יצאנו לבקש ממרצים במכללה שיסבירו לנו מושגים מתחום ההתמחות שלהם, אבל בתנאי אחד, שיסבירו אותם כפי שהיו צריכים להסביר אותם לילד בן חמש. הפעם תפסנו את עמיחי שלו וצילמנו אותו מנסה להסביר לילד בן חמש את המושג "דימויים".
טוב, מה שאני הולך לדבר עליו זה דימויים. מה זה בכלל דימויים? דימוי אפשר לראות כמו איזה צעצוע מאוד נוצץ ומאוד חשוב שאנחנו צריכים אותו גם בדיבור וגם בכתיבה. למה הוא חושב? כי הרבה פעמים אנחנו רוצים להגיד משהו ואנחנו מרגישים שהמילים שיש לנו להגיד הן לא מספיקות. זאת אומרת הן אומרות אותו באופן כללי אבל לא מדויק. והדימוי הוא הדרך שלנו לנסות להיות כמה שיותר מדויקים וככה להעביר בצורה יותר מדויקת מה שאנחנו מרגישים ואיך שאנחנו רואים את העולם. יש כל מיני דוגמאות לדימויי, פשוטות. למשל: היה לו ראש גדול כמו אבטיח, או אני מרגיש כאילו החתול שלי נדרס, או יש לו אף עגול כמו כדור, או האישה הזו נראית כמו חולדה.
אנחנו צריכים אותו, את הדימוי, גם בגלל שככה אנחנו מבטאים את עצמו ואת העולם שלנו בצורה יותר מרעננת ויותר מחדשת, כי יש דימויים שהם קצת משעממים והמטרה שלנו, גם כשאנחנו מדברים וגם כשאנחנו כותבים שנהיה קצת יותר מעניינים. ברוב המקרים אנחנו צריכים דימויים כדי להעביר את מה שאנחנו מרגישים. זה לא מספיק הרבה פעמים להגיד "אני מרגיש עצוב", כי עצוב זה כמו עולם שלם. אז אני יכול להגיד אני מרגיש עצוב כאילו מישהו מת. אם אני מרגיש שמח, אני יכול להגיד "אני מרגיש שמח כאילו זכיתי בלוטו".
אז האם זה מדויק, האם זה בדיוק כמו שאני מרגיש? אולי לא, אבל זה יותר קרוב וזה יותר מעניין מלהגיד "אני רק מרגיש עצוב" בלבד. אז יש דימויים שהם בנאליים שאנחנו משתמשים בהם יותר ויותר עד שהם כבר פחות אומרים משהו. אבל דימויים תמיד עושים את השפה ואת הדיבור להרבה יותר מעניינים. כמו למשל: היא הייתה יפה כמו חמנייה בשדה קוצים, או הוא היה מסריח כמו דג מלוח, או הוא היה גבוה כמו מגדל עזריאלי, או העור שלו נראה כמו גבינת קוטג' מקולקלת. זה תמיד הרבה יותר מעניין והרבה יותר יפה לדבר ולכתוב ככה.
וזה פחות או יותר הכל, ועכשיו, אני צמה כמו גמל ורעב כמו חזיר, אז תודה.
וכאן תמו שידורינו!
