טיפולי המרה הן טכניקות פסאודו-מדעיות שנועדו לשנות נטייה מינית הומוסקסואלית להטרוסקסואלית. מדהים לגלות שהטיפולים הללו עדיין נפוצים גם ב-2019 ולא נשארו אי-שם מאחור, בשנות ה-90 או פשוט בימי הביניים. בהמשך ישיר יצאו לאקרנים בשנה האחרונה שני סרטים אמריקאים שעסקו בתופעה של טיפולי ההמרה. הראשון, "החינוך הרע של קמרון פוסט" של הבמאית דזרי אקוואן, זכה בפרס בפסטיבל סאנדנס ולביקורות אוהדות, אבל בארץ הסרט הוקרן רק בפסטיבל הקולנוע ירושלים. הסרט השני הוא "ילד מחוק" (Boy Erased), שדווקא כן זכה להפצה מסחרית בארץ. אולי כי מופיעה בו כוכבת מוכרת ואהובה, ניקול קידמן.
הסרט "ילד מחוק" הוא עיבוד לספר אוטוביוגרפי שכתב העיתונאי ג'ראד קונלי ב 2016, והוא סרטו השני של הבמאי והשחקן האוסטרלי ג'ואל אדג'רטון (שגם משחק בסרט). במרכז הסרט עומד ג'ראד (לוקאס הדג'ס, מועמד לגלובוס הזהב), צעיר הומוסקסואל, שנשלח למרכז לטיפולי המרה בשם "אהבה בפעולה" על ידי אביו מרשל (ראסל קרואו) ואמו ננסי (ניקול קידמן). עלילת הסרט מתרחשת בעיירה קטנה במדינת ארקנסו ונעה בין הטיפולים במרכז ההמרה, מערכת היחסים של ג'ראד עם הוריו ופלאשבקים לתקופת הקולג' שעוזרים לנו ללמוד על העבר המיני של ג'ראד.
הנושא של הסרט הוא לא יציאה מהארון, אלא התמודדות עם זהות מינית ועם הניסיון לשנותה. ולכן הסרט הוא קודם כל דרמה על משפחה ועל היחסים המורכבים שבתוכה. האב, מטיף בכנסייה ובעל סוכנות רכב מצליחה, שמרן ואוהב את בנו מאוד. אך מה זה אומר עליו שיש לו בן הומו? הוא מזמין את זקני העיר להתייעצות לגבי עתיד בנו והם אלה שממליצים לשלוח אותו למרכז לטיפולי המרה. לצדו עומדת האם המסורה והאוהבת, שלמרות אהבתה לבנה, הולכת אחר בעלה. ההורים שולחים את ג'ראד לטיפולים, מתוך אמונה שזה באמת יחזיר אותו למסלול החיים הרגיל וירפא אותו. גם הבן מסכים ללכת לטיפול מתוך אהבה להוריו ומתוך רצון לנסות לתקן (ואמונה שניתן לתקן).
הסרט עוסק בין השאר בשאלות של אמונה עיוורת באלוהים אל מול דת המדע, אותה מייצגת רופאת המשפחה שג'ראד נשלח אליה כדי לבדוק רמות טסטוסטרון בדם. הרופאה אומרת לג'ראד, עוד לפני הבדיקות, שהוא בריא ושאין בו כל פגם. שאלה נוספת שעולה היא אהבת האל אל מול אהבת הבן, שבעצם אינן סותרות זו את זו שכן ההורים באמת מאמינים שניתן לתקן את בנם, והם שולחים אותו לטיפול מתוך אהבה. האמונה שלהם היא שהומוסקסואליות היא חטא שיש להיגמל ממנו, כמו שנגמלים מסמים או מאלכוהול.
"ילד מחוק" הוא סרט של שחקנים. עם קאסט עשיר של זוכי אוסקר (קרואו וקידמן בתפקיד ההורים), מועמד צעיר לגלובוס הזהב ולאוסקר על הסרט "מנצ'סטר ליד הים" (לוקאס הדג'ס בתפקיד ג'ראד) ודמויות נוספות ומוכרות מהקהילה הלהט"בית (הבמאי הקנדי קסבייה דולן, הזמר-שחקן טרוי סיון והמוזיקאי האוסטרלי-אמריקאי פלי). המשחק של הדג'ס שהוא מצד אחד מופנם ומצד שני מלא עוצמה ורגש, שואב את הצופה אל תוך הפחד היומיומי שעובר המטופל במרכז. הסצנות בהן מופיעה קידמן משדרות רכות ואהבה, והן עוצמתיות ומרגשות (מאוד) במובן של יחסים בין אם לבנה היחיד. בעיקר הסצנה שהיא גם נקודת המפנה בסרט ובה נשבר ג'ראד וקורא לאמו לבוא למרכז ההמרה ולחלץ אותו מהחוויה הבלתי נסבלת. "fake it ’till you make it" זייף עד שתצליח, היא הסיסמה בה משתמשים במרכז ההמרה. כאילו באמת אפשר לזייף? וגם הצלחה בטיפול היא כנראה זיוף אחד גדול. והעיקר לשרוד את הסבל הנוראי ואת השיטות בהן משתמשים במרכז.
אפילו נקודה ישראלית יש בסוף הסרט: אחרי 4 שנים, חוזר ג'ראד לעיירה כשהוא מאושר ובוגר יותר. אביו נותן לו מתנה: עט עשוי עץ ארז מישראל שבו השתמש בכדי לכתוב את הדרשות שלו. העט הוא "עלה הזית" ומקום של פיוס והכרה של האב בזהות הבן ובעיסוק בו בחר להיות בבגרותו: עיתונאי וסופר.
הסרט לא קל לצפייה, לא ממש בגלל סצנות ויזואליות קשות (מלבד סצנת האונס בקולג' שגרמה לי לעצום עיניים), אלא בגלל הקושי הרגשי וההזדהות שנוצרת במהלך הסרט עם הגיבור ועם הסבל המתמשך שלו. ללא אפקטים מיוחדים או נופים ממקומות רחוקים, העלילה לוקחת אותנו אל תוך מקומות חשוכים, בתוכנו ובחברה, שהיינו רוצים לשנות ולתקן. במהלך קולנועי מאופק (יחסית) ומעניין, הופכת הצפייה בסרט לחוויה קולנועית מרגשת, למרות (ואולי בזכות) הנושא הקשה. לא חובה לראות בקולנוע, אפשר להסתפק בטלוויזיה, אבל העיקר לראות.
את הכתבה ערך מבקר הקולנוע אבנר שביט
