ב"משחקי הרעב" לוקחים חלק 24 נערים ונערות בין הגילאים 12-18, שנבחרו בהגרלה. הקונספט הכללי של המשחק: הורגים זה את זה ומי שנשאר אחרון מנצח. בעולם שולטת מדינת "הקפיטל" ולה כפופים 12 מחוזות, מרחבי בטון אפורים מתקופת המהפכה התעשייתית באנגליה, המאוכלסים באומללים חסרי כל. בקפיטל, שולטים בני הבוהמה, חבורה של דמויות דראג צבעוניות ומרושעות שנשלפו ישירות מבימת "אוף ברודווי" ומארון הבגדים של ליידי גאגא. כל שנה מתרחשים משחקי הרעב למען "יראו ויראו", כדרך לציין את ניצחון הקפיטל על המרד מהעבר.
הגיבורה קיטניס, נערה יפה ואמיצת לב, מתנדבת להיכנס למשחק במקום אחותה הקטנה ששמה עולה בהגרלה. באותו הרגע סוף הסרט הופך לידוע וברור לצופים, קיטניס תנצח את המשחק וכל האלמנטים הקולנועיים פועלים יחד כדי להעביר את המסר הזה. קיטניס ממלאה את תפקיד הגיבורה ההוליוודית הסטנדרטית, "המריה" המעונה הקדושה, שמבקשת לצאת נגד השיטה. כמו אלה יוונית מהמיתוסים הארכאיים, אמזונה חסרת פחד, היא יוצאת לעצור את כל מה שרע בעולם, מצוידת בחוצפה וחץ וקשת.
לפני שהמשחק מתחיל, המתמודדים עוברים "מייקאובר" מהפכני והופכים לסופרסטאריים האולטימטיביים ומשווקים לקהל כמו לחמניות חמות. קיטניס, היא חביבת הקהל ופיטה, הבחור שעלה יחד איתה בהגרלה מאותו מחוז, הופך לצל על ידה. כחלק מהניסיון שלו לרכוב על ההצלחה שלה, פיטה פוצח בווידוי קבל עם ופריים טיים על אהבתו לקיטניס. קיטניס מצידה, כועסת על שהשתמש באהבה אליה כדי לזכות באהדת הצופים. לעומתה המנטור שלהם ומפיקי המשחק שמחו על וידויו של פיטה, כי כמה שיותר רייטינג הרי זה משובח. קיטניס לבסוף מבינה שהדרך היחידה לשרוד במשחק ולהציל עוד אדם, היא להמשיך לשחק את סיפור אהבה המזויף ביניהם.
בהוליווד כמו בהוליווד, העלילה לא יכולה לשרוד ללא סיפור אהבה אפילו אם הוא מזויף. אין באמת צל של סיכוי לגיבורה נשית להציל את העולם לבדה, המיינסטרים ההוליוודי השמרני, מפקיד לצידה גבר ואף אחד, אפילו לא מנהלי המשחק, לא יכולים לעמוד נגד זוג האוהבים חסרי המזל. ברגע אחד ובפשטות שרירותית, כללי המשחק הנוקשים ששרדו במשך 74 שנים, נשברים ומאפשרים למשחק להסתיים עם שני מנצחים ולא אחד.
לקראת סוף הסרט מתרחשת תפנית, הקריין מודיע שוב על שינוי החוקים של המשחק ודורש מנצח אחד בלבד. באקט מחאה מציעה קיטניס לפיטה לאכול יחד פירות מורעלים ולמות יחד, רק לא להרוג זה את זה. דקה לפני עוצר הקרין את המשחק ומכריז עליהם כעל המנצחים. זוהי הדרך שלהם לנצח את המשחק ואת השיטה כי שניהם שרדו, השאלה היא באיזה מחיר?
המסר המדכא משמר תפיסה פטריארכאלית נושנה, כי אין לאישה מקום לבדה ואין לה אפשרות לנצח. הדרך היחידה לנצח ולצאת נערצת היא רק כחלק ממערכת יחסים רומנטית והטרוסקסואלית, אפילו אם זו מזייפת. קיטניס צריכה להמשיך לשחק את המשחק גם אחרי שהוא נגמר. בסצנות האחרונות של הסרט האישה החזקה כבר לא אמזונה או זונה היא הפכה לאישה החסודה, "המאוהבת" בעל כורחה. זו הדרך היחידה שהסרט מאפשר לה לשרוד, מצד אחד היא ניצחה את המשחק ומצד שני המשחק ניצח אותה. המסר המדכא לא מחדש שום דבר וכנראה שעל המסך, כמו במציאות, הזוגיות הלבנה ההטרוסקסואלית תמיד מנצחת.
