כל שנה מחדש במהלך חודש יוני מוצגים ברחבי הארץ ירידי ספרים לכבוד שבוע הספר, למה אדם שרוכש ספרים כל השנה צריך גם את המועד הזה? מה הסיכוי שדווקא המפגש בשבוע הספר יעניק לאדם שלא קורא ספרים בכלל את החוויה הזו ואת הרצון לקנות ספר? האם היריד פונה לאנשים שצורכים ספרות שאולי זהו הרצון לייצר מודעות בקרב אנשים שפחות מקורבים לעולם הזה?
שבוע הספר לשנת 2018 יסתיים בשבת הקרובה (16.6), אבל רגע לפני שהסופרים יכניסו את עט החתימה המהודר שלהם חזרה לכיס, חשוב שנבין האם שבוע הספר הוא טקס תרבותי פגאני בימים של דור המסכים, או שמא אסור לעולם להפסיק לתת לדיו טרי ממכונת הדפוס את הכבוד הראוי לה? מעיין דורון ודניאל דהן, כתבות במגזין התרבות מעמול מחזיקות בדעות שונות בנושא:
דורון: "שבוע הספר חייב להמשיך ולהתקיים דווקא בגלל שיש מעט מאוד דברים שהעולם הטכנולוגי כמעט ופסח עליהם – כמו ספרים. למה שלא ניתן לו להמשיך להתקדם בלעדיהם? אז נכון שקיימים כבר ספרים דיגיטליים, אבל הדף והדיו עדיין קיימים, בואו נמשיך להתייחס אליהם בכבוד. כבר מגיל קטן אהבתי לקרוא ספרים, הייתה לי מנורה קטנה ליד המיטה ורק בעזרת ספר טוב יכולתי להירדם. כשגדלתי, התחלתי לאגור אותם ולחזור לקרוא איזה ספר שאני רוצה, מי שאני מלווה לו אחד חייב להחזיר ומי שלא מחזיר אני יודעת".
דהן: "המודעות לספרים ולקריאה היא משהו שאפשר להתווכח עליו במיוחד בימינו כשרוב הצרכנות היום היא דיגיטלית, אותו דפדוף ווירטואלי שמעניק לנו רגע אינטימי קטן בסוף היום. דור הילדים היום נולד לתרבות המסכים ופעמים רבות ההורים לא יכולים למנוע את זה מהם. הילדים לא אשמים, העולם התקדם והרבה מהאנשים עסוקים מדי בשביל למצוא זמן לקרוא, ואם כבר כן מוצאים זמן אז מעדיפים להשקיע אותו בדפדוף ברשתות חברתיות שמאפשרות שטף קצר של מילים. כבר מיושן ללכת לספריה להשאיל ספר, ועבור אנשים מסוימים, לשלם על דפי נייר זה כבר לא כלכלי כשאפשר לקרוא טקסטים באינטרנט בחינם".
אז למה בכל זאת היריד מתקיים שנה אחר שנה?
דהן: "ייתכן שהורים לילדים רוצים גם לחשוף את ילדיהם לתרבות יותר מוחשית ולכן שבוע הספר הוא מן נקודת אור בתוך העולם הטכנולוגי שהולך ומתרחב. הוא מציע בילוי מחוץ לבית, מחוץ למסכים ופונה לא רק לאנשים שמתעניינים בספרות אלא מציע מגוון אירועי תרבות- הצגות, מופעים וסדנאות שונות. מלבד הילדים, המבוגרים שגדלו על ספרים כנראה לעולם יישארו נאמנים להם וימשיכו לקנות מהמדפים, ומי שמתעקש לקנות ספרים קונה בעקביות, משייך את אהבתו לספרים לסגנונות וז'אנרים מגוונים ועוקב אחר סופרים וסופרות".
דורון: "חלק מהעולם שלנו היום היא הטלוויזיה, אנחנו פותחים איתה את הבוקר וסוגרים לצידה את היום, נרדמים איתה בלילה עם איזה סרט טוב שלא משאיר שום מקום לדמיון. מהצד השני יש את הספרים, שכשקוראים אותם אפשר לפתח את הדמיון: מדמיינים את הדמות כמו שאנחנו היינו רוצים לראות אותה, ולא כמו שהשחקן נראה. מדמיינים את התקופה, את הסביבה ואת המספר. מה יותר כיף מאשר להתנתק לשעה שעתיים ביום ממירוץ השגרה, ולהתחבר לדמיון?"
השאלה שיש לשאול היא מה יקרה כשדור הילדים של היום יגדל? הספרים ייכחדו ומקומם יהיה לנצח על המדפים בלי שאיש יבוא לשלם על המילים שנכתבו בקפידה ופורסמו? האם יהיה מקום להוצאות הספרים? והאם בכלל שבוע הספר הוא הסיבה להנחה של קיומו של תחום הספרות? שבוע הספר חייב להתקיים, אסור לבטל אותו בפריפריות כמו שהשרה מירי רגב ביטלה. הספרים צריכים להיות נגישים לכולם ואם יש שבוע אחד בשנה שמאפשר חשיפה גדולה יותר לספרות – אז למה לבטל אותו? ספרים יכולים רק לתרום לילדים וגם למבוגרים, אם זה בפיתוח של השפה ולמידת מילים חדשות ואם זה בבריחה קלה מהעולם שלהם ופיתוח הדמיון. את הזכות והבחירה לקרוא צריך להשאיר בידי האדם ולא להכריח אותו להתקדם עם הטכנולוגיה.
