אין מנוס. לשכב על הספה היום ולצפות בתוכנית ריאליטי בעודי מנשנשת עוגיות שוקולד צ'יפס עם כוס חלב, זה מחדל. ראשית, יהיה עליי להתנצל על מספר דברים. כוס החלב איננה חלב שקדים/אורז/קוקוס, כי לא הספקתי לרכוש והשותפה שלי לדירה אוהבת בעלי חיים מתים, אז זו אשמתה לחלוטין שהיא בוחרת להיות עיוורת 24 שעות ביממה, בניגוד אליי. אני עיוורת לפרקים. שנית, אצטרך להתנצל על השוקולד צ'יפס, וגם על הריאליטי. זבל, הכל זבל. איך אני לא אוכלת פריכיות עם ממרח טופו, כשברקע סדרה דוקומנטרית המגלה עוד נתונים מאכזבים על דור ה-Y.
הטרנד החדש שתפקידו למלא את החלל ולחסוך מאנשים רביצה על ספות עם גילטי פלז'ר מתקתק, הוא לקנות את הטייץ היקר ביותר, את נעלי הספורט הראשונות בחנות שיגרמו לכם לעיוורון צבעים. אם את אישה, את תרכשי גוזייה אשר תמעך את שדייך, על מנת שלא יתזזו להם מצד לצד הסוררים. אם אתה גבר, אתה תקנה גופייה החושפת את קווי המתאר בחלקו העליון של גופך. לכולם מטרה משותפת, להיראות מוצקים וחטובים ככל האפשר. מהו הטרנד המציב בחזית את מודל היופי המצומק, 300 שקלים לחודש וזיעה ניגרת? מנוי לחדר כושר, תפריטי תזונה ומאמנים אישיים. דיי נו.
תעשי מה שאת אוהבת
זה שאנחנו חיים בעידן המקדש את הגוף, זה לא חדש. מה שכן, לעיתים צצה אג'נדה חדשה שמנסה לשנות את המצב העכור לפיהו עצמות בטן זה סקסי. אז מגיחה אישה עבת גוף שמדגמנת "מידות גדולות". גם היא נדרשת לעמוד בסטנדרט מסוים של צלוליטיס אפסי, על אף משקלה שעולה על 25 קילוגרם פר רגל . גם אישה שבוחרת לשמור על אג'נדת הקימורים, נדרשת להגיח מידי פעם לחדר הכושר. כאילו זה לא מספיק קשה ללמוד לקבל את עצמך כמו שאתה, ועוד שלל מנטרות בדבר קידוש העצמי, אתה חייב לעבוד על עצמך, תמיד. גם אם אתה שמן או רזה.
המודעות החדשה מחסלת מחשבות שמנות, היא רוצחת לנו את השעה על הספה עם העוגיות, החלב והטראש. "העיקר הבריאות", סדנאות גמילה מעישון, פיתה בגודל של כדור פלאפל במחיר של דג לוקוס, בחסות משטרת התזונה חלי ממן, פילאטיס בבוקר, הליכון בערב, חיים נטולי אלכוהול, או לחילופין כוס קאווה- שאיך לא, מזוהה כמשקה הכוסיות האולטימטיבי.
היחסים הכלכליים שהשפיעו על היחסים החברתיים שהשפיעו על התפיסה העצמית שלי לפיה אולי אהיה מאושרת יותר אם אהיה בעלת מודעות עצמית גבוהה יותר, ולפיכך לא אנשנש קרואסון שקדים. אולם המרדף לא תם, כי בשעה שאני אוכלת קרואסון שקדים אני מתארגנת לאימון אישי בעלות 80 ₪ לשעת סבל וייסורים. שלמעשה עולה לי 125 ₪ כי בדרך אני קונה חפיסת טבק. "כל מה שאת רוצה, יכול לקרות", טפטפו לי כל חיי. אני רוצה לשכב על הגב להתהפך על הבטן ולהזיז את המוח שלי במקום את הירכיים. אבל אני גם רוצה להיות רזה, ומלאה מכסף ולא מפחמימות. הייתי כותבת גם אהבה אבל זו דיאטה זמנית. מישהו התקשר לדור ה-Y ושאל מה המצב? אויש, הרדידות.
