במרכז סרט הדוקו-דרמה "חטיפה: החיילת מקו 300" ששודר אתמול (שבת, 5.5) בקשת ניצב סיפורה של החיילת אירית פורטוגז ז"ל, שאת דמותה האמיצה מגלמת השחקנית דניאל גל. יוצר הסרט, נתי דינר, מתאר את סיפורם הכואב של נוסעי קו 300 מתל אביב לאשקלון באפריל 1984, דרך עדויות של החטופים מבפנים ואנשי מערך הביטחון שעמדו מבחוץ. חטיפת קו 300 הפכה מהר מאוד לפרשת קו 300, לאחר שצלם עיתונות צעיר חשף ששניים מהמחבלים נותרו בחיים לאחר המקרה. דבר שהוביל לחקירה שבסופה גילו שאזרחים ואנשי ביטחון ביצעו בהם לינץ' והרגו אותם.
את סיפור החטיפה אמא שלי סיפרה לי כבר מילדות, מנקודת מבט של מי שהייתה על הקו וירדה ממנו בזמן ובמזל – ממש באותה התחנה שבה המחבלים עלו. למרות שחברת הילדות שלה, החיילת מקו 300, קראה לה לשבת לידה במושב האחורי של האוטובוס, והיא החליטה שלא לעלות. ראיון אינטימי עם לימור שמחי, על הסרט ועל התקרית הטראומתית כפי שהתרחשה במציאות.
מה קרה באותו היום?
"אמא שלי לא אהבה שאני יוצאת כל יום בערב מהבסיס הביתה ובמיוחד שאני מגיעה בשעות החשכה, משום שהמושב היה מקום מפחיד בלילה, היא דאגה שהמפקד שלי יגיע לביקור בית ויראה במה מדובר. הוא הגיע והבטיח שכל יום כשאצא הוא יקפיץ אותי לתחנה של קו 300 לאשקלון בשעות האור על מנת שאספיק להגיע הביתה לפני החשכה. באותו היום, כמו כל יום, המפקד הקפיץ אותי לתחנה ועליתי לאוטובוס, הוא היה עמוס וראיתי את אירית יושבת בסוף האוטובוס. היא הרימה את ידה וסימנה לי לבוא ואני בהינף יד אמרתי לה שאני יורדת כי עמוס נורא. בתחנה לאחר מכן ירדתי, אמרתי שלום ובדיעבד מסתבר שבתחנה זו עלו המחבלים. חיכיתי לאוטובוס הבא, עליתי לאוטובוס מאסף, קו 311 וכמובן שהגעתי באיחור הביתה. אז, לא היו טלפונים ואני זוכרת את אמא עומדת בחלון ומחכה שאגיע. ברגע שנכנסתי הביתה אמא צעקה עלי משכה לי בשיער התנהגה כמו מטורפת, אז עוד לא ידעתי מה קרה".
יש דימיון בין החיילת בסרט לבין אירית?
"כן, היא הייתה ילדה טובה, כזו שאהבה לעזור כל הזמן".
איך את ואירית הכרתן?
"אבא שלי עבד כנהג אוטובוס במועצה האזורית חוף אשקלון, והסיע את כל ילדי המושבים לבתי הספר ולטיולים. בהרגשה שלי אבא היה לא רק שלי אלא אבא של כל ילדי המושבים, וכך הכרתי את אירית פורטוגז ז"ל. היא גרה במושב כוכב מיכאל שנמצא במועצה האזורית חוף אשקלון, והייתה בת בית אצלנו וחברה טובה, למדתי איתה בתיכון בשכבה מתחתיה".
מה הרגשת שצפית בסרט?
"זה החזיר אותי שנים אחורה. זה היה סיפור לא פשוט, מפחיד".
מה את חושבת על הסרט?
"הוא קצת שונה. אחד מבני המושב, שלקח חלק בחילוץ החטופים סיפר לי שהמחבל הרים אותה כשהוא קלט שהולכים לירות בו, דבר שלא אוזכר בסרט. ההצעה של הנישואין לא קרתה מתי שהיא עלתה לאוטובוס, והיא לא הייתה צריכה להתחתן איתו רק אחרי השחרור. היא הייתה אמורה להשתחרר מהצבא יותר מוקדם כי התאריך של החתונה היה שלושה חודשים אחרי המקרה. וגם האוטובוס במציאות היה מלא, לא היה לי מקום לשבת ובגלל זה ירדתי, היו הרבה יותר אנשים ממה שמוצג בסרט".
איך הרגשת כשגילית מה קרה?
"למחרת בחמש לפנות בוקר שמענו את מה שקרה, כמובן שהתקשרתי מיד למפקד שלי. הוא סיפר שפחד להתקשר הביתה כי בטוח היה שאני על קו האוטובוס, כי הרי הביא אותי לתחנה וראה שעליתי. מיותר להגיד שהייתי בהלם שניצלתי בנס, עדיין לא הבנו מה קורה. היה קשה לקלוט שאירית נהרגה, התמונה שפורסמה בעיתון הייתה מונחת בסלון אצלי בבית, אני כמעט בטוחה שאבא נתן אותה למשפחה כדי שיפרסמו אותה בעיתון. אירית הייתה אמורה להשתחרר מהצבא לפני הזמן, ולהתחתן שלושה חודשים מהמקרה. הייתה לה אחות מבוגרת ממנה בשנה וחצי שלימים התחתנה עם הארוס של אירית, כששאלתי את האחות איך זה ייתכן? היא ענתה ששניהם אוהבים את אירית וביקשו לשמר את אהבתם לכן התחתנו".
הסרט זמין לצפיית מנויים באתר מאקו TV
גילוי נאות: המרואיינת היא אמא של הכתבת.
