בשירו "אור" כתב יונתן רטוש: "בראשית היתה האשה/ וְכָל מְאוֹדָהּ / וְכָל הַבְּעָלִים עָלוּ מִן הַיָּם / עַל כֵּן נוֹתַר הָאָדָם / יְחִידִי בְּקֶרֶב הָאָרֶץ – / וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹּהוּ וָבֹהוּ / וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.
שורות אלו הדהדו באזני כאשר קראתי את הבלוג "נקודות" שכותבת בוגרת המחלקה אלינור קינן. מנקודת מבט נשית, בועטת, מתייסרת, מתחצפת ואמיצה, קינן חושפת בבלוג את חייה בשנה האחרונה. לאחרונה התפרסמו מחקרים העוסקים במשבר רבע החיים של צעירים סביב גיל 25, ילידי שנות ה-80, שהתבגרו לתוך מיתון מתמשך וגילו שגם עם תואר, הם לא יכולים להרשות לעצמם לשכור דירה, לצאת לבלות או להקים משפחה. מהמחקרים עולה כי רבים ממשיכים לגור אצל ההורים, לא מוצאים עבודה ואהבה ושוקעים בחרדות ובדכאון.
התחילה מחדש
על רקע האבחונים הבעייתיים הללו, הביוגרפיה של קינן בולטת בשונות שלה. לעיתים נדמה כי היא עשתה את המהלך ההפוך. בגיל העשרה, בזמן שחברות שלה עסקו בבילויים, היא נכנסה לזוגיות רצינית, בעוד שחברותיה דברו בתל-אביב, עיר הולדתה, היא עברה לדרום, בעוד שהן נעו מדייט לדייט היא בחרה להתחתן ולהקים בית וברגע שבני גילה סיימו ללמוד ורבים מהם גילו שאין לאן לפנות ונעצרו המומים במקום, היא התחילה את החיים מחדש – עזבה את הבית, התגרשה, מצאה עבודה והתחילה לבנות את חייה מחדש. לבד.
הגילויים המאוחרים יחסית של העולם אותו "פספסה" מאפשרים לה להציג נקודת מבט בוגרת, משועשעת ומסתייגת על העולם אליו בחרה להכנס: עולם של זילות המושג "מערכות יחסים", של דייטים מרובים וזיונים חפוזים וחסרי משמעות, עולם בו האינטרנט הוא המושיע והשטן בו זמנית. עולם של "ילדי דור הדפוקים. אלה שנמצאים בול על התפר, בול על הגבול שבין אנלוגי לדיגיטלי."
מהפכה או תבוסתנות?
במקום בו אחרות מקבלות את הכללים החדשים שהציב העולם הגברי, ונכנעות לא פעם לתכתיבים של עולם המנותק מרגשות ומתבסס על הגוף, קינן מבקשת להציב סימני שאלה ולבדוק מחדש האם מדובר במהפכה מינית נשית או פשוט בתבוסתנות מאזוכיסטית ("רק אני זוכרת תקופות שדוגי היה נחשב קינקי? שגבר לא בא לבחורה בשאלה "בא לי קשר של סקס לא מחייב, את בעניין?"). בשפה שאיננה מתפשרת היא מציבה מראה מול תרבות עמוסה בשקרים, צביעות והעמדות פנים. היא איננה מאפשרת לעצמה או לקוראים שלה לשקוע ב"מקום הנוחות", אלא מטלטלת בכוח את מה שנדמה לרבים כעובדות בסיסיות.
היא כותבת על עצמה, אך הבלוג משלב בין האינטימי לכללי ומעלה, דרך הסיפור האישי, נושאים אוניברסלים: זוגיות, בדידות, דייטינג בעולם טכנולוגי, הדרך בה מועדים וקמים ומנסים לא לשגות בתוך בליל של עצות סותרות והנחיות לא ברורות בעניינים של הלב ("הגבולות של מה היא בגידה בדור הזה רק הולכים ומטשטשים, אז מתי בוגדים בנו? אנחנו מטשטים גם גבולות של אמינות, גבולות של אמת, טשטשנו את גבולות החיזור גם. מי פה מחזר? מי מחוזר? מי ששלח הודעה ראשון? איך זה עובד לעזאזל??").
החשיפה האינטימית המלווה בכאב מגלה שגם אצל מי שעשה את המהלך ההפוך בחיים – המצב סבוך. הבלבול, סבך הרגשות, הזעקה לשינוי נשפכת מבין השורות של מי שאיננה מוכנה לקבל את המציאות האכזרית של התנהלות בני המין השני ונלחמת כלביאה בדרכה הקטנה והצנועה כדי לעורר מודעות, שאולי גם תייצר שינוי בקרב הקוראים.
