השבוע החלה בבית "האח הגדול" משימת העשירים והעניים, שחזור של משימה מהעונה השנייה. בתפקיד העשירים – עדן, חיים, כוכב, שמוליק, אביחי ושאר הדיירים שההפקה חפצה ביקרם. בתפקיד העניים – שני, תאלין, אורנה וכל שאר הדיירים המשמשים כתפאורה, או יותר נכון כפרוז'קטורים שמאירים את הדיירים מהקבוצה השנייה. הפעם, בניגוד לעונה השנייה, נוספו למשימה שני זוגות אופניים עליהם הדיירים העשירים צריכים לפדל כדי להשיג כסף לתקציב המותרות השבועי, והעניים לעומת זאת מפדלים כדי להשיג משאבים בסיסיים כמו חשמל למטבח, מים למקלחות וכיבוי אורות בלילה. כדי להגביר את תחושת הניצול של העניים, הפקת האח דאגה להכריז על מבצעים כאלה ואחרים, כולל נבחרת טריאתלון (!) שתדווש בשביל העשירים בזמן שהם ישנים.
מקום חם בפינת התלונות של בית האח תפסו השבוע שתי הדיירות העניות, שני ותהילה. שני מתבכיינת על כך שלא הצליחה ליצור לעצמה חבורת מגניבים בבית (או לחלופין: להשתחל לאחת כזו) ולהיות "מלכת הכיתה". תהילה מתלוננת על כך שאף דייר בבית לא מסתכל עליה כחברה. ההפקה מנסה ליצור כאן הזדהות של הצופים בכך שמכוונת לאנדרדוגס, אלה שהיו ילדי הכאפות בתיכון שבו למדו. לא ברור אם ההפקה עושה את זה כדי למשוך עוד קהל פוטנציאלי, לגעת ברגשות של הקהל הקיים, או שניהם ביחד, אבל, ככל הנראה, יש צופים שהתלונות והבכי כבר מאוסים עליהם. בבית שלי יש לפחות אחת.
ובמישור הרומנטי – בזמן שאביחי "כמה קוביות יש לי" שיחק עם השיר של עדן בן זקן ועם הלב של מעיין, היחסים בין אינדל העני לעדן העשירה רק נעשים עוינים יותר. ביטוי לכך ניתן למצוא בהערה שהעירה עדן לאינדל על כך שהיה גזען כלפיה, כי היא חצי אתיופית. מעבר לתחושה של הגזענות ההפוכה שעדן חווה (תופעה שקיימת בהרבה מקומות בעולם), ההפקה הופכת את השניים לרומיאו ויוליה, זוג שאהבתו הטהורה לא תממש בשל תופעות כמו אותה גזענות הפוכה. אם חושבים על זה לעומק, עדן היא בעצם מין גיבורה של ספר פנטזיה סטייל "מפוצלים", שחצויה בין שני עולמות (האתיופי והלא-אתיופי) וצריכה לבחור ביניהם. כמו שזה נראה כרגע, היא כבר בחרה בחזי (הנשיקה ביום המסיבה די הבהירה את העניין).
המסיבה כאמור, היא מסיבת הסילבסטר שהאח הגדול החליט לעשות לדיירים העשירים בלבד. וכדי לזרות מלח על הפצעים של העניים, החליטה הפקת התכנית שהמסיבה תהיה מסיבת אוזניות. העשירים חגגו עם קזבלן באוזניהם והעניים חגגו עם יין תירוש. התלונות של הדיירים העניים על היין הדוחה מוצדקות. היין דוחה, וגם הטעם הטוב של המשימה שלא נגמרת. לפחות בסוף הגלגל הסתובב והעניים המתוסכלים הפכו להיות עשירים נקמנים. עכשיו נותר רק לקוות שהנקמה שלהם תוגש קרה.
