המחלוקת הציבורית על המסעות לפולין התעוררה אחרי שב-1999 בני נוער שהיו במסע הזמינו חשפניות לחדרם במלון והשתכרו. מאז היו עוד סיבות רבות. הסדרה החדשה, "כל עוד בלבב", מייצגת את כל הסיבות להתנגד למסעות ומייצרת דרך חדשה להעביר את לפיד הזיכרון לדור הבא
הייתי שלוש פעמים במסע בפולין, לעומתי אבא שלי ואחי לא היו שם. כשאבא שלי היה ילד, המסעות לפולין רק התחילו והוא לא היה הראשון בעדיפות. בכל זאת הוא גדל בקריית ים להורים עולים ממרוקו. אח שלי בחר לא לטוס. הוא האדם הכי ציוני שאני מכירה, אבל בפולין הוא לא היה אפילו פעם אחת. לא בגלל איזו אידיאולוגיה- שאסור לדרוך על האדמה הארורה הזו או שהמסעות האלה מממנים את הנאצים, הוא פשוט לא ראה טעם במסע ההוא בכיתה י"א. הוא לא הצליח לענות על השאלה שניצבת במרכז הסדרה החדשה של כאן, "כל עוד בלבב", למי המסעות האלה עוזרים? בסדרה דווקא מוצאים לה תשובה. אפילו כמה.
"שעת אפס": הרשתות החברתיות הפכו לבית המשפט העליון
"משאבי אנוש": אנימציה כבר מזמן לא רק לילדים
העונה השנייה של "ברידג'רטון": איפה כל הסקס?
הסדרה שעלתה היום, יום ראשון 24 באפריל, לשידור ב"כאן חינוכית" ובדיגיטל, צולמה בפולין ומכילה ארבעה פרקים באורך של 35 דקות. את הסדרה יצרה חן קלימן גל, הפיקו צפריר קוחונובסקי ומירי עזרא וביים רומן שומונוב. במרכזה חבורת בני נוער שנסעו למסע בפולין מבתי ספר שונים, כרמיאל והרצליה, המודרכים באותה קבוצה.
כל דמות בסדרה מייצגת תפקיד אחר בזיכרון השואה ולמרות המשחק שלוקה בחסר, הן מאפשרות לצופים להבין שזיכרון השואה הוא דבר מורכב ולו פנים ודרכים רבות. אורן, מדריך המסע (רותם קינן), שדורש מהתלמידים לכבד והופך הכל לדרמטי. הנערים שהגיעו למסע מתוך רצון אמיתי ללמוד ולראות אבל בפועל לא מצליחים להכיל את הקושי או להניח בצד את הדברים שמעניינים אותם. והניצולה, רבקה (דורית פלד-הרפז), שתופסת את הכל ביותר קלילות ומזכירה להם שהעיקר זה החיים עצמם ושצחוק זה לא דבר רע.
הבחירה של הכותבים לשים כגיבורי המסע לפולין חמש דמויות שמגיעות מאוכלוסיות שונות, מסמלת את האמירה שאם יש מסעות לפולין אז כולם צריכים להיות חלק. סיפורה של שני (אלכס זילברג), הגיבורה הראשית של הסיפור שהמשפחה שלה עלתה מאוקראינה, מבהיר את הדיון הזה באופן המובהק ביותר. הנטייה הראשונית שלנו היא לחשוב שהיא לא מתחברת כי אין לה קשר משפחתי לשואה. בהמשך נגלה שזה בכלל לא העניין ודווקא החיבור שלה למסע הזה יהיה בדרך המיוחדת של סיפור משפחתה.
דמויות בני הנוער לא מצליחות להכיל ולהחזיק את המורכבות במסע לפולין, את האיזון בין הכבוד לצורך לצחוק, בין החוויה בחו"ל עם חברים לנוכחות באתרים עמוסי זיכרונות כואבים. התסריט מצליח להעביר לצופה את הקושי שביציאה למסע. את הציפייה הגבוהה והלא מחוברת מבני הנוער להבין, לכבד ולהכיל את מה שהמדריך שלהם בקושי מצליח להכיל בעצמו. ואת הדרישה להשאיר בצד את "זוטות" החיים, כמו אהבה, אוכל וצחוקים, ולהיות כל כולך, כולל הזמן בו אתה ישן, ב"מסע".
המסע הראשון לפולין תחת הובלתו של משרד החינוך יצא ב-1966. לאחר מלחמת ששת הימים המסעות הופסקו וחודשו רק בשנות ה-80. המסעות דרך משרד החינוך הופסקו שוב בבת אחת כשהתחילה הקורונה, לפני כשנתיים, ומאז לא שבו לסדרם. ההערכה היא כי מאז 1983, נסעו כל שנה כעשרת אלפים בני נוער לפולין. בחישוב מהיר מדובר ב-400 אלף בני נוער בערך. למרות ההסכמות הרווחות שיש לשמר את זיכרון השואה, על המסעות לפולין קיים ויכוח ציבורי נרחב עוד מהמסעות הראשונים.
המתנגדים למסעות לפולין חושבים שצריך לבטל את היציאה ההמונית בגלל סיבות רבות. ביניהן המחיר הגבוה של הטיסה (בין 5000-6000 ₪ לתלמיד) שמונע מבני נוער מאוכלוסיות מוחלשות לנסוע והגיל שאינו תואם את היכולת להכיל את הזוועות. בנובמבר האחרון פרסם משרד החינוך כי המסעות יחזרו, אך באופן מצומצם בהתאם להגבלות הקורונה (ישנם בתי ספר שנסעו כבר השנה), מה שהצית מחדש את הדיון הציבורי על הנושא. "כל עוד בלבב" יצאה על רקע הדיון ומנסה לתת מקום לכל הדילמות הללו. לא ברור אם כותבי הסדרה בעד או נגד המסעות לפולין, אך הם בהחלט מצליחים להעביר את שלל הסיבות להתנגד אליהם.
בסופו של דבר זוהי סדרת נוער ובסדרת נוער צריך דרמה מעניינת שתשאיר את הצופים במתח. הדרמה הזאת היא לא המסע בפולין. התהליך וההתמודדות שהנערים עוברים היא הדרמה המשנית. הדרמה האמיתית היא הרומן בין שני לקובי (עידו טאקו). הבחירה של כותבי הסדרה לשים את סיפור האהבה במרכז מדגישה שהיום נדרשות דרכים יצירתיות לחבר את הנוער לסיפורי השואה. שלפיד הזיכרון לא יעבור באופן טבעי לדור הבא, שתמונות, עדויות וסיפורים יישארו מאחור אם לא נתאים אותם לעידן החדש.
גם הפרויקט "הסטורי של אווה" שיצא ב-2019 מעיד על כך. מדובר בסרטונים קצרים, רצף של סטורי שגולל את סיפורה של אווה, ילדה שחיה בשואה, דרך עמוד אינסטגרם. בדומה ליומן הגרפי של אנה פרנק שיצא ב-2017, הביקורות עליו היו רבות, לכל הכיוונים, אבל על דבר אחד כולם הסכימו – זאת דרך יצירתית לחבר את הקהל הצעיר להיסטוריה. בנוסף, בשנה האחרונה הושק המיזם "ניצחה הרוח, 360 באושוויץ", המאפשר לעבור סיור מציאות וירטואלי במחנה אושוויץ-בירקנאו מכל מקום. המיזם שנוצר עקב הפסקת המסעות לפולין, מחבר טכנולוגיה חדשנית והיסטוריה. עוד דרך יצירתית לחיבור בני הנוער לזיכרון השואה.
בשורה התחתונה, "כל עוד בלבב" היא לא יצירה טלוויזיונית משובחת. המשחק לא משכנע מאוד, המוזיקה מזכירה את הטלנובלות של שנות ה-90, כזאת שמספרת לך מה אתה צריך להרגיש, וחבל שעד שהטיסו צוות צילום לפולין לא השקיעו בצילום המחנות באופן מעמיק יותר. יחד עם זאת, הסדרה מצליחה להראות בצורה שמתאימה לדור הצעיר, שהאחריות על לפיד הזיכרון עוברת אליהם ולא משנה איך הם יבחרו לעשות את זה, הם צריכים לשמור עליו דולק.
הפרקים ישודרו במהלך השבוע החל מהיום (ראשון) ב-17:00 ב"כאן חינוכית" ובדיגיטל. ביום חמישי, ה-28.4, יום השואה, הסדרה תשודר ברצף בערוץ.
קישור לפרק הראשון באתר "כאן חינוכית"
קישור לפרק הראשון בYouTube
