הספר "טהרן רחוב המהפכה" לא התפרסם באירן מחשש לרציחת הסופר אמיר חסן צ'הלתן, בניסיון למנוע מהומות ברחבי המדינה. מלבד העלילה הפולשנית ישנם תיאורים של הנוראות שהתרחשו בעיר בזמן המהפכה, ואלימות בין התושבים לבין המשטר. אם ברצונם לחיות, חובה על כל התושבים לקבל עליהם את הסנקציות המוטלות עליהם, ולכן ספר כזה לא מתפרסם שם, אך נותן הצצה לחיים שמעבר להפצצות.
הספר לא מיועד לקורא החרדתי, צ'הלתן חושף שחיתות מקובלת מצד השלטון שמוציא לפועל את מזימותיו ולאף אחד אין זכות לנקוף אצבע ולערער עליהן. אך גם מזעזע את הזכות לאינטימיות לה רגיל העולם המערבי.
מהפכה בין אוהבים
עלילת הספר חגה סביב מאבק בין שתי דמויות דומיננטיות. הדמות הראשונה היא של רופא שמומחיותו היא לאחות את קרום הבתולין של נשים שקיימו יחסי מין עם גברים לפני החתונה. מסתבר שיש לא מעט נשים כאלה, אך לפני חתונתן הן חייבות להוכיח שהן טהורות בכדי להינשא ושהן ראויות להיות כלות. באיראן, כמו בכל מדינה אסלאמית קיצונית מקפידים על מעמד האישה הנחות ועל שלמות קרום הבתולין שלה. אם אישה קיימה יחסי מין עם גבר לפני נישואיה שניהם ראויים לסקילה.
הרופא, פתאח, נוהג לטפל במקרים של איחוי קרום הבתולין, הוא גובה בעבור הטיפול מחיר מופקע ובכל זאת נוהרות נשים רבות בכדי לעבור אותו מפני שאסור שיידעו שהם זנו לפני הנישואין. יתר על כך, אישה שלא מכסה את רגליה ואת גופה כמקובל, מקבלת הערות דווקא מנשים "תתביישי לך עם הרגליים הערומות שלך". כמובן שגם אומנות שכוללת ציורים של בחורות עירומות לא מקובלת.
פתאח רואה לנכון ללגלג על לקוחותיו ולא חדל לקלל אותן תוך כדי הטיפול. הוא מרבה להשתמש במילים "זונה, שרמוטה, פותחת את הרגליים לכולם" גם לפני הניתוח וגם אחריו. האימהות שמגיעות עם בנותיהן יוצאות נבוכות וחוששות לחייהן שמא יגלה הרופא לאב המשפחה, והכלה תיסקל באבנים ליד כל בני ביתה. העלילה ממשיכה ומתרחבת לכל רחובות טהרן ומספרת על הציוויים הקשים שמוטלים על כל אישה הצריכה להינשא.
מנגד לפתאח, מוסטפא הוא דמות מאוד מכובדת ומוערכת בעבודתו, הוא מנהל בבית כלא. הוא מרבה לכעוס ולצעוק על נשים שכלואות תחת פיקודו וכתוצאה מכך הן חוששות לחייהן. כך בחורה שלא מגלה מי התיר לה ללכת בצורה מסוימת שאינה באה במקשה אחת עם הדרך המקובלת, הפכה ללעג בקרב חברותיה. הוא משך בשיערה ומקלל אותה. וכמו כן ישנן אסירות שחלקן נמצאות בכלא אחרי שניסו להמרות את פי השלטון.
מוסטפא מאורס לרזאד, אחת הבחורות ששכבה על שולחן הניתוחים של פתאח בכדי לאחות את קרום הבתולין שלה. פתאח רואה את הבחורה הזו ככליל השלמות וכלי לפורקן יצרים, כשטיפל בה נהנה מלהתבונן ביופייה המרהיב. אחרי הטיפול מלווה פתאח את רזאד לביתה באופן חריג. רזאד נבהלת ומנסה למנוע את המפגש בינו לבין אנשי ביתה בכל מחיר אך פתאח נשאר עקשן ומלווה אותה עד לביתה ומיד בורח.
אחרי שליווה אותה לביתה הוא קובע לעצמו ולבני משפחתו "האישה הזאת תהיה שלי ויהי מה." אך מוסטפא עקשן לא פחות ממנו. הבחורה המבוקשת רזאד, מנסה לשנות את דעתו של מוסטפא להינשא, היא יודעת שתהיה לה בעיה להיות בתגרה מול פתאח, ויודעת שהוא יעשה הכול בשבילה ובשביל להפריד בינה לבין ארוסה. ראזד חוששת לחייה. האם היא ואהובה יצליחו לברוח ולהציל את אהבתם?
אירן- תמונת מצב
על רקע סיפור משולש האהבה, כאמור, ישנו תיאור מאוד מפורט של רחובות איראן כשטופים בלחות ובזרמי מים שחורים וסמיכים. טהרן נמצאת למרגלות הרי אלבורז כמו גוויה נפוחי הנרקבת בשמש. המלחמה העקובה מדם בין אירן לעיראק הסתיימה, אך תשתיות הכבישים היו הרוסים, גבעולים שפופים והמדרכות הרוסות. בתי הספר עבדו במתכונת חירום משמרת אחרי משמרת. כל מה שנשמע מסביב אלא רק צרחות מכל עבר וצעקות רמות בין כולם.
הספר כולו עוסק במרות השלטונית, וביראה ובפחד ממנו, המלחמה חודרת לכל ארכות החיים של התושבים ולעם אין לאן לברוח. התושבים חסרי אונים מול השלטון והחיים שלהם מנוהלים רק על פי כללים נוקשים, אין לאף אחד זכות לפצות את פיו. אחד שיעשה זאת וינסה להתקומם כנגד השלטון על דבר מה ייסקל באבנים או ייתלה לנגד כולם.
הספר מזעזע גברים ונשים כאחד והקריאה בו לא קלה. בתור קורא, קשה להיכנס לתוך העלילה וכמות התיאורים של הרחובות כמוכי חורבן והרס מרתיעה. אירן מתוארת כמדינה ממוטטת אחרי המפכה ונקודת הייאוש בשיאה מפני שאין מה לעשות כנגד המצב. מדובר במדינה אסלאמית קיצונית שאינה נותנת דרור לתושביה לבחור את חייהם.
