בזמן ששחקני ואוהדי הספורט נחו, מכסחי הדשא ומוכרי הבירה יצאו לחל"ת והמשטרה התמקדה באיתור חולי קורונה סוררים ולא בחיפוש אחר אבוקות וחזיזים – אוריאל דסקל מצא לנכון לפתוח את הארכיון הפעיל במיוחד שלו ולהזכיר לנו מתי היתה הפעם האחרונה בה נפסקו באירופה משחקי הכדורגל. זה קרה במלחמת העולם השנייה ודסקל בחר להזכיר זאת משום שמאמן הכדורגל ההונגרי מרטין בוקובי ניצל את ההפסקה הכפויה כדי לשנות את פני הכדורגל לנצח. "בוקובי פיתח את המערך 4-2-4 שאומץ על-ידי נבחרת ברזיל ב-58 ועזר להם לזכות בגביע העולמי באותה שנה".

דסקל (38), הוא עורך מדור הספורט של "כלכליסט", ומנצל את עמוד הפייסבוק האישי שלו כדי להציג תמונה רחבה ומקיפה של נוף הספורט העולמי, תוך דגש על נושאים כלכליים וחברתיים. או כמו שהוא מעיד על עצמו שם: "אני כותב ומדבר על ספורט. זו אולי עבודה קשה אבל מישהו חייב לעשות אותה."

מה מעסיק אותך עכשיו?

"מעסיקים אותי דברים אקטואליים, מה שקורה. אז עכשיו זה קורונה, מהומות בארה"ב, אבל יש לי גם לטווח הארוך שאני עושה. שפחות תלויים באירועים אקטואליים ויותר עבודה יומית בסיסית."

בתחום הספורט?

"ניהול הספורט, עסקי ספורט, עניינים שכביכול זה המנדט שלי להתעסק, על זה משלמים לי."

מה אתה חושב על מה שקורה בארצות הברית?

"אחד מהדברים שאני מנסה להעביר בכתיבה שלי הוא שאין אירוע שמגיע בבום. בכל ההיסטוריה האנושית לא קרה משהו פתאום סתם, אלא אם כן זה הר געש, וגם אז יש תהליכים שקורים לפני שאנחנו לא מודעים אליהם. זה אותו דבר עם אירועים אנושיים כאלה ואחרים. הכל רב שכבתי, מורכב ומסובך."

למה זה קורה דווקא עכשיו?

"היה רצח של אזרח שחור על ידי שוטר לבן. אנחנו לא יודעים אם השוטר הלבן הוא גזען או לא גזען, זה לא משנה. הרצח הזה הוא טריגר לתחושה מאד קשה שיש לשחורים אמריקאים במשך הרבה מאד זמן. הם היו עבדים, הם צאצאי עבדים. סבא רבא של מייקל ג'ורדן היה עבד עד גיל 14. העבדות לא הייתה לפני הרבה זמן, הטבח שגזענים לבנים עשו בשחורים שרק רצו להצביע הוא לא היה לפני הרבה זמן, ב-1921, לפני פחות ממאה שנה. היו 300 הרוגים שחורים על ידי הקו קלוקס קלאן בטולסה ששברו עסקים של שחורים בגלל שהם קיבלו יותר מדי חופש. הדברים האלה נמצאים בראש של אותם מפגינים והם משפיעים על הפעולות שלהם. תוסיפו על זה קורונה, מצב כלכלי על הפנים, 40 מיליון מובטלים, 120 אלף מתים מקורונה, ומעל הכל נשיא שלא רואה שום מורכבות ושופך אש מהטוויטר על הבנזין. כל הסערה המושלמת הזאת מייצרת את מהומות הענק האלה."

הכדורסלנים השחורים לא ממש מחבבים את הנשיא.

"יש הרבה סוגי לבנים, יש הרבה סוגי שחורים. הכדורסלנים האמריקאים לוקחים עמדה מוסרית שלהם כדי לקדם את האג'נדות שלהם."

כשגולדן סטייט זכו באליפות הם סירבו להיפגש עם טראמפ בבית הלבן.

"גולדן סטייט ווריורס זה מועדון מסן פרנסיסקו ואוקלנד, שתי ערים שכנות שמחבר ביניהן גשר. אוקלנד מאוד שחורה. יש בה פשע ועוני לצד קהילה מאד חזקה של שחורים פעילים חברתית; סן פרנסיסקו זאת עיר עשירה, לבנה, ליברלית עם הרבה מהגרים – מקסיקנים וסינים. מאד מחוברת בכמה ערכים לאוקלנד, וכל הדברים האלה אתה רואה גם באולם כדורסל של גולדן סטייט. גולדן סטייט, בתור קבוצה, לא יכולה לייצג את סן פרנסיסקו ואת אוקלנד וללכת לנשיא שלא מקבל 8% מהמהגרים המקסיקנים שמרכיבים את סן פרנסיסקו. הם לא יכולים להגיע ולהתייחס לנשיא פופוליסט שהסית נגד מקסיקנים ונגד שחורים. הם לא יכולים לעשות את זה כי הם מייצגים את אותם אנשים שהוא הסית נגדם. הם מבינים את הנציגות והאחריות שיש להם. הם עובדים ומתנדבים עם הקהילה, הם לא יכולים לעשות את זה."

יש לזה מקבילות בישראל או בעולם?

"לא חושב. ישראל במצב חברתי יותר טוב מאשר ארצות הברית למרות הכיבוש ולמרות האפליה המאד מובנית שיש נגד ערבים בישראל. אבל תארו לעצמכם שבית"ר ירושלים הייתה זוכה בגביע והנשיא היה מוגדר כשמאלן ששונא את בית"ר. בברזיל ואוסטריה מועדונים התבטאו נגד הנשיאים. אבל זה לא בר השוואה לארה"ב."

נוסף על התכנים שהוא כותב ב"כלכליסט" ובפייסבוק, דסקל מגיש ועורך משותף של הפודקאסט "בכל יום נתון" יחד עם עמית לוינטל וראם שרמן. בכל שבוע השלושה דנים בסוגיות אקטואליות מעולם הספורט.

מה המכשולים שהקורונה מציבה בפני עולם הספורט?

"הקורונה חשפה הרבה נקודות תורפה. מבינים כיום שיש בעיות עמוקות בין הטופ של הכדורגל למעמד הבינוני והכדורגל העני. הקורונה בעצם פתחה עוד יותר את הפער הזה."

תסביר

"כרגע יש הפסדים כלכליים גדולים בעיקר למועדונים קטנים, בגלל שהרבה כסף מגיע ממכירת כרטיסים וכרגע אי אפשר למכור. למועדונים קטנים ההכנסות מכרטיסים הן בין 50-70 אחוז. למועדונים גדולים הן סביבות ה-33 אחוז. ספורט מקצועני לא קיים בלי מכירת כרטיסים, זה הבסיס של ספורט מקצועני. במדינות במזרח אירופה מתירים מספר מסויים של קהל. צריך לראות מה יהיה שנה הבאה. אם יצליחו להכניס אחוז מסויים מאיצטדיונים ואז הנזק יהיה פחות עמוק."

והמועדונים הגדולים..?

"המועדונים הגדולים יכולים להתפתח בלי הכנסות, מכירת כרטיסים זה כסף קטן בשבילם. נגיד הקאמפ נואו מכיל 100,000 מושבים, אבל יש עוד 2.5 מיליון איש שצופים מהבית והם אחראים על רוב ההכנסות. כלומר הכסף הגדול מגיע מזכויות שידור. אין תלות במנויים ובתיירות ספורט. האם בגלל הקורונה יגידו שצריך לפתח מנגנון רגולטורי שיאפשר לשמור על פערים סבירים בין הקבוצות הגדולות לקטנות, או האם הפערים כל כך גדולים ואין לנו דרך להיפטר מזה? האם אנחנו נשארים עם הליגות המקומיות עם פערים גדולים, או פותחים ליגה אחת של הקבוצות הגדולות שתהיה הרבה יותר עשירה מכל ליגה אחרת? יש פה הרבה שאלות שהכדורגל צריך לשאול את עצמו, וגם הספורט, בגלל הקורונה."

הפרדה כזאת תביא למוות של מועדונים קטנים?

"בדיוק. זה מה שהולך לקרות. השאלה היא האם המועדונים הגדולים יהיו מוכנים לשלם למועדונים הקטנים דמי סולידריות. עד כמה הם יהיו מוכנים לוותר כדי שהמועדונים הקטנים לא ימותו. אם אין קהל במגרשים יהיה הרבה מאוד מועדונים שיפשטו רגל, ואלה לא יהיו העשירים. ברצלונה לא הולכת להיעלם כמועדון גדול. אולי הם ישלמו פחות לשחקנים שלהם אבל עדיין יהיה להם הרבה יותר כסף מויאריאל או סביליה וזה תמיד יהיה ככה."

"הקורונה חשפה הרבה נקודות תורפה בספורט העולמי" | הפודקאסט "בכל יום נתון"

העובדה שמועדונים גדולים יסכימו לשלם דמי סולידריות לקבוצות קטנות שקולה לכך שתשובה יחליט מרצונו החופשי לחלק דיבידנדים ב"דלק" לכלל הציבור. נשמע חסר סיכוי? דסקל מוצא דוגמה מהכדורגל שיכולה להמחיש את ההזדמנויות שמשברים מסוג זה מזמנים לנו. והיא בטח לא תלויה בתשובה או בדלק שלו.

"תור הזהב של ספרד בכדורגל התחיל דווקא אחרי המשבר הכלכלי הגדול במדינה. הם הפסיקו לבזבז כסף על שחקנים זרים ששווים הרבה כסף והבינו שהאקדמיות הן נכס משמעותי ובלתי נגמר. תמיד יהיו ילדים שירצו לשחק כדורגל. הם התחילו להעלות את הילדים לקבוצות הבוגרות ואלה התגלו כמאוד מוכשרים כפי שראינו במונדיאל 2010. כלומר, המשבר הכריח את המועדונים להתנהל בצורה שפויה יותר כלכלית וזה סייע להם להגיע לתור הזהב שלהם מבחינה מקצועית וגם כלכלית."

"אני מאשים את הגננים ולא את המלפפון"

דסקל לא עיתונאי ספורט טיפוסי. על אף שקיבל הצעות מערוצים שונים הוא בחר להישאר בחוץ כדי שיוכל להיות קשוב לעצמו. כנראה בגלל הראייה הרחבה יותר שאימץ לעצמו, כזאת שרואה מעבר לכדורגל, שלא מתיישרת לפי אג'נדה פוליטית או תקשורתית. ראייה שמפנה אצבע מאשימה לגורמים המנהלים בתחום הספורט ובתחום תקשורת הספורט.

"שחקן הוא שחקן. שחקן הוא גם ילד בן 18 עד גיל 26, 32, הוא לא אחראי על הכדורגל. מי שאחראי זה המנהלים, בעלי הקבוצות. אפילו המאמנים לא אחראיים על הכדורגל. אני לא מאשים שחקן ישראלי שהוא לא טוב מספיק. זה לא בגללו, הוא רוצה לשחק. הוא עבד קשה והקריב הרבה כדי להיות שחקן. אין מה להאשים אותו. אני מאשים את הקרקע שהוא עובד עליה, הקרקע שהוא גדל עליה. אם המלפפון גדל עקום זה בגלל הקרקע שהוא גדל עליה, לא בגלל המלפפון. אני מאשים את הגננים לא את המלפפון."

מי הגננים?

"המדינה והמנהלים. המדינה צריכה להציב אולטימטום לבעלי קבוצות: אם אתם רוצים לרכוש מועדון כדורגל אתם צריכים להשקיע סכום מסויים באקדמיות ובסבסוד חוגים לילדים. אשר למנהלים, אני מצמצם את זה לשאלת מוטיבציה. מה המוטיבציה של מישהו להיות מנהל כדורגל בישראל? האם זה אהבה למשחק או הצורך לכוח ועוצמה? זאת השאלה העיתונאית שאני כל הזמן שואל את עצמי ועליה אני כותב. למה יואב כץ רוצה להיות הבעלים של הפועל חיפה? למה טביב רוצה להיות המנהל של הפועל תל אביב?"

למה?

"יואב כץ לא מרוויח מניהול הפועל חיפה. אבל אם אגיד לכם שהוא מנהל חברת רואי חשבון בוושינגטון והוא צריך עסקים לגיטימיים לתרום להם כסף."

לא מהסס לערב בין האישי והפוליטי | מתוך עמוד הטוויטר של אוריאל דסקל

כשעוקב בפייסבוק מכריז שהוא עושה לי אנפולו בגלל שאני מתעסק בפוליטיקה https://t.co/wVDU9hPQGr

— ouriel daskal 🏳️‍🌈 (@odaskal) July 19, 2020

הסיפור המפורסם ביותר שדסקל חשף הוא של ארקדי גאידמק. "כשגאידמק בא לרכוש את הפועל ירושלים ואת בית"ר ירושלים הייתי כתב צעיר. עשיתי גוגל על השם שלו כדי לגלות מי המיליארדר שהגיע עם כל הכסף הזה לספורט הישראלי. אף אחד לא הכיר את ארקדי גאידמק עד שהוא הגיע לבית"ר ירושלים והפך לסלב ענק. ועשיתי 'רגע, האיש הזה חשוד בפשעים נוראיים!' הוא אחראי על מכירת נשק לאנשים באפריקה שאוכלים אנשים אחרים. כלומר, הייתה פה איזושהי מוטיבציה נוראית בכניסה לספורט. כמעט אף אחד לא דיבר על זה."

למה לא מדברים על זה?

"אני חושב שאחת מהבעיות הגדולות וזה בעיקר אשמת התקשורת ואשמת פוליטיקאים או הפוליטיקה המאוד צינית זה שמנסים לעשות התחמה. כלומר כתב תיירות צריך לעסוק רק בתיירות. כתב ספורט צריך שיהיו לו את כל הידיעות בספורט. אבל לא אלה החיים. הספורט מושפע מתיירות, כלכלה ופוליטיקה. אתה לא יכול להיות מומחה לספורט בלי לסקר אותו מכל הזוויות שהופכות את הספורט לספורט. "

אילו זוויות?

"אני לוקח אתכם לקטע מכונן בכדורגל העולמי. למה שער של ליאו מסי מול חטאפה אחרי שהוא עושה סלאלום מאמצע המגרש כל כך מרגש אותנו?"

משווים אותו למראדונה?

"בדיוק. אנשים ראו את זה וישר קפץ להם מראדונה לראש. זה לא היה סתם שער נגד חטאפה, זה היה שחזור מדויק של שער היסטורי של ארגנטינאי ושל שחקן דומה לו. נתנו לו משמעות גדולה וחשובה יותר בחיים שלנו. בגלל היסטוריה, בגלל קישור גאוגרפי. אם מראדונה לא היה עושה את השער הזה לא היינו מתרגשים ממנו. אנחנו צריכים לערב באופן מעשי את הפוליטיקה ואת הגיאוגרפיה בתוך הספורט."

כלומר פרשן ספורט טוב לא צריך להתעמק בניתוח המשחק?

"פרשן ספורט צריך ליצוק תוכן אחר לאירועים האלו. אם אתה לא מחבר את העניינים ההיסטוריים ואת הנרטיבים לתוכו אלה סתם אירועי ספורט, סתם אנשים שרצים אחרי כדור כמו שאמר ישעיהו ליבוביץ'. מה שמושך בספורט זה שלכל אירוע כזה יש משמעות יותר גדולה. נפשית, היסטורית. אתה צריך בתור פרשן להסביר את המשמעות הזו ולהעלות אותה. לכן כשאומרים לי 'אל תערב פוליטיקה וספורט' זה אידיוטי. העבודה שלי היא לערב את המשמעויות האחרות בספורט. זה כמו להגיד לאינסטלטור אל תתעסק בחרא. מי שאומר 'אני מתעסק רק בספורט' זה נורא משעמם."