סטודנטים במסלול כתיבה כותבים ביקורת תרבות

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

הוקם ומופעל על ידי הסטודנטים בחוג לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר

דרושה "עזרה"

דרושה עזרה! חובב סרטים מושבע מחפש תסריטאי אמיץ – ואין צורך שיהיה מבריק במיוחד – שיוכל לחשוב על רעיון אחר מלבד אותה קלישאה שבה אישה לבנה גואלת את האדם השחור מחייו מלאי הסבל. כן, זהו שובו של האוריינטליזם שמעולם לא עזב – גרסת 2011.

הפעם מדובר בסרט "העזרה" המוקרן בימים אלה בקולנוע. הסיפור מתרחש בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כשהמאבק נגד הגזענות היה בשיאו. הסרט מתמקד בסיפורה של סקיטר, עיתונאית זוטרה וסופרת בהתהוות, שחוזרת לעיר הולדתה על מנת להגשים חלום. במהלך שהותה היא זוכה להכיר שתי עוזרות בית כושיות, אייבילין ומיני, שמשתפות אותה בסיפור חייהן במטרה להציג לעולם כיצד נראה עולמן של הנשים השחורות מאחורי קירות הבתים הלבנים.

בשונה מדמותה של סקיטר, המתוארת כשוברת מוסכמות ובעלת שאיפות בלתי שגרתיות, הסרט אינו מצליח להביא בשורה חדשה. מאחורי כל הכוונות הטובות והרצון להציג את חייהן של הנשים הללו מבעד לעיניים של האחר, הסיפור עדיין משועבד לפרספקטיבה של האישה הלבנה, מה שמחזק את השתיקה של "האחר". הנשים השחורות מוצגות כחסרות קול, כמי שזקוקות לתיווכה של האישה הלבנה כדי לספר את סיפורן.

הסרט חושף את פרצופה המכוער והגזעני של ארצות הברית בסצנות המעוררות זעם ואי-נוחות גדולה. כך למשל, הסצנה בה בעלת הבית הלבנה חוששת לאפשר למנקה השחורה להשתמש בבית השימוש מחשש להדבקות במחלה. כתוצאה מכך היא מחליטה לבנות חדר שירותים נפרד מחוץ לבית בשביל אנשים בעלי צבע. סצנה זו מותירה את הצופים חסרי מנוחה, מלאי אמוציות וחסרי אונים נוכח העובדה שאין בידם את האפשרות לשבור את הקיר הרביעי.

"העזרה" הוא סרטו השני של הבמאי טייט טיילור והוא מבוסס על הספר בעל אותו השם הנכתב בידי קתרין סטוקט (סופרת לבנה). הסרט, בדומה לספר, מאחד את כל הדמויות הפועלות בו לפי גזע. בעוד שהמעסיקות הלבנות מוצגות כבעלות רציונל, משכילות, נאורות ובעלות חזות נאה, הנשים השחורות נתפסות כמכוערות, חסרות השכלה ופרימיטיביות. תפיסה זו מובילה כי לחשוב שאין להן בטחון עצמי וזהות ולכן הן לא מאמינות שיוכלו לצאת ממצבן ומהרגשת הדיכוי והנחיתות. את מוטיב זה ניתן לראות בסרטים כמו: "הזדמנות שניה" ו"בעולם טוב יותר".

כתיבת הספר עבור הנשים השחורות היא הדרך החוצה, הדרך להכרה, לזהות ולעזרה. הסרט אינו משנה את נקודת התצפית השמרנית ואינו מאפשר לצופים להתבונן במציאות הישר מעיניהן של הנשים השחורות. דרך כך מתגלה כי הדרך לשוויון אמיתי ולשחרור עמוק מסטריאוטיפים אוריינטליסטיים בארה"ב עדיין ארוכה. ההצלחה של הסרט כולו בנויה על יצירת הזדהות עם הנשים השחורות, המוצגות כאנדרדוג בסרט. למרות שהסרט עמוק, מרגש וקורע לב, היה טוב יותר לו היה מסופר מנקודת מבט חדשה. לא נראה כי היוצרים של הסרט שחורים מספיק כדי להעביר את המסר בצורה הנכונה.