הרשתות החברתיות ופייסבוק בראשן מאפשרות ליוצרים צעירים להגיע להמונים ולצבור קהל. ספרות הרשת שהתפתחה בהן צוברת תאוצה בשנים האחרונות. אנשים שלא שמעו על אחד היוצרים שהפכו להיות סופרים צעירים, וודאי נתקלו באחד הסיפורים או קטעי הכתיבה של אחד מהם בפיד שלו. היוצרים התחילו מפוסטים בפייסבוק, צברו קהל עוקבים, הפעילו קמפיין מימון המונים להוצאת ספר שהופך מהר מאד לרב מכר.
אחד הסופרים שהחל את דרכו כיוצר תוכן בפייסבוק הוא אסיף אלקיים (25). אלקיים גדל במושב בצפון וכעת מתגורר ברמת גן. למרות ההתחלה הצנועה שלו, אלקיים כבר הספיק לפרסם טקסטים רבים במגזינים ואתרים שונים, הוציא את ספרו "פואטיקת השש בש" בעזרת מימון המונים (דרך "הדסטרט"). "ישנה אגדה שלפיה את הספר הראשון בסדרת 'הארי פוטר' כתבה רולינג על נייר טואלט. את שלי כתבתי על דפי הפייסבוק. אני לא בטוח מה מבזה יותר, אבל על התוצאה אי אפשר להתווכח" (מתוך "פואטיקת השש בש", אסיף אלקיים).
כיום אלקיים עובד על ספרו הבא, מדריך סדנאות כתיבה, והטקסטים שלו נלמדים בבתי ספר ומוסדות אקדמאיים.
מה הניע אותך לכתוב?
לאחר שנפצעתי מרסיס בצבא, עברתי שיקום והפרופיל שלי צנח. נאלצתי לעזוב את הלוחמה ובחרתי לעבור לחיל החינוך כמפקד של נוער בסיכון (נערי ונערות מקא"ם). כשסיימתי את התפקיד, ניסיתי להסביר למפקדות כמה אני מעריך את עשייתן ולא הצלחתי. הייתי גולנצ'יק יהיר שלמד פיקוד במשך חמש שנים, משהו באגו הטיפשי והילדותי שלי לא נתן לי לומר להן, אז כתבתי את שאני מרגיש בצורת מכתב שנקרא "להיות". המכתב התפרסם בקנה מידה מטורף, ועד היום מקריאים אותו בבה"ד 1, קורסים פיקודיים ועוד יחידות.
לאחר הצלחתו, תהיתי אם קיבלתי מתנה שאינני יודע עליה, וכתבתי שוב, הפעם בפייסבוק. משם הסיפור כבר ידוע. המכתב, אגב, נמצא גם בספר הראשון "פואטיקת השש בש", המכתב התפרסם בטירוף.
מה אתה חושב שעושה ספר לספר טוב?
קטונתי מלענות על שאלה כזו, אענה מה הופך ספר לטוב בעיניי. מבחינתי ספר אמור לעשות שני דברים:
1. להעניק לקורא הפסקה קסומה מן העולם.
2. ללמד אותו דברים שלא יוכל לקבל בדרך אחרת.
ללמד זה לא בהכרח חומר עיוני, אלא תפיסות, רגשות, מחשבות, תהיות שלא היה מוצא בסביבתו הקרובה. מבחינתי היכולת להנגיש לאדם עולם פנימי של אדם אחר זה סוג של קסם.
אבל כמו שאומר עוץ לי גוץ לי, לכל קסם, יש מחיר.
באיזה בית גדלת?
גדלתי בפריפרייה במושב פורייה שליד טבריה, בבית דתי לאומי. עם כל החבילה, כמובן.
יש מקומות שמשפיעים על הכתיבה שלך?
ברים ואוטובוסים בעיקר. אני מאוד מתקשה לכתוב במקומות שקטים. לתפיסתי, אתה לא יכול לכתוב סיפור כשאתה מרכז העולם במקום שבו אתה נמצא. עליך להרגיש פסיק מתוך סיפור שלם, פסקה קטנה מתוך ספר עב כרס, איש בודד בתוך כאוס של אנשים. הדבר העיקרי שאני עושה בסדנאות הכתיבה שלי, זה לנפץ את המיתוס לגבי מקומות 'מעוררי השראה'. מעורר השראה בעיניי זה כל מקום שבו יש אנשים. אם יש אנשים, בני אדם, עולמות, יש השראה. תנסי לתפוס כמה מדהימה היכולת לראות כל דבר ודבר סביבך כמעורר השראה. האין זה משנה את החיים מקצה לקצה?
תוכן הספר הוא לא סיפור, אלא קובץ קטעי כתיבה, בדרך כלל אתה כותב בצורה הזו?
כן, אבל קשה לי לומר שזה מבחירה. בשל היותי סופר שהתחיל מהפייסבוק, סגנון הכתיבה שלי התקבע לסיפורים קצרים. אני בהחלט יכול לומר שקיימת בי תשוקה עזה לכתוב סיפור ארוך, ומעבר לתשוקה, הספר המדובר כבר כתוב, אם כי יצאו עוד כמה ספרים עד שאחליט שהוא ראוי מספיק. הספר העלילתי המדובר, אגב, הוא על סיפור אמתי.
על מה אתה נהנה לכתוב?
אנשים פשוטים, שקופים, בעיקר. רוב הזמן אני מביט סביבי ולא מרוצה מהחברה שיצרנו לנו.
לכן אני משתדל לכתוב או על אנשים שונים מהחברה הזו, כאלה שמלאים בטוב טהור, או על החברה ועל מחשבותיי ודעותיי לגביה.
אם יכלת להגיד משהו לילד שהיית, מה היית אומר לו?
תעזוב את הפנימיה הצבאית, למרות התחזיות, אתה כבר לא תהיה רמטכ"ל, לך תלמד אמנות. סמוך עליי. ההשפעה שלך על העולם תהיה חזקה אפילו יותר. במחשבה שניה, אל. תמשיך ללכת לבני עקיבא ולהילחם על אידיאלים של ילדים, זה יצמיח ממך אמן עם תפיסות שונות מכל אמן אחר שתכיר. ותוריד ת'שפם בר מצווה הזה, יא פדחן.
צברת את הקהל דרך הרשתות החברתיות, האם האמנת שלטקסטים שלך תהיה השפעה כזו?
לא, ועדיין אינני מאמין. לפני חצי שנה גיליתי שהטקסטים שלי נלמדים במשרד החינוך, האם הילד חובש הכיפה וחסר הבגרות מהפריפריה היה מאמין ששמו יוזכר בבתי ספר שלא במסגרת האזהרה: "אסיף עוד יתחרט שהוא הלך לים במקום להגיע לבגרות?"
לפני חודשיים גיליתי שיש כמה וכמה אנשים בעולם שמסתובבים עם קעקועים של מילותיי מהספר שלי, אני באמת מאחל לעצמי שלעולם, לעולם, לעולם לא אאמין שאגיע למשהו. עדיף להיות מופתע ממאוכזב.
"פואטיקת השש בש" זכה להצלחה גדולה, אתה בדרך להוציא עוד ספר?
אכן כן! ממש בקרוב אעלה את פרויקט ההד סטארט לספר השני. למעשה נשארו לי כמה עריכות אחרונות בפרויקט, אני מעריך שעד סוף החודש כבר תגלי את השם של הספר החדש.
מה הפנטזיה שלך?
פנטזיה זו מילה גדולה, אשנה את השאלה ל'מה החלום שלך?'
הייתי עונה 'להיות מאושר', אבל איינשטיין כבר לקח לי את הקטע הזה, חצוף. בכל אופן, החלום שלי הוא לשנות משהו בתחום החינוך. אני מאמין שהחינוך בארץ כושל, ומניסיון, יש לי כלי שיכול לשנות אותו.
כשהייתי בחיל החינוך פיתחתי שיטת פיקוד חדשה. הספר העלילתי שדיברתי עליו קודם אמור לגעת בדיוק בזה.
אגלה שהוא גם עתיד להפוך לתסריט ואף קיבל חוזה מחברת ההפקות הגדולה בארץ. אבל בחרתי להוציא אותו כספר קודם. החלום שלי הוא שלא אתבדה, והספר הזה באמת ישנה את העולם בדרכו.
לגבי הפנטזיה, אסתפק בבקבוק וויסקי שלא נגמר לעולם. נס פח הוויסקי או שיט כזה.
אם היית יכול לבחור מישהו לשבת אתו לשיחה, מי היה מעניין אותך?
ללא ספק אנטואן דה סנט-אכזופרי, מחבר הנסיך הקטן. ועם אסיף של לפני חמש שנים, אני די בטוח שהוא נורא מאוכזב ממני.
מה השורה שכתבת שהכי מאפיינת את אסיף?
אין לי שמץ של מושג, הכול זה אני, זה אפילו לא כמו לשאול את מי אתה אוהב, אימא או אבא, זה כמו לשאול "איזה נשימה שלקחת בחיים הייתה הנשימה הכי טובה שלך". או משהו כזה. אבחר את זה: "צעיר מכדי להיות חכם, וחכם מדי כדי לרצות להיות מבוגר יותר".
כשאומרים את המילה "אמונה", מה עולה לך לראש?
הו, איזו שאלה נהדרת. אמונה היא הכול, הכול מתחיל באמונה, ונגמר בחוסר אמונה.
האמונה באדם היא תמצית החינוך, האמונה בעצמך היא תמצית ההצלחה, האמונה בעולם היא המקום ממנו צומחים מנהיגים.
דאמט, יצא לי יפה, אני אשמור את זה.
