כל בחורה עוברת הטרדה מינית, ואם היא תגיד שהיא לעולם לא הוטרדה אז היא משקרת, או פשוט לא מודעת לכך. הטרדה מינית היא התנהגות לא רצויה של אדם אחד שגורמת לאי נעימות על רקע מיני לאדם אחר, לא משנה מה מינו או מגדרו. מגע או חיכוך בלתי הולם, דחיקה לפינה, הפעלת לחץ על פעילות מינית, מכתבים או שיחות טלפון לא רצויים הנושאים תוכן מיני – הם הטרדה מינית. גם בדיחות סטריאוטיפיות ואמירות סקסיסטיות על המראה החיצוני, מבטים עורגים ובהיות.
נכון, יש קושי לזהות מהי הטרדה מינית משום שהמושגים רומנטיקה, אהבה, משיכה וחיזור חופפים אחד לשני, ולכן התנהגות שנחשבת כחיזור מאדם אחד יכולה להיחשב כהטרדה מינית לאדם השני, ופעולה שנחשבת כרומנטית כשיש הדדיות, יכולה להיתפש כהטרדה אם אחד מהצדדים לא מעוניין בה.
כמעט כל בחורה שהוטרדה מינית או עברה אונס בחייה, מאשימה את עצמה. כועסת על כך שלא פעלה מספיק כדי לעצור את זה בזמן, או חושבת על מה היה קורה אילו היתה פועלת אחרת. אולי אם היה לה מספיק ביטחון עצמי או אם היתה חזקה יותר, הייתה יכולה למנוע משהו.
זו לא מחמאה, זו הטרדה
ובכן, כמו כל אישה אחרת, גם אני הוטרדתי מינית אינספור פעמים; בבית הספר, בצבא, בעבודה, במכללה, בכל מקום אפשרי. הייתי ילדה חסרת ביטחון עצמי וביישנית. התביישתי במראה ובגוף שלי, לא אהבתי אותו. הבנים בשכבה זרקו לעברי הערות סקסיסטיות ואני צחקקתי ושיקרתי לעצמי שאלו מחמאות כי אני יפה וסקסית, למרות שלא הרגשתי ככה.
במובן מסוים הייתי מודעת לעובדה שכל ה"מחמאות" שאני מקבלת, הן מילים לא במקום ואולי גם קצת מעליבות, אבל בכל זאת ייחסתי להן חשיבות. המילים האלו כמעט גרמו לי להרגיש טוב עם עצמי, בגלל זה מעולם לא הגבתי ברצינות, לא ידעתי איך לעמוד על שלי ולומר "לא". תמיד שתקתי. בדיעבד הבנתי שאותן המחמאות נחשבות להטרדות מיניות ויכולתי לעצור כמה מהן, אם היה לי את הביטחון להתנגד ולהעמיד את המטרידים על מקומם.
ביסודי למדתי בבית ספר דתי מעורב, עם בנים ובנות בכיתה אחת. זהו גיל שבו כל ילד מתחיל לחקור את גופו ולגלות דברים חדשים על עצמו. אני התפתחתי בגיל מאוד מוקדם, וכבר בכיתה ו' ילדי הכיתה נעצו עיניים לעבר החזה שלי. בהמשך למדתי בבית ספר דתי מופרד. שם ההטרדות החלו כשהגוף שלי המשיך להתפתח והחזה שלי גדל. בכיתה ז' הושפלתי מבנות שצחקקו לנגד חולצתי הצמודה שהבליטה אותו יותר, וגם הבנים בשכבה לא נשארו אדישים, הם זרקו לעברי הערות מיניות, צחקו ונעצו מבטים.
המורה, תסתכל איך גדלו לה הציצים!
אפילו המורים לא נשארו חייבים, באחת ההפסקות בכיתה ח', אחד הילדים צעק למורה למתמטיקה שבדיוק עבר לידנו: "המורה, תסתכל איך גדלו לה הציצים!". המורה הסתכל עליי והמשיך בדרכו. הרגשתי מושפלת וחסרת אונים, איך זה הגיוני שהמורה לא העיר על דבר כזה? בתור אדם סמכותי שאחראי על תלמידים, לא רק שלא העיר או העניש את הילד, אלא בחר לשתף איתו פעולה ולהתעלם לחלוטין מחומרת המעשה. לא נותרה לי ברירה ושתקתי, העברתי את זה בצחוק. לא היה לי למי לפנות, הרי אותו מורה שסמכתי עליו שיצא להגנתי, לא נקף אצבע לזכותי.
הטרדות מיניות ומקרי אונס קורים גם במשפחה, בין בני זוג ובין חברים, ולצערי גם את זה חוויתי. היה לי חבר ראשון כשהייתי בת 14. סבלתי ממנו הטרדות כשניסה בכל מפגש שלנו להכניס לי יד לתחתונים. שוב הייתי מצחקקת ומזיזה לו את היד, אך הרגשתי לא מספיק בטוחה בעצמי לקום וללכת. פחדתי לצאת "ילדה קטנה", פחדתי מהתגובות שלו, לא רציתי להיות לבד. לבסוף הבנתי שאני מנוצלת והוא לא בשבילי, ונפרדתי ממנו לאחר תקופה קצרה.
כבר אז הבנתי שזה הדבר היחידי שמעסיק את כל הבנים סביבי, אך עדיין סבלתי את הערותיהם בשקט. בתיכון זה התגבר, ובשלב מסוים התעסקתי רק במראה הגוף שלי, היה לי חשוב להיראות טוב כדי להרגיש טוב. לכן הפחתתי באוכל, וכך גם הביטחון העצמי שלי מולם היה נמוך.
עד שהגיעה הסטירה
ההטרדות המשיכו גם במהלך שירותי הצבאי מצד חיילים ונגדים ששירתו איתי. הרי זה ידוע שכל חיילת עוברת הטרדות מיניות בצבא, והרבה. בעיקר מחיילים שנראה כי פגשו באישה לראשונה בחייהם. במקרה שלי, היה חייל ספציפי שלא ויתר, ובכל הזדמנות שפגש אותי זרק לעברי הערות מיניות, גם כשידע שהיה לי בן-זוג. באחד הערבים בהם נשארתי לישון בבסיס, הוא הגיע, דחק אותי לפינה וניסה לנשק אותי בכוח. הפעם לא שתקתי, נתתי לו סטירה וצעקתי עליו שיצא החוצה. למזלי, הוא לא הפעיל יותר כוח ועזב את המרפאה.
לצערנו, אנחנו חיים בעולם בו החברה הכניסה למודעות שלנו שנשים צריכות להיות מאופקות ועדינות יותר, כדי שחס וחלילה לא יעוררו את היצר של הגברים. זאת במקום שילמדו את הגברים מגיל קטן איך להשתלט על היצר שלהם ולהתנהג בכבוד לנשים בחייהם. הרי זה כבר הפך לדבר לגיטימי שכשאישה שהולכת בלבוש מינימלי ברחוב, מזמינה לעצמה הטרדות מצד גברים או אפילו גרוע מכך – מזמינה לעצמה אונס.
הכל מתחיל ונגמר ביצר
ואין קשר בין הדברים, הרי הטרדות מיניות קורות בכל מקום. לא פעם ולא פעמיים קראנו ושמענו על מקרים בהם הבוס נגע בעובדת שלו, מפקד הטריד את החיילת שלו או על הבחורה שנאנסה בבית הספר. זה לא קרה משום שאותן נשים פיתו את הגברים על-ידי לבושן, אלא בגלל שאותם גברים לא משתלטים על היצר החייתי שלהם.
היום אני כבר יודעת מהי הטרדה מינית, והביטחון העצמי שלי הרבה יותר גבוה משהיה בעבר. כשאני מקבלת הערות לא במקום מגברים, אני מעמידה אותם במקומם ולפעמים כבר לא מייחסת להן חשיבות. מה שבטוח, כבר אין לי רגשות אשם על כך. אני יודעת שלא משנה מה אלבש ואיפה אהיה, אמשיך לסבול מהערותיהם של גברים שלא שולטים על היצר החייתי שלהם. ולא אהיה היחידה, זה קורה לכולן, בלימודים, בעבודה, בהליכה ברחוב, בנסיעה באוטובוס, במעבר חצייה ואפילו בזמן קניות בסופר.
