אין נוף יותר מתאים בארץ לתחושת ניתוק אמיתית כמו הערבה השקטה. הנוף העירוני, האפור והדחוס, משנה את פניו והופך למרחב פתוח ואינסופי שצבוע בגווני אדמה בהירים. בתחושה הזאת נסעתי לחאן גמלייה ליד קיבוץ עין יהב, לפסטיבל המוזיקה A.L.M.A"" שהתקיים בפעם השלישית בתאריכים 22-24/03/18. משמעות המילה עלמא בארמית היא עולם וזו גם מהות הפסטיבל: לחוות עולם אלטרנטיבי, בועה אם תרצו, בה אנשים מאפשרים לעצמם להשתחרר ולהתמסר להנאות הרגעיות במקום להתעסק במחשבות טורדניות. בדרום, השלווה המדברית משתלטת עלי, בדרך כלל אחרי הירידה ממצפה רמון, כשחוץ מהכביש המפותל כל הסביבה שוממת ופשוטה.
מתחם הפסטיבל כלל אזור קמפינג ושתי במות מוזיקה: במה מרכזית – בה נוגנה בעיקר מוזיקת טראנס, ואטמוס – במה אלטרנטיבית. בנוסף לזה היו גם: מסעדה, אזור סדנאות, חדר הירגעות וכ-20 תאי שירותים נורמטיביים עם נייר טואלט – הישג בפסטיבלים. לאחר הקמת האוהלים, 500 המשתתפים בפסטיבל ואני חיכינו בהתרגשות לסט הראשון שהתנגן רק בלילה.
מארגני העלמא- מתן זיידנוורם, רם יזדי ושחר בלום, אמנם רק בני 26, אבל מארגנים מסיבות טבע עוד מתקופת הצבא. הרעיון להקמת הפסטיבל נבע מהרצון לתת במה לאמנים מוכשרים שפגשו לאורך הדרך, גם כאלו בתחילת דרכם, ולהעניק לחבריהם חווית מסיבה שתימשך יותר מיום אחד. למרות שהפסטיבל מיועד בעיקר למוזיקת טראנס היו בליין-אפ גם סגנונות כמו: צ'יל, דאון-טמפו, מוזיקת עולם, רוק פסיכודלי, טכנו והופעות חיות. בנוסף לתכנית המוזיקלית באירוע היו גם דוכני אמנות, תכשיטים וסדנאות ניו אייג'. הקהל המצומצם מורכב בעיקר מאנשים שנכחו גם באירועים הקודמים של ההפקה, שעבורם אירוע זה כבר הפך למסורת כמו יום חג. ייחוד הפסטיבל טמון בתחושת הקהילתיות ובחיבוקים שהציפו את מתחם הפסטיבל, בו בכל רגע נתון התחבקו אנשים באהבה גדולה. רבים מהחוגגים בעלמא, לוקחים גם חלק פעיל כעוזרי הפקה בתפקידים שונים – אלו מקבלים לרוב כניסה חינם, ארוחות מעוררות קנאה ופינוקים נוספים.
ביום השני של הפסטיבל היו 38 מעלות, ולמרות האהבה הגדולה שלי לשמש זאת לא טמפרטורה אידיאלית לריקודים תחת כיפת השמיים. מזג האוויר לא עצר אף אחד שרצה לרקוד, הרחבה המרכזית הייתה כמעט בכל רגע מלאה באנשים שמזיזים את גופם בחופשיות, לצלילי המוזיקה שהתנגנה בעוצמה. היו גם לא מעט שהתחפשו בשביל להיכנס לאווירה החגיגית, כמו הבחורה שלבשה בגד ים אדום עם הכיתוב LIFE'S A BEACH וכיסתה את עצמה עם גלימת סופרמן. בשביל להקל על הרוקדים, על צליית בדי הלייקרה הצבעונית שנמתחה מעל הרחבה, הורכבו טפטפות מים וברוח חברית אנשים עברו והשפריצו על אחרים מים עם מתזים שחילקו צוות ההפקה. השנה היה גם מיכל מים קרים לשתייה על הבר המרכזי. צוות ההפקה קשרו אליו כוס שממנה כולם שתו, בשביל לחסוך בשימוש בפלסטיק.
בלילה, התעוררתי במקרה בשלוש וחצי לפנות בוקר ושמעתי מהאוהל את המוזיקה שמתנגנת בבמה המרכזית. לאחר ניסיון כושל להעיר את חברותי, יצאתי לכיוון הבמה לבד. היא נראתה שונה בלילה, בדי הלייקרה מעליה זהרו באור אולטרה סגול, על מסגרת הבמה המקושטת הוקרן וידאו-ארט פסיכדלי בצורות משתנות, בשילוב סצנות מתוך סרטים של ג'ים קרי, בניצוחו של אמן הוויז'ואל ארט אלון המר. פעלולני הג'אגלינג הוציאו ערכות זוהרות ופסי אור צבעוניים ריחפו בין כל הרקדנים החשוכים, כך שגם בלילה ראו עד כמה הם מרוכזים במוזיקה. זו השעה של הטראנס הפסיכודלי. האמן שניגן היה Dj Blumind, שהוא גם אחד המפיקים בפסטיבל, כשהצטרפתי לריקודים, לא עברה דקה וכבר לגמרי שכחתי מהעייפות. מאותו רגע עד לסוף הפסטיבל, לא הסכמתי להניח את הראש ולו לשנייה.
"זה כמו לטוס להודו" אמרה חברה שלי בנסיעה חזרה למרכז "לטעום קצת מחופש אמיתי בשביל לחזור למציאות מאופסים". בימים אלו אנחנו חוגגים את חג הפסח – חג החירות, אבל לפעמים בין כל הניקיונות, קניית המתנות, הארוחות המשפחתיות והמצות עם השוקולד, תחושת החופש מתפספסת. עבורי ועבור רבים שחגגו בפסטיבל, העלמא היווה מרחב אופטימלי של יציאה לחירות. אבל בשביל ליצור אווירה באמת משוחררת ועוצמתית, כמו זו שנמשכה שלושה ימים רצופים, נדרש רק דבר אחד; כפי שניסחה במדויק מיכל (18), שכנה מהאוהל הצמוד: "אם המקום שאתה נמצא בו גורם לך להרגיש פתוח ובנוח עם מי שאתה, אז אתה חופשי."
פסטיבל "עלמא" התקיים בין התאריכים 22-24/03/18. בכל שנה הוא מתקיים בסביבות חופשת פסח. עלות הכניסה נעה בין 270-330 ₪. מידע נוסף נמצא בדף קהילת הפסטיבל בפייסבוק: https://www.facebook.com/Alma.Festival.Israel/.
