על השתיקה / ליאת שטייר-לבני
לפעמים אני מצטערת שאי אפשר לחבר סאונד לכתבות מילוליות כי כל מה שאני רוצה זה לצעוק. חזק. על אנשי הדרום. איפה אתם???? איך יתכן שבשלושה שבועות של מאבק, קולו של הדרום כמעט ולא נשמע? באר שבע היא אכן מוקד של אוהלים, בהפגנה אתמול נרשמה נוכחות של מאהל בדימונה. אך חוץ מהם ומשלושה אוהלים שהוקמו ליומיים בשדרות והתאיידו, הדרום לא קיים על מפת המאבק. למה? אני לא מדברת על מי שמגיעים מהדרום למאהל ברוטשילד או להפגנות ברחבי הארץ. אני תוהה מדוע אין מאהלים והפגנות בכל אזור שדרות, אופקים, נתיבות והסביבה. שנים מדברים, ובצדק, על הזנחה, קיפוח, דחיקה לשוליים, כספים שחסרים, אנשים מוכשרים וחכמים שעמלים כדי לנסות ולפתח מקומות שהממשלה "שכחה" להשקיע בהם. והנה מגיע המאבק בהא הידיעה של העשורים האחרונים ואולי של כל ימי חייה של המדינה ואנשי הדרום שותקים.
מהדרום עולים רגשות קשים ובעייתיים. טענות שמאבק "אשכנזי של מעמד הבינים" אינו נוגע לאנשי הפריפריה השונים מעמדית ועדתית, תפיסה שאם מנהיגת המחאה היתה מזרחית מהפריפריה, היא ודאי היתה נכשלת. לצערי הרב, אכן יכול להיות שמחאה שהיתה מתחילה בפריפריה היתה זוכה לפחות תהודה. זה עצוב אבל כרגע זה נכון. אך תחושות אלו לא צריכות לגדוע ניצנים של מאבק. להפך. ראשית, כרגע, זה לא משנה מי התחיל את המרד הכלכלי. הכדור כבר מתגלגל וכל מה שנותר לאנשי הפריפריה לעשות זה להצטרף למאבק שזוכה להצלחה תקשורתית אדירה. שנית – מי שקובל על כך שמאבק מהפריפריה לא היה מקבל את אותו סיקור תקשורתי, צריך להלחם בכך ולא להאלם דום. שתיקה והעלמות מהסיקור התקשורתי אינם הדרך להלחם בחלוקה המרחבית בישראל אלא להפך. במו שתיקתם מוחקים אנשי הדרום את המרחב בו הם חיים מהתודעה הישראלית. במו אילמותם הם מחזקים את החלוקה המקוממת בין מרכז לפריפריה, במקום להצטרף למאבק שיכול סוף כל סוף לטשטש את הגבולות.
מחאת האוהלים איננה מחאה אשכנזית של שמאלנים מפונקים ממעמד הביניים התל-אביבי. הוזלת מיסים עקיפים, הטבות בחינוך, בריאות ודיור הן דרישות שמטרתן להיטיב את חייהם של הישראלים מהמעמד הבינוני ומטה ללא קשר ללאום, עדה, מגדר או מרחב מגורים. במקום להפנים מסרים של אנשי ציבור דוגמת מרגול שקובלים על כך שלקחו להם את הקיפוח עדיף להאזין ללוחמים חברתיים ותיקים כמו צ'ארלי ביטון שהגיע אתמול להפגנה הגדולה בתל-אביב וקרא לכולם לזעוק יחד.
זה לא מקרה שהדברים הללו נכתבים ערב תשעה באב. מאבקים פנימיים מביאים לחורבן. רק אם כל הארץ תתקומם המאבק הזה יגיע להישגים. זה הזמן לשבור את השתיקה.
מהפכה שקטה רועמת / יפתח דבש
עם ישראל יצא למאבק חברתי שבו הוא רוצה להרגיש כי הוא עם ולא פרטים בודדים החיים מלחמת הישרדות. עם ישראל רוצה להביע את כעסו וסלידתו מהפוליטיקאים שאמורים לייצג אותו, אבל לא רואים אותו ממטר. עם ישראל רוצה להיות שותף בהצלחה הכלכלית של מדינת ישראל ולא לראות כיצד אחרים מתעשרים על חשבונו, אז עם ישראל יצא למהפכה.
השלטון חי בזמן עבר שבו הידע של העם נרכש מאמצעי התקשורת הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים ולא הרגיש איך הטכנולוגיה החדשה של הרשתות החברתיות, הטלפונים הסלולרים המתקדמים, האייפדים והמחשבים הצליחו לחבר בין המחשבות שקיננו בכל אחד מהפרטים והפכו את התחושות לקול מחאה אחד גדול.
המאבק תקוע, הגענו לנקודה מסוימת חייבים לשמור על המומנט. צריך להתחיל לפעול באמצעים הטכנולוגיים, הרשתות החברתיות, המצלמות בטלפונים הסלולריים כדי לשמור על הגחלת להכות בברזל כל עוד הוא חם. איך ממשיכים לבנות פה חברה טובה יותר? איך נהנים מפירות עמלנו? כיצד ניתן להתייעל?
במשק יש המון עומס, המערכות מלאות בשחיתות, בביורוקרטיה, באנשים שאינם מתאימים לתפקידים בהם הם משרתים ופוגעים בנו כחברה כמדינה. אנחנו חייבים ללמוד לייצר ביקורת! לכן יש להקים קול צעקה ציבורית אמיתית בענייני המדינה, אנחנו נשפיע על ההתרחשות בה, ואנחנו ניישם את הלקחים שלה. אני מבקש לקחת חלק במאבק באופן פעיל ואמיץ ובכך לעמוד על זכותנו כבני אדם לחיות חיים טובים במדינתנו.ללא כל ספק זו מחאה שנולדה שימוש באינטרנט, על ידי כתיבה, תיעוד, והפצה ברחבי האינטרנט (פייסבוק, יו-טיוב) התפשטה "כאש בשדה הקוצים" זעקת מעמד הביניים. לכן עלינו להשתמש בכלים שיש לנו! המצלמה בפלאפון והאינטרנט האלחוטי הם אמצעים לתעד מקרים שגורמים לנו לאי נחת, זעזוע ותסכול. המטרה היא לבדוק את עצמנו היכן אנו שוגים כחברה מהם החולשות שלנו? מה היתרונות והמעלות?
המערכות בארץ קורסות, מצד אחד מראים לנו כלכלה משגשגת בטלוויזיה אבל מה הקשר אלינו? המערכות מסורבלות ועמוסות. הכול פועל עקום ולכן באמצעות כתיבה, תיעוד והפצה של מה שקורה סביבנו נוכל להתייעל. צלמו את המחדלים בבניין בו אתם גרים, את פטרונות בעל הדירה, את התור הבלתי נגמר בבנק, את השיח המעשיר עם המוכר במכולת, את האלימות הנפשית והכלכלית שמפעילים עליכם החברות הגדולות ומשרדי הממשלה האמורות להעניק שירות לאזרח – קנסות, אישורים, טירטורים וכו'. האם הביקור האחרון שלכם בחברת הסלולאר הסתיים כפי שרציתם? האם הביקור במשרד הרישוי עבר בנעימים? האם הצלחתם להתנתק בקלות מהכבלים? נסו לחשוב לאן פנינו ולאן אנו רוצים להגיע כחברה? האם מתייחסים אליכם בהגינות ? האם אפשר לשפר את רמת השירות ? להעלים את השחיתות והסחבת?
אלו שאלות שממתינות לפיתרון צלמו את מה שעובר עליכם במפגש עם הגופים הללו, כדי להעלות את החולאים האלה לסדר היום הציבורי. כך נהפוך את האינטרנט ואמצעי המדיה למראה של החברה הישראלית. נראה להם איך הכול נראה. כי הם זה אנחנו. מההנהלה הבכירה של המדינה, משרדי הממשלה, חברות במשק, מנהלים בכירים, פקידים, מנהלים, עובדי תפעל ועובדים סטודנטים נוער וכן הלאה. עתיד מדינת ישראל בידינו!
אין סיבה לחשוש מכך שאומרים שזה מאבק פוליטי. פוליטיקה היא היא הדרך היחידה להניע מהלכים חברתיים במדינה דמוקרטית. אל תיבהלו מכך שאומרים שזה מאבק של השמאל, מה שאתם מרגישים אלה עובדות הנוגעות לכל אחד מאיתנו בלי קשר לימין או שמאל, מרכז או פריפריה, דתיים או חילוניים, ערבים או יהודים, ותיקים או עולים חדשים. תאבקו על כל דבר קטן ואז יהיה שינוי. אם נציג את המציאות העובדתית היא תהיה חייבת להשתנות.
זה הזמן להתחיל. הפנים שלהם הם הפנים שלנו האם ככה אתה רוצה להראות?
