן, אני מודה, אבל זה באוויר תמיד, זה משהו שנמדדים על פיו. ביחד עם זה, אני חייב להגיד שהתקשורת המקרבת היא פשוט פנס ברגעים חשוכים. כשלא יודעים מה עושים, כשהולכים לאיבוד, וגם כשרוצים לחגוג הצלחות ולפרגן, אנחנו לא נשארים ברובד של הרגש. אנחנו נבין את הערכים, את הצרכים, נבין יותר לעומק על מה אנחנו מדברים בעצם".
השנה 2020, עין כרם. לינדה, אם טרייה לבן בכור שלה ושל גיא, ממשיכה להפיץ את הרעיון של אמפתיה, לאחר ולעצמי דרך הבית. בתקופה שהעולם מסוגר בתוך מסכי מחשב, מרוחקים אחד מהשני וסגורים בתוך עצמם, היא מספרת על ביקוש לא פוחת לסדנאות. היום היא מעבירה קורס שנתי בירושלים, עשרה אנשים לפי ההנחיות, סדנה של חודשיים דרך הזום ועוד קורס שנתי מקוון שבו משתתפים 21 אנשים. "אני חייבת להגיד שאני די אוהבת את הזום. אם עד עכשיו הייתי עושה סדנאות רק בירושלים ומדי פעם סוף שבוע מרוכז במקום אחר, עכשיו בקורס המקוון משתתפים אנשים מכל הארץ, אפילו יש מישהי שנמצאת בחו"ל. בלי הזום זה לא היה קורה".
אף על פי שחלק מהקסם של מפגש פיזי חסר, לדבריה, היא כן מצאה אפשרות חיבור מרחוק. "בתקופה הראשונה של הקורונה ממש בסגר הראשון, לא רציתי להנחות אז הייתי משתתפת. שם הייתה הפגישה הראשונה שלי עם הזום וגיליתי שבאמת הרגשתי חיבור לאנשים שפגשתי. הייתי בחדר עם מישהו מאירלנד ושיתפתי אותו בימים הראשונים שלי כאמא טרייה ומשהו שם קרה. אם צריך לבחור בין לעשות או לא בכלל, אני כן שמחה על האפשרות לחשוף אנשים לתכנים האלה גם אם זה דרך הזום", היא אומרת ומקווה שהפתח הצר הזה לעולם התקשורת המקרבת יסקרן ויעניין אנשים להמשיך גם אחרי התקופה הזאת.
