נדמה שאייל גולן הוא כבר לא המרוויח הגדול של ערב העצמאות, מה שגורם לו לעשות מעשה פזיז, ולהוציא אלבום מחווה לציון 30 שנה למותו של זוהר ארגוב. הכל כדי להחזיר לעצמו את תהילתו האבודה, ולהראות לכולם שהכתר עדיין נמצא על ראשו.
חגיגות ה-70 שנה למדינת ישראל יהיו שמחות במיוחד עבור הזמרים הפופולריים, כי כמו בכל שנה הם יקפצו בין במה לבמה ברחבי הארץ, ולבסוף ירקדו על מדרגות סניף הבנק. כך גם מסלולו של גולן, הוא יופיע בארבע ערים שונות, ויקבל עבור כל הופעה סכום עתק של כ-200 אלף שקל מכספי משלם המיסים. השנה נראה שיש לגולן מתחרה צמוד (עומר אדם), שעדיין לא לכלכך את ידיו בתעשייה ומצליח לקטוף את תואר הנחשק. וכך, פרצופו האמיתי של גולן והתאווה הבלתי פוסקת לשמר את מעמדו, נחשפת לעיניו של הציבור שקונה את כל מה שמוכרים לו.
כשמדינה שלמה תחגוג עם גולן את חגיגות ה- 70, זוהר ארגוב, מי שמכונה המלך של המוזיקה הים תיכונית, ימשיך להתהפך בקברו. זה בגלל שאלבום המחווה שהופק עבורו, הכולל עיבודים חדשים לשיריו, עם סימפול של קולו יחד עם קולו של גולן, מסתובב חופשי.
אלבומו החדש של גולן, "נכון לתמיד", הופק כחלק מפרויקט "לשיר בשניים" כמחווה למורשת שיריו הבולטים של ארגוב. למרות העיבודים החדשים והמרעננים של המפיק יעקב למאי, והניסיון להנציח מורשת שירים נוסטלגית בצורה חדשה ומעניינת, מדובר בעוד רעיון כושל מיסודו, החושף את הדריסה המוזיקלית של גולן למען התהילה.
גולן הוא אחד הזמרים הבולטים במדינה, במהלך הקריירה שלו הוא הספיק להוציא 20 אלבומי אולפן, לזכות במגוון רחב של פרסים ותארים ולהופיע על במות גדולות. ובעיקר גרם למדינה שלמה להתמכר לשיריו, שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמוזיקה הישראלית בעשוריה האחרונים. בכל אלבום וסינגל שהוציא הוא הצליח להצביע על מקוריות, סטייל אישי וערבוב בין מזרח למערב. קאברים רבים שביצע השאירו אבק לביצוע המקורי, כמו הקאבר לשיר "האהבה הישנה" של שלמה ארצי, ולא פעם הוא סומן כיורש העצר הבא של המוזיקה המזרחית-ישראלית.
הניסיון המגוחך לשתול קול של זמר ישראלי בשיריו של ארגוב, נעשה לראשונה לפני תשע שנים באלבום "מונו" של הזמר שלומי סרנגה. הוא הקליט דואט מחווה עם ארגוב לשיר "עוד יום יבוא", שזכה גם להפקת קליפ דמיוני ערוך וחתוך היטב, בו שניהם עומדים על במה אחת ושרים. קליפ זה מציג ומוכיח שהניסיון להיכנס לנעליו של ארגוב הוא מיותר.
במבט ראשון, האלבום של גולן נראה כמחווה תמימה ורצון לשמר את מורשת ארגוב, אבל גולן חטא ואין כל סיבה לסלוח לו על כך. הזילות האיומה בשיריו של ארגוב בידי זמר ששמו הולך לפניו והניסיון האלים, החתרני והמניפולטיבי לקחת את כתר המלך באמצעות שילוב קולות "ידידותי" נחשף לאוזנינו ולעיננו, כשבעטיפת האלבום ארגוב וגולן יושבים יחד, בצורה ערמומית ועשויה היטב.
בשירי דואט אין דבר המצדיק את החיבור המדומה, המנסה לחדש גרסאות שיצאו לפני 30 שנה, יש כאן עיבוד בנאלי ושטחי המציג את גולן כזמר שוויתר על כללי המשחק המוזיקליים. אם כבר מחווה לזוהר ארגוב, עדיף שהיה מחדש בעצמו את השירים ויוצר פרשנות משלו, מבלי לחלל את רוח הקודש.
בתרבות הישראלית יש נטייה לקבל את העשייה הכוחנית שצוברת תאוצה בשנים האחרונות, גם אם היא נתפסת כמגוחכת וחסרת תוכן והיגיון. זמרים פופולריים מבצעים מחוות לזמרים שאינם בחיים, ואלו מנוצלות לטובת תהילתם של הזמרים שעודם בחיים. כך קיים ניצול ופגיעה במורשת הייחודית של המתים, והכל בשביל לקטוף עוד תואר נחשק.
גולן ימשיך לצבור תהילה מזויפת, מורשת של מלך אחד ומדינה שמזדקנת, גם אם לא יזכה בתואר הזמר שהכניס הכי הרבה כסף ביום העצמאות. הוא ימשיך לחפש עוד פרצות אמנותיות אותן יהיה אפשר לנצל, אבל הרכיבה על תהילתו של האחר תוכיח לכולנו בסוף מי הוא המלך האמיתי גם אם הוא לא בחיים.
