"האחיות המוצלחות שלי", סדרה שנכתבה על-ידי שתי סטנדאפיסטיות גלית חוגי ונועה ארנברג ובוימה על-ידי גורי אלפי (עבודת הבימוי הראשונה שלו שהתבררה כהצלחה מסחררת), קולעת לטייטל של סדרת בנות קלילה, משעשעת, שאינה מתיימרת להיות יצירת מופת טלוויזיוניות אבל שלגמרי מעבירת מסר לחברה הישראלית ובפרט לנשים בחברה הישראלית. כשגברים צוחקים בטלוויזיה על שטויות של נשים – זה לא בסדר, שלא לומר שוביניסטי, אבל כשנשים צוחקות על עצמן בטלוויזיה – זה יותר מבסדר, שלא לומר מבורך ומצחיק.
אמינות ומיניות
"האחיות המוצלחות שלי", היא סדרת קומדיה חדשה שעלתה ב-yes comdy, המגוללת את סיפורן של שלוש אחיות, שמוצאות עצמן מתמודדות עם מציאות חייהן לאחר שהוריהן יצאו לפנסיה. ההורים, מכרו הכל ויצאו לשיט מסביב לעולם למשך שנה. אורית (דנה אברהם סמו), בת 33, מורה בבית ספר שעזבה את בן זוגה ופצחה במערכת יחסים לסבית עם קארן (גילי סער). היא עדיין לא החליטה על ההעדפות המיניות שלה ואם לומר את האמת, האמינות פה די מוטלת בספק. הסצנות הלסביות ביניהן פשוט לא נראות אמתיות.
שישים זוז
נטלי (נלי תגר), בת 28, ילדה מפונקת שטרם נסגרה על עצמה ונאלצת להתמודד בעל כורחה עם העצמאות והאחריות שההורים הפילו עליה עם היעלמם מחייהם. ואחרונה חביבה, מור (טס השילוני), חיילת אומללה מעט, שמוקפת בדפ"רים ומנסה לצלוח בכבוד את השירות הצבאי המתיש.
כן, זה בדיוק מה שזה נשמע- סדרת בנות קלאסית: סיפור על נשים שנמצאות בשלבים שונים בחייהן ומתמודדות עם הבעייתיות והיחס כלפי נשים בחברה הישראלית. הן עושות זאת מתוך עולם התוכן הפנימי והמורכב שלהן, הלוא הן נשים בכל זאת, ומגישות לנו חוויה נשית, משוחררת, מגניבה ולעתים גם מצחיקה. וכן, הייתי מצפה מסדרה שנכתבה על-ידי סטנדאפיסטיות שתהיה מצחיקה הרבה יותר, או לפחות ששישים אחוז מהזמן היא תעלה לנו חיוך אבל לא, היא לא עושה את זה.
נאלמנו דום
לסדרה אין קו עלילה מסוים, ונדמה שהדמויות לא באמת עוברות תהליך כל פרק אלא רק דורכות במקום. הדיאלוגים בן הדמויות די מתישים ולא פעם משתררים רגעי שקט ומבוכה שאין להם תוכן. למרות זאת, נודה כולנו כי נאלמנו דום וליבינו החסיר פעימה כשראינו את גלעד כהנא בפתח ביתה של נטלי, רגע שהוביל לסקס נועז מה שהיה אולי החלק הכי טוב בשני הפרקים הראשונים.
בגדול, ל"אחיות המוצלחות שלי" יש פוטנציאל ענק ואחלה חזון. האידאליזם שעומד מאחוריה שמבצבץ בחלק מהסצנות, דוגמת הסצנה בה רותם, חיילת וחברה של מור שמשתחררת, דופקת נאום הומוריסטי אך אמיתי עד כאב, על הטיוח של ההטרדות המיניות הצבא, שגורם לכל הבנות ששירתו בצבא להזדהות אתו. אולם התחושה הכללית היא שהסדרה עוברת קצת ליד ולא קולעת מספיק. רוב הבדיחות הן פשוט בלי פאנץ', מה שמשאיר את הצופה בתהייה האם הפספוס הוא מכוון או לא. היו רגעים שבהחלט מצחיקים מתוך הזדהות נשית, אבל בגדול התחושה היא שהפואנטה קצת מתפספסת בין השורות.
בידור עם ערך מסף
אז בסך הכל אם היינו פותחים טלוויזיה ומגלים שנפלנו על "האחיות המוצלחות שלי", היינו די מבסוטים כי זאת אחלה סדרה להעביר את הזמן, אבל לגמרי לא היינו מזמינים אותה ומכוונים מראש את הצפייה אליה. ולמרות זאת, היינו יותר משמחים לראות שהסדרה מייצגת את תחילתו של גל סדרות מסוג זה, שמעביר גם מסרים אחרים ולא סתם טראש. הרעיון של הסדרה הוא לא רק מבורך, אלא גם חשוב מאוד לחברה כולה, גם אם זה בא לידי ביטוי בניואנסים קטנטנים. אם כבר בידור, אז שיהיה בו לפחות איזה ערך מוסף ולא סתם לתת לעיניים לרצד מול ריאליטי מציצני ומזויף.
