אם תקשיבו היטב לכל מה שקרה בקולומביה, תוכלו לשמוע את נינט מבצעת את "ים של דמעות" בין משימה למשימה. כל כך הרבה דמעות לא נראו על המסך מאז הגמר ההוא בניצנים, עד שהגיעו הזוגות במירוץ למיליון לקולומביה ושברו שיא חדש – האמנם? אחרי שהמפיקים השתמשו במקסיקו כדי לחמם מעט את הגווייה של העונה השישית, הם הבינו שקולומביה כשלעצמה לא מספיקה בכדי להפיח חיים בעונה הזו. צריך להוציא לפועל את נשק יום הדין של תכניות הריאליטי – הרגש.
כבר בפרומואים לפרק של קולומביה מבטיחים המפיקים הרבה דמעות, שהתגלו לאחר מכן כעוד עריכה מגמתית ולא מאתגרת במיוחד; ירדן ואן, המאמיות הכחולות, ניסו בכל הכוח לגרום לצופים לבכות יחד איתן, אך ללא הצלחה. הנפילה של ירדן בפרק הקודם, שכללה זום אין על הפרצוף העצוב של אן, צולמה כמו סצנת סיום בסרט בוליוודי. אפילו הפאוור קאפל אוולין וטוהר, שממוקמים במקום השמיני בסולם האותנטיות של הריאליטי, יצאו לגמרי מלאכותיים עם הגעגועים לילדים שלהם. ככה זה כשדוחפים למסך כל עשרים שניות בממוצע ילד קולומביאני.
מזל שיש את האחים ברזני, שבדרכם המיוחדת מצילים את המצב וגורמים לשאר הזוגות להצטייר כבכיינים; נטע שמצליחה איכשהו ליהנות מכל משימה, כשהיא ממזערת ים של רגשות לכדי שתי מילים "מה נשמע"? ועומר שאומר תמיד את הדבר הלא נכון בזמן הכי נכון לצופים. וכמו אחים טובים הם גם מחליפים תפקידים כשהם משתעממים מהמשחק. במעבר חד, רגב והלן מחפשים מעט רומנטיקה בין רגע שבירה אחד למשנהו, שמתפוגגת כשרגב מחליט לזייף – ולא בקריירת השירה שלו.
אז מה היה לנו על השטיח?
רגב והלן מסיימים במקום הראשון, לראשונה ללא עצור מאז תחילת העונה, ומשיבים לעצמם את הכבוד האבוד. במקום השני אן וירדן, ובקיצור "הזינות", שנפרדות מקולומביה במצב רוח מרומם. עדי ומיתר, הברמנים, מנצלים את העצור של הדוגמנים כדי לגנוב את המקום השלישי. דניאל ואליהו מיד אחריהם במקום הרביעי, עם 15 דקות מורטות עצבים. האחים ברזני לא מפסיקים לחפור כל הדרך למקום החמישי. במקום השישי, טוהר ואוולין מוכיחים שוב שמשימות הרות גורל הן לא בדיוק הקטע שלהם. מור ומור, האימהות הוורודות, מסיימות את דרכן במירוץ – כנראה שקולומביה שבעה מהדמעות שלהן.
