הסוסיתא של הרצל
ישראל (2019), 84 דקות
בימוי: דויד קרינר
שחקנים: מיקי לאון, אוולין הגואל, ריימונד אמסלם, מתן לקס, נועה אסטנג'לוב, אייל שיקרצי
בערב שבת האחרון (18.1) נערכה בסינמטק שדרות הקרנה מיוחדת של הסרט "הסוסיתא של הרצל" בנוכחות הבמאי דויד קרינר. כ-200 איש ואישה הצטופפו יחדיו באולם החמים שהיה מלא עד אפס מקום. הערב התחיל עם דברי פתיחה קצרים של מנהל הסינמטק בני כהן וראש עיריית שדרות אלון דוידי, אשר בירכו שניהם על ההזדמנות להקרין בבית הקולנוע המקומי סרט המעמיד במרכזו את האקלים החברתי הצבעוני והמורכב של העיר הקטנה מוכת הטילים והאזעקות.
"הסוסיתא של הרצל" מגולל את סיפורו של יגאל גזית (מיקי לאון המצוין), מורה מתל אביב שמגיע ללמד קולנוע בתיכון "גוטווירט" בשדרות. המפגש שלו עם המציאות הביטחונית המתוחה בעיר, והכניסה לסביבה חברתית שונה לחלוטין מזו שהכיר בעיר הגדולה מציפות בתחילה פערים תפיסתיים ומעמדיים בינו לבין תלמידיו. אך כאשר הוא מבקש מהם לתעד את חייהם וסביבתם, נרקמת בין יגאל לבין הנערים מערכת יחסים קרובה ורגישה המטשטשת את ההבדלים ביניהם, ומספקת לכל אחד מהצדדים במשוואה הצצה לקשיים השונים איתם הצד השני מתמודד. הסיפורים המצולמים מאפשרים לבני הנוער לשרטט דיוקן אינטימי של מציאות החיים הטעונה והשברירית שלהם בפריפריה, ומעוררים אצלם שאלות של זהות ושייכות במקום בו היו רגילים, עד אותה עת, שקולם לא נשמע.
מפגש קצוות בין תל-אביב ושדרות. "הסוסיתא של הרצל": Youtube
עלילת הסרט מבוססת על סיפור חייו של הבמאי דויד קרינר. "ממש עכשיו אני סוגר 20 שנה מאז שהגעתי לשדרות" מספר קרינר רגע לפני ההקרנה. "הייתי שקוע אז, בעקבות סרט אחר, ברבע מיליון דולר חובות, אז הגעתי לשדרות כי ראיתי שמחפשים פה מורה לקולנוע. זה כבוד מאד גדול שאנשי שדרות יושבים פה עכשיו באולם מלא. זה מרגש אותי".
הסרט, שצולם כולו בשדרות, מציג נקודת מבט מפוכחת על המציאות היומיומית הלוחצת והשוחקת שמאפיינת את העיר הדרומית בשני העשורים האחרונים, וברובו מצייר את נופיה ואנשיה באור חיובי וחומל. עצם העובדה ששדרות מקבלת חשיפה שכזו על המסך הגדול מעידה על מידה של כבוד והערכה שיש לקרינר לעיר ולתושביה.
בדיון שנערך עם קרינר בסיום ההקרנה, כמה מהנוכחים בקהל סברו שהסרט מבטא בצורה מהימנה ומשכנעת את מרקם החיים החברתי של שדרות, ושהוא עושה חסד עם אנשיה. "תודה לך שאתה מאיר את תשומת הלב על המקום הנפלא הזה ומציג את האנשים החמים שחיים כאן", אמרה אחת מהנוכחות, "ותודה שאתה גם מאיר את חלק מהבעיות שיש פה".
צופה אחרת דיברה על המסר החינוכי הטמון בסרט ועל כך שהוא מאפשר לקולות שהושתקו זמן רב לבטא את עצמם. "אני רוצה להגיד לך שמרחב מאפשר לנו לבטא את מה שבאמת עובר עלינו. בתור מישהי שגדלה פה בשדרות לא היה לנו את המרחב הזה. מבחינתי ממש העברת את הסיפור האישי שלי. מה שהמורה בסרט עשה עם הילדים מעביר מסר מדהים לדיונים שאפשר לשנות תודעה דרכו. אני רוצה להודות לך על הסרט הזה".
אך לצד הייצוג החיובי והמכבד של שדרות, הסרט חוטא גם במידה לא מבוטלת של התנשאות ופטרונות כלפי תושבי העיר. הבחירה של קרינר לקרוא לדמות המורה בשם יגאל היא איננה בחירה תמימה. יגאל, האשכנזי הנאור מתל-אביב, מגיע לחנך, או לגאול, את הנערים מעיירת הפיתוח השבורה והנחשלת ומבקש לגאול אותם מעול מצוקתם החברתית והמעמדית באמצעות לימוד השפה הקולנועית. הסרט מציג קוטביות שטחית וקרה של המרכז הנעלה מול הפריפריה הנחותה, האשכנזים המשכילים מול המזרחיים הבורים, ישראל הראשונה מול ישראל השנייה. אין אמצע, אין שילוב אמיתי בין שני העולמות.
"הסרט קצת עצבן אותי. יש לי בעיה עם איך שאנשי שדרות הוצגו בו", הלינה אחת הצופות בדיון שהתקיים עם הבמאי בסוף הסרט. "ההדגשה דווקא של המסכנות וההוויה התרבותית הקשה שקיימת פה לא עושה חסד עם האנשים שחיים פה, ואני ביניהם. יש גם דברים אחרים טובים יותר בעיר, ולצערי הסרט לא השכיל מספיק להראות מהם".
צופה אחר מחה בנחרצות על האופן בו הוצגה העדה הקווקזית באחת הסצנות בסרט. "אתה מציג בסרט את העדה הקווקזית בצורה פוגענית ומכלילה. אתה מביא צד אחד של עדה שיש לה המון פנים שונות", ומיד לאחר מכן הוסיף "אם אני הייתי קווקזי שיושב בקולנוע וצופה בסרט הייתי יוצא מהאולם". בסצנה המדוברת מגיע יגאל לביתה של ליבי (נועה אסטנג'לוב), תלמידה ממוצא קווקזי שהוריה כופים עליה להתחתן עם גבר מהעדה בניגוד לרצונה. המשפחה מוצגת בסצנה באור שלילי ופרימיטיבי שמכליל ומכתים את המוניטין של העדה כולה, ללא כל צידוק עלילתי או נרטיבי.
את תפקיד ראש העיר שדרות מגלם בסרט אלי מויאל, שעמד בראשות העיר גם במציאות בין השנים 1998-2008, שנים בהן העיר ספגה מטחי רקטות כבדים שגבו את חייהם של עשרות מתושביה. מויאל, יליד מרוקו, ביטא בראיון לרדיו 101.5 FM במרץ 2018 עמדה גזענית כלפי עדות המזרח כאשר טען ש"טוב שהאשכנזים קיבלו את הספרדים ולא ההיפך, כי אחרת היינו מקימים במזרח התיכון עוד מדינה ערבית".
הבחירה של קרינר ללהק את מויאל לסרט על אף הדברים הפוגעניים שביטא בראיון מהווה עדות נוספת לאג'נדה הפטרונית שמועברת מבלי משים באמצעות הסרט. זו לא הציונות אליה התכוון הרצל.
"הסוסיתא של הרצל" מוקרנת בתאריכים ושעות משתנות בסינמטק שדרות ות"א
