לפני חמש שנים חברה טובה המליצה לי לקרוא את הספר הראשון של אי.אל ג'יימס, חמישים גוונים של אפור (2011). כאחת שאהבה מאז ומתמיד לקרוא ספרים וחיפשה בכל רגע נתון את ההזדמנות להפליג אל מחוזות הדמיון, רצתי לחנות הספרים ורכשתי את הטרילוגיה המהוללת. שלושת הספרים היו כל כך טובים, שלקח לי פחות משבוע ימים לסיים כל ספר. ככל שהתקדמתי בקריאה כך התגבשה בראשי דמותו של מר גריי הפרטי שלי. בדמיוני הוא היה יפה ופחות אלים ממר גריי של הספר.
ואז יצא הסרט הראשון לאקרנים, "חמישים גוונים של אפור" (2015), והרס את הכל. התסריט (ניל לאונרד ואי. אל ג'יימס) היה כל כך מנותק מהספרים עד שלא האמנתי שהוא מבוסס על אותן הדמויות של הספר. דמותו של מר גריי (ג'יימי דורנאן) הייתה שונה מזו שפנטזתי עליה בספר; הוא היה יותר חרמן, יותר אלים והרבה יותר שולט. גם הסרט השני, "חמישים גוונים של אופל" (2017) היה אכזבה גדולה לקוראים הדוקים כמוני – הוא עסק ברובו בסקס ובמיניות, ולא בעלילה של הספר. סקס מוכר, הבנתי את זה כבר, אבל מה כל כך כיף בלראות אדון שולט קושר את הנשלטת שלו בעניבתו המיוחדת או מכניס אותה לתוך חדר המשחקים האדום שלו ונהנה לראות אותה נבוכה?
אנסטסיה סטיל (דקוטה ג'ונסון) הינה הדמות הנשית בטרילוגיה, הידועה גם כנשלטת הראשית של מר גריי. בסוף הסרט הראשון אנסטסיה נפגעת ממר גריי ומחליטה לעזוב, אבל, כמה מפתיע – היא חוזרת לזרועותיו בסרט השני בלי הרבה תחנונים מצדו ובהמשך אף נענית בחיוב להצעת הנישואים. דמותה של סטיל משמרת את הדימוי של האישה הזקוקה לגבר כדי לשרוד, זו שמספקת את צרכיו רק כדי להיראות איתו בציבור, לישון איתו באותה המיטה, להרגיש מחוזרת. היא מבטלת את עצמה בכל פעם שהיא נענית בחיוב להצעותיו המיניות, כשצו ליבה מורה אחרת. הסרטים האלו יוצרים ציפייה בקרב הרווקות למערכת יחסים לא בריאה וכמעט בלתי אפשרית להשגה, כי מר גריי לא באמת קיים. לגברים, הסרטים האלו כנראה רק יגרמו להרגיש רע בחדר המיטות ולרוץ לחדר הכושר.
הבכורה של הסרט השלישי והאחרון בטרילוגיה, "חמישים גוונים של שחרור" (בבימויו של ג'יימס פולי), תתקיים מחר (8.2.18), שבוע לפני הוולנטיינז דיי. הסרט מבוסס על הספר השלישי בסדרה, המתאר את חייהם המשותפים של אנסטסיה ומר גריי לאחר החתונה; ההצלחות בעבודה, הריבים הקטנים והאהבה שמנצחת למרות הכל. אולי סוף סוף התסריט יתרכז בעלילה ויצליח להעביר לצופים את הרומנטיקה של הספרים ולא רק תשוקה. אני נותנת לסרט השלישי הזדמנות לכפר על עגמת הנפש שהקודמים לו גרמו לי, אבל מוחקת את כל הציפיות שלי כדי לא להתאכזב פעם נוספת; לא עוד לשוב לקרוא את הטרילוגיה כדי לשמר את הדימוי של גריי בראש שלי, לא עוד ילדות קטנות מצחקקות מאחורי כי קטעי הסקס מביכים אותן. והכי חשוב, לא עוד אנסטסיה סטיל נשלטת ובכיינית.
