כל אדם בעל חשבון פייסבוק בשנת 2017, מוצא עצמו מדפדף בו בוקר, בוהריים, צהריים, ערב ולילה. בואו נודה באמת, זה כיף. קליק אחד והופ! אתם עמוק בתוך חייהם הפרטיים של מכרים, או אפילו טוב יותר – סלבס. הזמינות הזו מספקת את יצר המציצנות, והופכת אותנו למכורים מושבעים 24/7. אבל למען השם, מה נסגר עם הפייסבוק לאחרונה?
אחרי 13 שנים שהוא חלק בלתי נפרד מחיינו, אני מכריזה בזאת על אובדן הזוהר של הפייסבוק: איפה טראש האיכות שיסלול את זמן הנצח בקופת החולים, בעבודה או בזמן שידורי "סברי מרנן"? הפיד המרתק הוחלף בטרנדים מתחנפים ללייקים שמבזבזים לכולנו את הזמן ונדמה שמה שהיה פעם אסקפיזם קל, הופך היום לעבודה קשה. אין לי מילה אחרת חוץ מ- הצילו!
הנה רשימת שלושת הטרנדים הכי יבשים ומציקים בפייסבוק לשנת 2017:
במקום השלישי: "תייגו את…"
מדובר במסחטת הלייקים, התיוגים והשיתופים הקלה ביותר עבור עמודי פייסבוק שונים, בעיקר העסקיים. כל תגובה על הפוסט מקפיצה את העמוד בפיד של החברים, ומגדילה את משמעותית את החשיפה לעמוד. חלק מהפוסטים יכולים להיות משעשעים, אבל למען האמת רובם פשוט חסרי פואנטה (כן, אני רצה לשלוח לך פיצה על חשבוני כי לא הגבתי לתיוג שלך תוך 5 דקות). "תייגו את החברה הזאת ששונאת חורף", "תייגו את החבר הזה שקשה לו לקום בבוקר" – אנחנו חיים במדינה של "בירות, מטקות ושמיים" (א. גולן) ולכולנו קשה להתעורר ללו"ז התובעני של יום ראשון, אז מה בדיוק חידשתם לנו כאן? לא שמעתי עדיין על מישהו שהתיוגים פתרו לו את הבעיות בחיים. תשאירו את הקרדיט לפתקים בכותל.
במקום השני: "אנשים עם השם הבא…"
נתחיל ב- די!
די עם פוסטים על הגרלות שונות שמרמות את 2 מיליארד משתמשי הפייסבוק, ודוחסות כמות לא הגיונית של שמות לרשימת ה"זוכים". תעשו מאמץ קטן ותפחיתו בשמות למען האמינות. כשהפוסט מכוון לכלל משתמשי הפייסבוק בישראל, קשה שלא להיות חלק מהזוכים שהשמות הפופולאריים הם יוניסקס: דניאל, עמית, יובל, שי, ירדן, אלמוג וחן. אבל מה עם אנשים שקוראים להם עטרה, זהבה או מוחמד? אנחנו במאה ה-21, תתקדמו.
ובמקום הראשון: פיצה, המבורגר, סושי ו- "יו איזה מגניב זה בנות שאוהבות לאכול".
אם תתקלו באימג' של שתי נשים רזות, יפות, וחשופות לכל, מאכילות אחת את השנייה בג'אנק פוד תחת הכתוביות "אני והחברה שלי" – תדעו שהגעתם לפוסט הגרוע לשנת 2017. דווקא בתקופה בה נשים נאבקות בייצוגים שונים בתרבות המקדשים את אידאל היופי ושוברות שתיקה (קמפיין #Metoo), מגיע פוסט כזה ומזכיר לנו שהדרך לשינוי חברתי עוד ארוכה. מה הופך אותו לכל כך וויראלי? הרצון להידמות לנשים ששפר עליהן המזל וזכו להגשים חלום – לאכול ולהישאר רזה, מעורר בנו תקווה ושולח אותנו לעוד שבוע של דיאט כאסח, שתתפתח ביום מן הימים להפרעת אכילה.
איך זה שאנחנו מסמנים את הטרנדים האלה כרדודים ובכל זאת ממשיכים ליפול אליהם? לפי מחקר של האוניברסיטה הפתוחה (2017), המעורבות (לייקים ותגובות) של משתמשי הפייסבוק בפוסטים נובעת מהצורך בבניית זהות פיקטיבית. כולנו רוצים להרגיש שייכים, להיות חלק מ"הדבר החם הבא", גם אם זה בא על חשבון הערכים שגדלנו עליהם. נדמה ששכחנו שמתחת לפוסטים, מסתתרת מטרה נעלה יותר לפייסבוק – רשת חברתית. בעידן בו הזמן קצוב והמלאכה מרובה, פייסבוק היה יכול להיות דרך נהדרת לתחזק קשרי חברות בשלט רחוק. אבל מה שקיבלנו, זה רשת אחת שמדרגת את הצלחתם של 2 מיליארד אנשים על סמך מעורבותם בפוסטים חסרי תכלית.
