"הדף הוא מת מבחינתי", אומרת לורה טולצ'ונסקי, אמנית ציורי גוף ופסנתרנית במקצועה. "אני לא יוצרת על בד או על דף. לא למדתי ציור. למדתי איפור אז איתו אני מציירת". טולצ'ונסקי משתתפת בתערוכה חדשה "סלון סתיו" שמוצגת ביריד המזרחי בבית הפדרציה בתל אביב. מדובר בתערוכה בינלאומית שנוצרה לפני יותר ממאה שנה והרעיון המקורי שעמד מאחורי הוא לבצע אקט מחאתי כנגד הממסד האמנותי.
טולצ'נסקי משתמשת באישה חיה כבקנווס. היא מורחת צבע על ירכיה ומיטבה את ענבי הפלסטיק שמסתירים את שדיה. ממריחות הצבע החום מתחילה להיווצר דמות נוספת. עדיין לא ברור של מה. "יש כל מיני סוגים של מודלים" אומרת טולצ'נסקי" ויש אנשים שאומרים לי: אני לא רוצה להיות פיל. לדוגמא, מישהי גבוהה שהתאימה לדמות לא ראתה בג'ירפה יצור יפה".
המייסדים של "סלון סתיו" ב- 1903 שאפו ליצור במה שתציג מגמות חדשות באמנות, וכבר לאחר שנתיים החלו להציג בה הנרי מאטיס, אנדרה דרן, מוריס דה ולאמנק ועוד. בנוסף נחשפו בה לראשונה אמנים ידועים אחרים כמו פאבלו פיקאסו ומארק שאגאל. זו הפעם השנייה שהתערוכה מתקיימת בארץ, הפעם הראשונה היתה ב-2012. בתערוכה הנוכחית מציגים לא פחות מ-170 אמנים מצרפת וישראל במגוון רחב של תחומים: פיסול, ציור, צילום ומודל ציור גוף.
טולצ'נסקי (50) למדה בקריולן איפור מקצועי כולל אפקטים. היא המשיכה ללמוד במספר מקומות בעולם כולל לונדון, פריז, וינה, מוסקבה וסנט פטרסבורג. בתערוכה הנוכחית היא מציגה עבודה שעוסקת ביחס בין האמן לבין המודל שלו. היא מעמידה בחלל התערוכה מודל נשי, מאשה אוקראיניץ, ומציירת עליה כשאוקראיניץ נכנסת לדמות הבתולה המעונה.
על החזה מתנוסס כאמור אשכול ענבים והיא מנסה לסדר אותו במגע עדין ולהחזיר אותו למקומו. "הענבים מייצגים יין, והיין הוא ייצוג סימבולי של צרפת", מוסיפה טולצ'ינסקי."יש אינטראקציה בין המודל לאמן, המודל יכול לכוון את האמן. התהליך מתחיל מבחירת דמות וזה תלוי אם מדובר בגבר או באישה. יש גם אנשים שמתביישים ולא כל אחד בנוי להיות מודל, אפילו שהוא לא חייב להיות בעירום מלא". מאחורי המודל ישנו וילון עליו מודפסים פרחים זהים לפרחים המצוירים על גופה של אוקראיניץ, כך שהשניים משתלבים אחד בשני בהרמוניה.
פיתוי מכוון?
בשלב מסוים, אוקראיניץ זונחת את דמות הבתולה המעונה ונכנסת לדמות האישה המפתה. הביישנות הארוטית שלה מעורבת בנועזות מינית. הגברים שמסתכלים עליה במבט גברי מגיבים ל"פסל" הנשי, אחד מהם אף קרא בתאווה: "או, זאת יצירת אמנות", כשבת זוגו הנכלמת עומדת לידו ואוקראיניץ מחייכת בשובבות ונהנית מתשומת הלב.
הנשיות שהיא מפרקת מתבססת על דימוי נשי מסרטים הוליוודים בהם האישה היא "גם תמימה וגם זונה". משחקת משחק ומשדרת לקהל – אני אולי שלך אך אני בלתי מושגת. החברה מבקרת את הנשים על נגישותן ואילו האמנית לא מטיחה ביקורת ולא מתערבת. במציאות – האינטראקציה היא בין המודל ולגברים, טולצ'ינסקי מתערבת רק בעצם יצירת המודל.
אבל האם המודליסטית עצמה באמת נהנית מהמבטים או שזו רק הצגה? למה כשאני רואה את המבט הבוחן של הגברים עוברת בי חלחלה מ? האם זו באמת אמנות? האם אישה שמיוצגת כאובייקט יכולה להחשב כמייצג אמנותי?
רוצה אבל מתביישת
הדוגמנית מייצגת את הנשיות השטחית, היא מביטה אל הקהל כדי למשוך אותו אליה והיא משתמשת בשפת גוף מינית כדי להשיג זאת, אולם בכדי לטשטש את המיניות שלה היא מחייכת בשובבות ילדותית והגוף הנערי שלה זז. המבט הבוחן שלה משדר לקהל "אני מתביישת במיניותי, אבל אני גם רוצה תשומת לב".
על פני השטח נושא היצירה לא שם דגש על המיניות, המטרה הגלויה של היצירה היא הצגת האלמנט הידוע ביותר של צרפת, שהוא היין. אך בקונספט רחב יותר אפשר למצוא את המשמעות העמוקה יותר, הלא מודעת, שהיא השפעה של תרבות הפופ על היצירה. כך נוצר הפרדוקס -הדמות נשית, מינית ומוחצנת ובאותו הזמן בדיוק גם מוסתרת.
