סבל וכאב הם חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. אפילו בזמן שאדם וחווה הילכו על אדמת גן-עדן, חייהם לא היו מושלמים. אכילת פרי עץ הדעת הייתה חוויה שגרמה להם לסבל כבר בגן העדן, עוד לפני שניתן להם גזר הדין לגבי גירושם. חוויות שליליות עשויות להזדמן בדרכו של האדם לכל אורך חייו, ואין מנגנון שעשוי למנוע אותן, אפילו לא האמונה בכוח עליון. לעתים, תפישתה של הישות האלוהית היא של כוח כל-יכול, כזה המסוגל למנוע את הכאב האנושי.
השאלה הנשאלת היא כיצד מסוגל האדם להמשיך לשרת ולהאמין באל שמסוגל להתעלם מסבל, ועוד עולה השאלה, האם האל במהותו מסוגל לתת לו מענה? מאמינים רבים ניסו ליישב את נושא הסבל והאמונה, ולהסביר איך השניים יכולים להתקיים במקביל.
המדע יכול להסביר את הסבל במונחים של מקריות בלבד. היהדות, לעומת זאת, תופסת את הסבל כעונש שנועד להכות על חטאים, הסבל הוא יוצא מן הכלל. הנצרות מציגה גישה שונה בה הסבל הוא חלק מההוויה האנושית של חיי היום-יום, הוא מצב טבעי ושולט בכל פן של חיי האדם.
מי שמפחד מהסבל, כבר סובל מהפחד
ספרו של סופר האימה סטיבן קינג, "Revival" (תחייה), עוסק בנושא הסבל בחיים בהם אלוהים קיים. גיבורי הספר הם ג'יימי מורטון בן השמונה והכומר צ'ארלס ג'ייקובס שהולכים לחלוק את רגעי השיא של חייהם לאורך חמישים שנה. ג'יימי זכה לחינוך נוצרי מתודיסטי לפיו בני האדם הם בעלי בחירה חופשית, אהבת האל לאנושות היא ערך בולט, וצ'ארלס שמח לטפח את אמונתו של הילד באהבת האל המדוברת.
נקודת המפנה חלה כאשר אשתו של צ'ארלס, פטרישיה, ובנם מורי נהרגים בתאונת דרכים קטלנית. צ'ארלס מסתגר מפני הקהילה ולבסוף מחליט לשאת דרשה שתגרום לפיטוריו מהכנסייה. באותה דרשה צ'ארלס מספר את סיפורן של קהילות מאמינים שנהרגו כתוצאה מאסונות טבע. באותם אסונות חלק מהנספים אף הסתתרו בתוך הכנסיות שנהרסו כליל, ואלוהים לא נקף אצבע כדי להבטיח את בטחון מאמיניו. הוא מספק דוגמאות שונות ומגוונות והמסר שלו ברור – אלוהים לא מונע את הסבל שלנו.
אבל בניגוד לתפישות השונות של הסבל, צ'ארלס לא מוכן לקבל אותו ובמקום זאת הוא מחליט למרוד בסמכות האלוהית. כבר לפני האסון שפקד את ביתו הוא היה עורך ניסויי חשמל במרתף ביתו. אופי הניסויים היה של התערבות ישירה בטבע. צ'ארלס הצליח לרפא את אחיו של ג'יימי שאיבד את כושר הדיבור שלו כתוצאה מפציעה באמצעות זרם חשמלי.
הרופאים ניבאו לילד עתיד ללא תקווה בו מיתרי הקול שלו לעולם לא ישתקמו, אך הכומר החליט להמרות את פי הטבע ולפנות לשיטות עבודה שיוצאות מתחום הדת. צ'ארלס המשיך בקריירת הריפוי החשמלית שלו גם לאחר שעזב את הכנסייה. כשהוא נפגש עם ג'יימי בשנית, ג'יימי כבר היה כוכב רוק מכור לסמים על סף מוות.
צ'ארלס הצליח להציל את חייו של ג'יימי ולעקור את ההתמכרות שלו בעזרת הטיפולים החשמליים שפיתח. אך לשיטות הרפואיות של הכומר לשעבר יש חיסרון: הטיפול החשמלי גורם לחלק מהאנשים שניצלו להתנהג בצורה אלימה או אובדנית. ג'יימי מנסה לעצור את צ'ארלס, אך לא מצליח לשכנע אותו להפסיק. ג'יימי אף מצטרף לצ'ארלס בניסוי האחרון שלו לאחר שחברת ילדות שלו חולה בסרטן, וצ'ארלס מציע לו להציל אותה בתמורה לעזרתו. תוכניתו של צ'ארלס נחשפת במלואה: הוא מעוניין להשתמש בכוח החשמלי כדי לפתוח שער לעולם הבא ולפגוש שוב את אשתו ובנו האבודים.
אמא יקרה לי?
אך מה שהשער מגלה שונה מכל ציפייה שהיתה לצ'ארלס. השער מספק פתח ליצור שמכנה את עצמו בתור "אמא". ה"אמא" היא מפלצת ענק מעוותת שחיה במימד עמוס באלים עתיקים דמויי נמלים, שמשעבדים את נשמות בני האדם שנפטרו מהעולם שלנו. צ'ארלס לא עומד בתגלית ונופח את נשמתו כשהוא מגלה שהוא לא יוכל להתאחד עם אשתו ובנו בדרך בה קיווה. הוא לא היה מוכן לקבל את הגורל שנגזר עליו כבר מרגע הגזירה עצמו, ובמקום זאת הוא העדיף לקחת את המושכות ולנסות לשנות את המציאות.
הגילוי מפחיד דווקא משום שהוא סותר את התפישה האנושית והאנוכית לפיה האל רחום וחנון. למרות כפירתו וחוסר הכבוד של צ'ארלס לאלוהים, הוא מעולם לא העלה בדעתו שהעולם הבא לא יהיה מחולק לגן עדן או גיהנום. הוא נצמד באדיקות לכתבי הקודש ובכך נשאר מאמין סמוי שמתכחש לעצמו לאורך כל חייו. תפישתו של צ'ארלס היא שאלוהים חטף את נשמות אשתו ובנו, ומחזיק בהן במימד כלשהו שניתן להגיע אליו. העולם שצ'ארלס חושף הוא מימד שלא מאפשר את חזון תחיית המתים, משום שהנשמות של האנושות נאכלות בידי האלים. הרומן מייצג מהפך: אלוהים לא נועד לשרת אותנו. אנחנו נועדנו לשרת אותו ואת צרכיו העמומים.
"אמא" היא מפלצת בכל מובן, ומעבר לשעבוד הנשמות היא רוצה לשלוח ידה גם בעולם החיים. ההקבלה של האל לתפקיד ההורה מובנת מאליה, וגם במקרה הזה סטיבן קינג הפך את היוצרות בכך שתיאר את אמא בתור ישות שרוצה לבלוע כל ההווייה אנושית, ולעולם אינה יודעת שובע. וכמו שהורה מעניש את ילדיו כדי להחדיר בהם מוסר או ללמדם לקחים, כך "אמא" גורמת למותו של צ'ארלס באקט של הורות שיצאה משליטה.
המחשבה האחרונה של צ'ארלס לפני שהוא עצמו חולף מהעולם היא הידיעה ש"אמא" מחכה לו. הוא יודע לאן הוא הולך, הוא יודע בוודאות שאלוהים קיים, וכעת הוא יודע שהוא חי בשקר והתכחש לטבע האמיתי של אותה ישות שייסרה אותו במהלך חייו. הוא יודע שהמוות שלו הוא רק ההתחלה של מסכת הייסורים שהוא צפוי לעבור. את העונש של צ'ארלס ניתן לפרש כעונש על יהירותו. הוא אינו נכון לקבל את הסבל כחלק אינטגרלי מחייו של האדם המאמין בהתאם לנצרות. גם הגישה היהודית לפתרון הבעיה לא מתאימה לצרכיו.
אלוהים מתחיל בתוכי
אבל בואו נחזור קצת אחורה. צ'ארלס לא מצליח להבין את שרירותיות האסון שפקד את ביתו.
אם נדבוק בשיטה המדעית אזי כל מה שקיים הוא הטבע וממנו נובעים כל הדברים. חלק מהדברים עשויים להיות מקריים ולאו דווקא תוצר של סיבתיות. ואם גם הדת מכירה במקריות, לא מופרך יהיה לקבוע שאלוהים הוא בעצם הטבע – ואנחנו חלק ממנו. למעשה, הפילוסוף היהודי ברוך שפינוזה טען את הדברים האלה בדיוק בספרו "תורת המידות". לפי שפינוזה האדם והטבע הם אופנים שונים של אלוהים. אלוהים הוא העצם היחיד שאינו תלוי בדבר אחר. האדם יהיה שמח ושלם עם עצמו רק אם יבין שהוא ויתר על האנושות השלוחה של אלוהים.
צ'ארלס לוקח את החשמל מהטבע ומשתמש בו כדי לרפא אנשים. הוא מצליח להחזיר את הזמן לאחור ולתקן את הרוע השרירותי. הוא לוקח פיסות אלוהיות ומנצל את כוחו של אלוהים, כשהאל עצמו לא מוכן להתערב ולמנוע את האסונות שפוקדים את מאמיניו. קיומו של הסבל אמנם אינו הכרחי אבל הוא בלתי נמנע, ואדם שינסה לשנות זאת יבין כמו צ'ארלס שאלוהים הוא הסבל במהותו, מפני שקיומו של האל מזמן מקרים מצערים. נשמות האדם ממשיכות לסבול גם במימד הטרנסצנדנטי וזוהי מטאפורה למצבו התמידי של האדם, שנועד לחפש כל חייו אחר דרכים ליישב את הכאב שלו עם חיי היום-יום והאמונה האינדיבידואלית שלו.
